ז.        ותשועה ברוב יועץ

ז.

ותשועה ברוב יועץ

בפתח

דבר לחוברת הרביעית תיארתי את תצלומי גוף כתב-יד המחברים שבאותה חוברת: א) הרה"ג

והרה"ח וכו' ר' יצחק אייזיק הלוי ז"ל מהאמליע, בעהמח"ס חנה אריאל. ב)

הרה"ג והרה"ח וכו' ר' הלל ז"ל מפאריטש, בעמח"ס פלח הרמון. ג)

מהרי"ב הורביץ מ"ץ דליובאוויטש.

הרבי

העיר על הראשון והשני:

הרי יש עוד כ[מה] וכ[מה]

ס[פרים].

ומדוע

הזכרתי רק ספר אחד מהספרים שחיברו.

ועוד

העיר על השני:

הרי גם הוא לוי.

ועל

השלישי:

ג[ם] כ[ן] לוי.

ומדוע

אם כן כתבתי רק על הראשון שהוא לוי.

ולסיכום

כתב אלי:

אין עניני כלל באַוארענען

ענינים כהנ"ל, ולכן מוכרח: א) שיהיו עוד מומחים בעריכת הנ"ל. ב) שלא

יערך בחפזון (ובמילא בהעדר שימת לב ככל הדרוש).

ועל כ[ל] א[חד] וא[חד]

נאמר ותשועה ברוב יועץ.

ידידי

הרה"ת ר' יהושע שלמה ע"ה צירקינד הסכים לעזור לי בעריכת הקובץ, כנזכר

בפתח דבר לחוברות ד-ט. אמנם אחר כך נסע בשליחות לצפת, והוכרחתי לקיים "ותשועה

ברוב יועץ" על ידי יועצים בלתי קבועים.

*

את

היחס של הרבי לקובץ אפשר לראות מהעובדה, שבעת חלוקת המצות בערב פסח תשל"ז [4] ,

הרבי נתן לי מצה שלמה, ואמר:

פאר יגדיל תורה ויאדיר.

[4] זאת היתה הפעם האחרונה שהרבי חילק מצות בעצמו לכל הקהל.

אחרי

האירוע בשמיני עצרת תשל"ח, הי' מוסר חבילות המצות לידי חברי הכולל, על מנת

לחלק לכל הקהל.