שנד דין בור ואשפה ברשות הרבים

שנד דין בור ואשפה ברשות הרבים

ובו ג' סעיפים:

א בור ברשות

הרבים ⁸¹⁶ העומד בתוך ד' טפחים לרשות היחיד ⁸¹⁷ , מותר למלאות ממנו לרשות היחיד זו, שהבור גם כן רשות

היחיד, שעמקו עשרה ⁸¹⁸ ורחבו ד',

ונמצא מוציא מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור, שהמקום פנוי שביניהם מקום

פטור הוא, הואיל ואין ברחבו ד'.

ואע"פ שכל מקום שאין בו ד' על ד' שברשות הרבים,

אינו מקום פטור אלא אם כן גבוה ג' טפחים מהארץ⁸¹⁹,

אבל פחות משלשה רשות הרבים הוא, לפי שרבים דורסים עליו. אבל הפסק זה שבין הבור

לרשות היחיד אין רבים בוקעים בו, לפי שאינו נוח תשמיש הליכתו, הואיל ואין בו רוחב

ד' ⁸²⁰ .

אבל אם יש בו רוחב ד' רשות הרבים הוא⁸²¹,

ואין ממלאים מבור זה לרשות היחיד זו שאצלו. אלא אם כן יש לבור חוליא גבוה י' טפחים

סביבו ⁸²² , שאז מותר למלאות ממנו מרשות היחיד דרך חלון הגבוה

י' טפחים, לפי שהדלי שהולך ברשות הרבים מן החלון על החוליא, הוא הולך למעלה מעשרה,

שהוא מקום פטור ⁸²³ .

והוא שלא יהא הבור ורשות היחיד זו בדיוטא אחת ואורך

רשות הרבים מפסיק ביניהם, אלא רוחב רשות הרבים ⁸²⁴ כמ"ש בסי' שמ"ז ⁸²⁵ .

אבל אם החוליא אינה גבוה עשרה, אסור למלאות אפילו

מחלון גבוה עשרה, לפי שהדלי הולך בתוך עשרה שהוא אויר רשות הרבים ⁸²⁶ .

ואע"פ שראש השני של החבל הקשור בדלי הוא בידו,

אסור ⁸²⁷ , כמ"ש בסימן שנ"ב ⁸²⁸ . אבל בכרמלית מותר בענין זה כמו שנתבאר שם⁸²⁹:

ב אשפה ברשות

הרבים גבוה עשרה ורחבה ד', מותר לזרוק לה מרשות היחיד ⁸³⁰ , הקרוב לה פחות מד' טפחים⁸³¹, או

שזורק דרך חלון הגבוה י' טפחים ⁸³² , כמו שנתבאר. ואין לחוש שמא יתגלגל ממנה לרשות הרבים

מה שזרק לה ויביאנו ⁸³³ , לפי שאין זורקים לאשפה אלא דברים שאין צריכים להם

כלל ⁸³⁴ :

ג במה דברים

אמורים באשפה של רבים. אבל בשל יחיד, אסור לזרוק לה כלום מרשות היחיד, לפי שהיחיד

עשוי לפנות אשפה שלו ⁸³⁵ , ויבואו לזרוק שם כדרכן גם אחר שתינטל האשפה ⁸³⁶ , ונמצאו זורקים לרשות הרבים (ואפילו בכרמלית אסור ⁸³⁷ ):

[816] משנה שם עירובין צט,

ב (בור ברשות הרבים, וחוליתו גבוה י' טפחים, חלון שעל גביו

ממלאין הימנו בשבת). טור ושו"ע ס"א (בור ברשות הרבים וחוליא סביבו ...

מותר למלאות ממנו מרשות היחיד).

[817] גמרא שם (אילימא

בסמוכה (שהבור סמוכה לכותל בתוך ארבעה טפחים, רש"י) למה

לי חוליא י' (הרי אין רשות הרבים מפסקת בינתים, רש"י)). טור ושו"ע שם (אם

עומד בתוך ד' טפחים לרשות היחיד, מותר למלאות ממנו מרשות היחיד, אפילו אין החוליא

גבוה עשרה).

[818] רש"י שם ד"ה

למה לי (בור גופיה רשות היחיד ועמוקה עשרה). לבוש ס"א (בור ברשות הרבים

וחוליא סביבו, אפילו אין החוליא גבוה עשרה, והבור היא עמוקה עשרה עם החוליא, שהיא

רשות היחיד בפני עצמו). וכדאמרינן בגמרא שם (דבור וחוליתו מצטרפין לעשרה).

וכדלקמן סי' שסב ס"ד (תל שגבוה ה'

טפחים, ועשה עליו מחיצה ה' טפחים, הרי זה על גביו רשות היחיד גמורה לכל דבר, שהרי

יש כאן מחיצה י' טפחים, היינו ה' טפחים מן גובה עצמו ... וה' טפחים מן המחיצה,

שהמחיצה וגוד מצטרפין).

וכן הוא כאן, דמיירי שהחוליא אינה גבוהה

עשרה, כדלקמן בסמוך (שאם גבוהה עשרה, מותר אף כשיש רוחב ד' בין בית לבור).

[819] וכדעיל סי' שמה סכ"ז

(איזהו מקום פטור, כל מקום גבוה שברשות הרבים שאין בו ד' על ד' והוא גבוה משלשה

ולמעלה).

[820] ריטב"א שם ד"ה והא

דתנן (ואף על גב דמשמע במסכת שבת דתל ברשות הרבים שאין

בו ד' לא הוי מקום פטור אלא כשהוא גבוה ג', וכדאיתא בפ"ק דשבת (ז' א'). שאני

הכא דכל הפסק פחות מד' בין בור וכותל לא דרסי ליה רבים כלל, וכיון שכן, אף על פי

שהוא סמוך לרשות הרבים מקום פטור הוא). הובא ב ב"י ד"ה בור ברשות

הרבים. ט"ז ס"ק א. מ"א ס"ק א (דמקום פטור הוא כיון דלא דרסי

ביה רבים).

ואף שנתבאר לעיל סי' שמה סי"ג (כל

דבר שהוא ברשות הרבים, אם אינו גבוה ג' טפחים, אפילו הם קוצים או צואה שאין רבים

דורסים עליהם חשובים כקרקע, והרי הם רשות הרבים).

היינו כיון שקוצים וצואה עכ"פ

מדלגים עליהם, משא"כ כאן (שאינו נוח תשמיש הליכתו הואיל ואין בו רוחב ד'),

ונתבאר לעיל שם (הערה 96 ).

[821] אף שאינה נחשבת רשות

הרבים אלא אם כן רחבה ט"ז אמה, כדלעיל סי' שמה סי"א (איזו היא רשות

הרבים רחובות ושווקים הרחבים ט"ז אמה). מכל מקום כשמהצד השני של הבור היא

רשות הרבים ממש, גם פינה זו היא רשות הרבים, כדלעיל סי' שמה סכ"א (מקום פנוי

שבין העמודים הוא רשות הרבים, כיון שרבים בוקעים שם, ואף על פי שבין עמוד לעמוד אין

שם רוחב ט"ז אמה כשיעור רוחב רשות הרבים, ואפילו אין שם אפילו י"ג אמה

ושליש כשיעור מבוי המפולש מרשות הרבים, אעפ"כ כיון שרבים בוקעים בהם הם טפלים

לרשות הרבים הרחבה ט"ז אמה).

וכאן נתבאר דהיינו אף אם אין שם אלא ד'

טפחים, רשות הרבים הוא.

[822] משנה שם (בור ברשות הרבים

וחולייתו גבוה י' טפחים, חלון שעל גביו ממלאין הימנו בשבת), לפירוש רב

הונא שם (הכא במאי עסקינן במופלגת מן הכותל ארבעה). טור ושו"ע

שם (ואם הוא רחוק ד' מרשות היחיד, אין ממלא ממנו אלא אם כן תהא החוליא גבוה עשרה).

[823] מ"א ס"ק ג (דאז

הולך הדלי דרך מקום פטור, ודוקא כשהחלון גם כן גבוה י'), וסי' שנב ס"ק ד (כיון

שהחוליא גבוה י' ... על כרחך החלון גבוה למעלה מי' עיי"ש, והוי דרך מקום פטור).

[824] לבוש ס"א (ומילוי

מים מן הבור העומד ברשות הרבים לבית, דמיא להושטה מרשות

היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים ואסורה). מ"א שם (ואם הם בדיוטא אחת

אסור, כמ"ש ססי' שמ"ז).

[825] סעיף י (העומד ברשות

היחיד, ומושיט מרשות היחיד זו לרשות היחיד אחרת שבצדה, ואורך רשות הרבים מפסיק

ביניהן ... אם הושיט חייב).

[826] גמרא שם (וטעמא,

דאיכא חוליא עשרה, הא ליכא חוליא עשרה, קא מטלטל מרשות היחיד

לרשות היחיד דרך רשות הרבים).

וכך גם אם החלון אינו גבוה עשרה (כמבואר

לעיל בסמוך), כי בין אם החוליא אינה גבוהה עשרה ובין אם החלון אינו גבוה עשרה,

הולך הדלי בתוך עשרה, שהוא אויר רשות הרבים.

[827] מ"א ס"ק ב (דקא

מטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד דרך אויר רשות הרבים. ואף

על גב שאגודו בידו אסור, כמ"ש סי' שנ"ב). ט"ז ס"ק ב (כאן

באגודו בידו נמי יש ודאי לגזור, דלמא נפיל כל הדלי מידו וילך למטה ויביאנו מרשות

הרבים לביתו, ושבות זה ודאי אסור).

[828] סעיף ד (אפילו לא נפל אלא

מקצתו לאויר רשות הרבים ולא נח שם, אסור להביאו אצלו).

[829] "אבל אם נפל לאויר כרמלית ולא נח שם, מותר להביאו אצלו,

אם ראשו האחד נשאר בידו (והוא הדין שמותר להוציאו לכתחלה לאויר כרמלית, אם ראשו

האחד בידו שהיא ברשות היחיד, ואינה פשוטה לחוץ)".

אבל ראה לקמן סי' שעו סוף ס"ב (כשהשביל

הוא ... כרמלית ... אסור למלאות ממנו, אלא אם כן מקיפתו חוליא גבוה עשרה, כמו

שנתבאר בסי' ש[נ]"ד), הרי שגם בכרמלית אסר בזה לכאורה.

[830] משנה שם עירובין צט,

ב (אשפה ברשות הרבים גבוה י' טפחים, חלון שעל גביו שופכין

לתוכה מים בשבת). טור ושו"ע ס"ב (אשפה ברשות הרבים שגבוה עשרה ורחבה

ארבעה ... מותר לזרוק לה מרשות היחיד הקרוב לה).

[831] לבוש בהג"ה ס"ב

(יש לומר דמיירי שרשות היחיד סמוך לה פחות מארבעה, והוי לה מקום פטור, כמו שנתבאר

בסמוך גבי בור, והוה ליה מטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור ושרי).

[832] רבינו יהונתן לג, א ד"ה

וכן אשפה (דכיון שהיא גבוהה י' טפחים, מרשות היחיד לרשות היחיד בדרך אויר מקום

פטור קא מטלטל). פרמ"ג א"א ס"ק ד (ועיין לבוש בהג"ה פחות ד'

טפחים כבסעיף א'. והיינו אם החלון תוך עשרה, בעינן פחות מד' טפחים, ואם החלון על

גביו למעלה מי' ואשפה גובה י', מותר מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור למעלה

מי').

[833] כדחיישינן לעיל סי' שנג ס"א

(ואם היה גג זה גבוה מגג זה, אסור לזרוק מגג זה לגג זה, בין מהגבוה להנמוך ובין

מהנמוך להגבוה, לפי שהזורק מגבוה לנמוך או להיפך צריך לאמן ידיו, ושמא לא יוכל

לאמן ידיו ויפול החפץ לרשות הרבים, וישכח ויביאנו לרשות היחיד).

[834] רשב"א בעבודת הקדש

שער ג סוף ס"ה (ולמה אין חוששין שמא יתגלגל מה שמשליך

בתוכה וילך ויטלנה באשפה, כדרך שחששו בשני גגין אחד גבוה ואחד נמוך, לפי שאין

מטילין לאשפה כלי אשר חפץ בו, אלא מים או שברי כלים). הובא ב מ"מ הל'

שבת פט"ו ה"י. רמ"א ס"ב (ולא חיישינן שמא יתגלגל מן האשפה

לרשות הרבים ואתי לאתויי, דאין דרך לזרוק לאשפה אלא דברים מאוסים). מ"א ס"ק

ה (כלומר שאין צריך להם).

[835] גמרא שם (ולא

חיישינן שמא תנטל אשפה ... ובא מעשה לפני רבי ... דחיישינן שמא תנטל

אשפה ... לא קשיא הא דיחיד הא דרבים). טור ושו"ע שם (אם היא של רבים מותר ...

ואם היא של יחיד אסור).

וכן הוא לקמן סי' שסג סל"ה (ובלבד

שתהא אשפה של רבים שאינה עשויה להתפנות, אבל באשפה של יחיד, חוששין שמא יפנה אשפתו

ויטלטלו במבוי כמתחלה).

וכעין זה לקמן סי' שסה ס"ד (אינו

מותר אלא כשהחצר היא של רבים, אבל בחצר של יחיד חוששין שמא ימלך ויבנה בתים בחצרו

ברוחב העודף על המבוי).

[836] רש"י שם ד"ה

ולא חיישינן (ותעמוד על פחות מי', ואתי למש[ד]י ביה נמי כמעיקרא). שו"ע שם (משום

דיחיד עשוי לפנות אשפה שלו, ויבואו לשפוך שם כדרכן, ונמצאו שופכים ברשות הרבים).

[837] עי' סי' שסג סל"ה

(מבוי הפתוח לרשות הרבים או לכרמלית, ומתוקן שם בלחי או קורה

... ובצדו האחד יש מחיצה מאשפה הגבוה י' טפחים ... הרי זה מותר, ובלבד שתהא אשפה

של רבים שאינה עשויה להתפנות, אבל באשפה של יחיד חוששין שמא יפנה אשפתו ויטלטלו

במבוי כמתחלה). ומ"א סוף סי' שנו ס"ק ו (והים הוי כרמלית. ואין

לחוש שמא יעלה הים שרטון כמ"ש סי' שס"ג סכ"ט, דמיירי שהגדודין

גבוהים ביותר, או שהוא רחוק הרבה משפת הים). ונתבאר בגמרא ובשו"ע דלקמן שם,

שחשש "שמא יעלה הים שרטון" שוה לחשש "שמא תינטל האשפה". הרי

שגם בכרמלית חוששים לשתיהם.

וראה פרמ"ג א"א סוף הסימן (וצ"ע

למ"ד לית עתה רשות הרבים, אפשר אשפה של יחיד נמי מותר ולא גזרינן, או דלמא

עשוי להפנות מצוי הוא).