שמב בין השמשות מותר לעשות דברים שאסרו חז"ל משום גזרה

שמב בין השמשות מותר לעשות

דברים שאסרו חז"ל משום גזרה

ובו

סעיף אחד

א כל הדברים שהם אסורים מדברי סופרים, לא

גזרו עליהם אלא בעצמו של יום, אבל בין השמשות מותרים. והוא שיהא שם דבר מצוה ¹⁸²⁵ , כגון לעלות באילן או לשוט על פני המים

להביא לולב או שופר ¹⁸²⁶ , או שהוא טרוד ונחפז ונצרך לדבר זה ¹⁸²⁷ , אפילו הוא צורך דבר הרשות ¹⁸²⁸ , אלא שהוא צורך גדול או הפסד מרובה ¹⁸²⁹ (או שהוא צורך גמור לשבת אע"פ

שאינו צורך גדול ¹⁸³⁰ , כגון לערב עירובי חצרות כדי שיוכל

לטלטל מבית לחצר ¹⁸³¹ ), כמו שנתבאר כל זה בסי' רס"א.

ויש מי שהיה מסתפק ¹⁸³² אם התירו כל זה גם במוצאי שבת בין

השמשות, כי שמא מספק לא פקעה קדושת עצם היום. ויש להקל (עיין מגן אברהם סוף סי' תר[כ]"ג ¹⁸³³ וסי' תקפ"ח):

[1825] רמב"ם

פכ"ד ה" י

(כל הדברים שהן אסורין משום שבות, לא גזרו עליהן בין השמשות אלא בעצמו של יום הוא שהן

אסורין, אבל בין השמשות מותרין. והוא שיהיה שם דבר מצוה). טור ושו"ע

(כל הדברים שהם אסורים מדברי סופרים לא גזרו עליהם בין השמשות, והוא שיהא שם דבר

מצוה).

וכן הוא לעיל סי' רסא ס"א (בין

השמשות ... ולדבר מצוה מותר לעשות בה כל דבר ש[האי]סור בשבת עצמה הוא

מדברי סופרים), ושם נסמן (הערה יב).

[1826] רמב"ם

ושו"ע שם

(כיצד,

מותר לו בין השמשות לעלות באילן, או לשוט על פני המים, להביא לולב או שופר).

[1827] רמב"ם

שם ( וכן אם היה טרוד ונחפז ונצרך לדבר שהוא משום שבות בין השמשות, הרי

זה מותר) . טור ושו"ע ( או שהוא טרוד ונחפז לדבר שהוא משום

שבות, מותר בין השמשות) .

וכן הוא לעיל שם (וכן אם הוא טרוד

ונחפז ונצרך לדבר שהוא משום שבות בין השמשות, הרי זה מותר).

[1828] ט"ז

סק"א (ובסמ"ג כתוב והוא שיש בו צורך מצוה

או דוחק, כגון שהיה טרוד ונחפז לדבר זה עכ"ל, משמע כל דבר שהיה נחפז עליו ואם

לא יעשה כן יהיה צער, כה"ג התירו לו השבות בין השמשות).

וכן הוא לעיל שם ס"ב ( וכל

שהוא צורך גדול בענין שאם לא יעשנו יהיה לו צער, לא גזרו עליו בבין השמשות,

אע"פ שאין בו צורך שבת כלל), ושם נסמן (הערה כו).

[1829] שו"ת

רש"ל סי' מו (בין

השמשות דלא גזרו שב[ו]תים, אם כן בהפסד מרובה ודאי לא גזרו כלל). ט"ז שם (וכתב

רש"ל בתשובות סי' מ"ו, שלצורך גדול והפסד מרובה שרינן אמירה לעכו"ם

בין השמשות). מ"א סי' רסא ס"ק ו (וכתב רש"ל בתשובה רס"י מ"ו

... לצורך גדול או בהפסד מרובה שרי שבות).

וכן הוא לעיל שם ( וכן

במקום הפסד מרובה לא גזרו על שבות בבין השמשות).

[1830] כדלעיל שם בקונטרס אחרון

ס"ק א (ואפשר דכל שהוא צורך גמור לשבת, ולא סגי בלאו הכי כי אם בדוחק קצת,

שרי אע"פ שאינו צורך גדול, דצורך גדול, אפילו שלא לצורך שבת שרי).

וכן הוא לעיל סי' שכה סט"ז (שצרכי

שבת חשובים הם כדבר מצוה ... הדברים הצריכים בשבת צורך גמור שאי אפשר להיות בלעדם

אלא בדוחק קצת)

[1831] משנה וגמרא לד, א (ספק חשכה ספק אינו חשכה ... מערבין). ובגמרא

שם (כאן בעירובי חצרות). טור ושו"ע סי' רסא ס"א (ומערבין עירובי חצרות).

וכן הוא לעיל סי' רסא ס"ב (לפיכך

מותר לערב עירובי חצרות בבין השמשות, אם לא עירב מבעוד יום).

[1832] מ"א

(צריך עיון אם במוצאי שבת בין השמשות נמי לא גזרו משום שבות, דשאני אפוקי יומא מעיולי

יומא, דמספיקא לא פקע קדושה, כמ"ש סוס"י שפ"ו. ועיין רס"י

תקס"ב).

והוא מ"ש במ"א סי' שפו סקי"ג

(דמספקא לא פקעה קדושה). וכן הוא לקמן שם סוף ס"ח (שמספק לא נפקעה קדושה).

ובמ"א ברס"י תקסב (יש

לומר שאני עיולי יומא מאפוקי יומא, דליכנס בתענית שרי בין השמשות שלו, כגון ערב ט'

באב, אבל סוף התענית, מספקא לא נפקא קדושתה עד צאת הכוכבים, דאז הוי ודאי לילה).

ועוד האריכו לדון בספק זה

בנו"כ השו"ע.

וראה לעיל סי' רסג קו"א סק"ח

ד"ה דהא פשיטא (והוא הדין במוצאי שבת אינו חפץ מסתמא שתומשך עליו חומרא זו),

ושם נסמן (הערה שפה) .

[1833] ס"ק

ד (אף על גב שעדיין לא הבדילו בתפלה ... לא אחמור בה רבנן כולי האי ... משמע

שעדיין לא יצאו הכוכבים, מכל מקום הוי בין השמשות).