שלה דין חבית שנשברה

שלה דין חבית שנשברה

ובו

ה' סעיפים

א חבית של יין או שמן שנשברה, גזרו חכמים

שלא יציל ממנה אלא לצורך אותה שבת בלבד, כגון אם נשברה בליל שבת קודם אכילה מציל

ממנה לג' סעודות, ובשחרית לשתי סעודות, ובמנחה לסעודה אחת ¹³⁶⁷ . שאם יהיה מותר לו להציל הרבה, יש לחוש

שמא מחמת טרדת ההצלה שהוא בהול ונחפז להציל, ישכח שהיום שבת ויביא כלים דרך רשות

הרבים להציל בהם מהחבית ¹³⁶⁸ . ואף עכשיו שיש אומרים ¹³⁶⁹ שאין לנו רשות הרבים, אין להקל, כי יש

לחוש שמא מחמת שכחת שבת יבא לתקן החבית ¹³⁷⁰ .

ואף אם כבר נשברה החבית לגמרי ונשפך

היין לארץ, לא יקלוט מן הארץ יותר מלצורך השבת, גזרה שמא יספוג, דהיינו שישים ספוג

ביין הנשפך לחזור ולהטיפו בכלי ¹³⁷¹ . ודבר זה אסור מדברי סופרים, אף אם יש

לספוג בית אחיזה, שאין לחוש בו לסחיטה בפסיק רישיה במקום אחיזת ידו ¹³⁷² , מכל מקום מעשה חול הוא וזלזול לשבת ¹³⁷³ . וגם יש לחוש אם יעשה בשבת כדרך שהוא

עושה בחול, שמא יבא לסחוט הספוג במתכוין ¹³⁷⁴ . ולכן אסרו לעשות כן אף במה שמציל

לצורך השבת ¹³⁷⁵ .

וכן אסרו מטעם זה לטפח בשמן, דהיינו

להכניס ידו בשמן ולקנחה בשפת הכלי, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ¹³⁷⁶ .

ולא אסרו להציל יותר מג' סעודות אלא

בכלים הרבה, אבל בכלי אחד בפעם אחת יכול להציל אפילו ק' סעודות, שהכל הצלה אחת היא ¹³⁷⁷ , כמ"ש בסי' של"ד ¹³⁷⁸ לענין דליקה.

ויכול לומר לאחרים בואו והצילו לכם כל

אחד ג' סעודות ¹³⁷⁹ , אע"פ שיודע בהם שיחזירו לו,

כמ"ש שם ¹³⁸⁰ .

וכל זה כשנשברה החבית שהוא בהול ונחפז

להציל. אבל אם נסדקה והיין עושה טיף טיף, שאינו בהול כל כך, אין לחוש שישכח שבת,

ומותר להציל כולו אפילו בכלים הרבה ¹³⁸¹ .

וכל זה להציל מחצר לחצר, שיש כאן טורח

רב בהולכת כלים הרבה, ויש לחוש שעל ידי כן ישכח השבת ויבא לתקן החבית ¹³⁸² . אבל לחצר זו עצמה שאין כאן טורח כל כך,

יכול להציל כמו שירצה אפילו בכלים הרבה ¹³⁸³ (כמ"ש בסי' של"ד ¹³⁸⁴ שיש מקילין כן גבי דליקה. ואף ששם יש

להחמיר בזה ¹³⁸⁵ , מכל מקום כאן יש להקל בזה, הואיל ועיקר

גזרת חכמים בזה היתה משום שמא יביא כלי דרך רשות הרבים. ועכשיו יש אומרים שאין לנו

רשות הרבים כלל ¹³⁸⁶ ):

ב אם נשברה בראש גגו, מביא כלי ומניח

תחתיה. ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט לקבל מן הקילוח באויר לאחר שירד מן הגג, ולא

יביא כלי אחר ויצרף אותו לראש הגג שיזוב היין מן הגג לכלי ¹³⁸⁷ , גזרה שמא יביא כלי דרך רשות הרבים ¹³⁸⁸ . ואם מציל בכלי אחד בלבד, מציל אפילו

קולט או מצרף. שכיון שלא התירו לו אלא כלי אחד, אין לחוש שישכח השבת ויביא כלי דרך

רשות הרבים ¹³⁸⁹ :

ג נזדמנו לו אורחים, מביא כלי אחר וקולט

כלי אחר ומצרף. ולא יקלוט ויצרף ואחר כך יזמין האורחים, אלא מזמינם תחלה ¹³⁹⁰ . ולא יערים לזמן אורחים שאינם צריכים

לאכול ולשתות, כדי שיותירו לו ¹³⁹¹ .

ואם עבר ועשה, שקלט וצירף ואחר כך הזמין

אורחים ¹³⁹² (ואפילו אורחים שאינם צריכים לאכול

ולשתות ¹³⁹³ ), מותר:

ד אם יזוב תירוש ¹³⁹⁴ מסדק שבגיגית ¹³⁹⁵ של ענבים שעדיין לא נדרכו, שנמצא אותו

הדלף אינו ראוי בשבת, שהרי המשקין שזבו בשבת אסורים כמ"ש בסי' ש"כ ¹³⁹⁶ , ואינו רשאי לשום כלי תחתיו מפני

שמבטלו מהיכנו ¹³⁹⁷ . כיצד יעשה, יניח שם מטתו או שלחנו

ויקבע שם ישיבתו, ואז יהיה אותו הדלף לפניו כגרף של רעי, מפני שמלכלך את הקרקע

ועושה טיט, ויוכל להניח שם כלי לקבל להדלף כדי שלא יעשה טיט, ואין כאן ביטול כלי

מהיכנו, מפני שכשיתמלא הכלי יוכל לטלטלו לשפכו ולהחזירו תחת הדלף לקבלו כדי שלא

יעשה טיט ¹³⁹⁸ , ואין בזה משום איסור טלטול, כמ"ש בסי' ש"ח ¹³⁹⁹ בכל גרף של רעי שהתירו בו הטלטול מפני

כבודו של אדם. ואף שאין עושין גרף של רעי לכתחלה ¹⁴⁰⁰ , מכל מקום משום הפסד התירו ¹⁴⁰¹ כמ"ש שם ¹⁴⁰² . וכשיתמלא הכלי לא ישפכנו לכלי אחר,

שלא יבטלנו מהיכנו, אלא מריקו בתוך הגיגית שזבו המשקים ממנה, שהיא מבוטלת כבר

מהיכנה על ידי משקין שבה האסורים משום שזבו בשבת.

ואם הוא רוצה יכול ליתן כלי עם מים תחת

יין הדולף, כדי שיתבטל היין במים ראשון ראשון, ואז מותר לטלטל הכלי ולשפכו

ולהחזירו בלי שיקבע שם ישיבתו ¹⁴⁰³ . ואף שאחר כך מתרבה היין על המים, אין

לחוש, לפי שיש מקילין בזה אפילו לענין יין נסך כמ"ש בי"ד סי' קל"ד,

ויש לסמוך על דבריהם על כל פנים לענין טלטול ¹⁴⁰⁴ .

ואף שיין זה הוא דבר שיש לו מתירין,

אעפ"כ הוא מתבטל במים, שלא אמרו דבר שיש לו מתירין אינו בטל אלא כשנתערב מין

במינו, אבל לא בשאינו מינו ¹⁴⁰⁵ , כמ"ש בי"ד סי' ק"ב ¹⁴⁰⁶ :

ה נתפזרו לו פירות בחצר אחת הנה ואחת הנה,

מלקט מעט מעט ואוכל, ולא יתן לתוך הסל ולא לתוך הקופה, שלא יעשה כדרך שהוא עושה

בחול. אבל אם נפלו במקום אחד, נותן אפילו לתוך הסל והקופה ¹⁴⁰⁷ .

אלא אם כן נפלו לתוך צרורות ועפרורית

שבחצר, שאז מלקט אחד אחד ואוכל, ולא יתן לתוך הסל ולא לתוך הקופה, שלא יעשה כדרך

שהוא עושה בחול ¹⁴⁰⁸ :

[1367] משנה קמג, ב (חבית שנשברה,

מצילין הימנה מזון שלש סעודות), ומיירי ביין ושמן, כאמור בהמשך המשנה (ובלבד שלא

יספוג), ופרש"י (שלא ישים ספוג במקום היין לחזור ולהטיפו בכלי), ובברייתא שם

(לא יספוג ביין ולא יטפח בשמן). רמב"ם פכ"ב הט"ז (נשברה לו חבית

בשבת, מציל ממנה מה שהוא צריך לשבת). טור ושו"ע ס"א (חבית שנשברה,

מצילין ממנה מזון שלש סעודות). מ"א סק"א

(מזון ג' סעודות, היינו קודם אכילת ערבית, כמ"ש רס"י של"ד).

וכמו בדליקה, שנתבאר לעיל רס"י

שלד ( כגון אם נפלה בליל שבת קודם הסעודה, מציל מזון ג' סעודות ... ובשחרית

מזון שתי סעודות, ובמנחה מזון סעודה אחת).

[1368] תוס'

קיז, ב ד"ה הא (בהול ... להביא כלים דרך רשות הרבים ... כשנשברה). ר"ן

מד, ב ד"ה מצילין (דאי שרינן ליה, אתי לאיתויי כלים דרך רשות הרבים). מ"א

שם (דחיישינן מתוך שהוא בהול בהצלה יביא כלים דרך רשות הרבים).

[1369] כדלקמן

סי' שמה סוף סי"א (ויש אומרים שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום כדגלי מדבר,

אינו רשות הרבים, אלא כרמלית).

[1370] רמ"א

ס"א (שבהול, ואם יציל, חיישינן שיתקננו). מ"א ס"ק א (ואפשר דהאידנא

שאין לנו רשות הרבים, יש להקל. ואפשר שמשום זה כתב רמ"א שמא יתקנו וכו'). ט"ז

ס"ק א (משום דאי שרית ליה טפי, מתוך שהוא בהול אתי לתקנו).

[1371] משנה

שם (חבית שנשברה, מצילין הימנה מזון שלש סעודות ... ובלבד שלא יספוג), לפירוש תוס'

קיז, ב ד"ה הא (מיירי כשנשפך היין לארץ, דחיישינן שמא יספוג). והיינו שמה

שאסרו להציל יותר משלש סעודות, מיירי אף אם נשפך לארץ, דחיישינן שמא יספוג. ומדברי

התוס' הוכיח בב"י (בין נשפך, בין לא נשפך, אסור להציל יותר ממזון שלש סעודות,

וכפשט דברי ר"י).

ושמא יספוג שבתוס' הוא כפירוש

רש"י במשנה שם (ובלבד שלא יספוג, שלא ישים ספוג במקום היין לחזור ולהטיפו בכלי).

טור ושו"ע שם (ובלבד שלא יספוג, דהיינו שלא ישים הספוג במקום היין לחזור

ולהטיפו).

[1372] כדלעיל

סי' שכ סכ"ג (ספוג, אם יש לו בית אחיזה של עור שיאחזנו בו, מקנחין בו), ושם

נסמן (הערה קסג).

[1373] שאיסור

"מעשה חול" הוא משום "זלזול לשבת", כדלעיל סי' שיד סט"ז

(משום שהוא מעשה חול וזלזול שבת), ושם נסמן (הערה צז).

[1374] בטעם

איסור "שלא יספוג" שבמשנה, פירש"י (גזירה שמא יסחוט). וכן הוא בטור

ושו"ע שם (גזירה שמא יסחוט). אבל בתוס' במשנה שם (אפילו יש לו עור בית אחיזה,

דליכא חשש סחיטה, אסור, כדמפרש בגמרא שלא יעשה כדרך שעושה בחול). ונראה שזקוקים

לב' הטעמים, כמבואר ברמב"ם פכ"ב הט"ז (ובלבד שלא יספוג ביין או

יטפח בשמן, שאם יעשה כדרך שהוא עושה בחול, שמא יבוא לידי סחיטה). טור ושו"ע

שם (ובלבד שלא יספוג, דהיינו שלא ישים הספוג במקום היין לחזור ולהטיפו, גזירה שמא

יסחוט. ואפילו אם יש לו בית אחיזה, דליכא חשש סחיטה, אסור, שלא יעשה כדרך שהוא

עושה בחול). וזהו שמוסיף כאן "וגם יש לחוש", דהיינו שיש כאן ב' טעמים

לאיסור.

ומה שהקשה בתהלה לדוד ס"ק ג

(ודברי הרב ז"ל צ"ע, שכתב שאף עכשיו שיש אומרים שאין לנו רשות הרבים אין

להקל, שמא יבוא לתקן החבית, מבואר דבדרבנן לא אמרינן אי שרית לי'. ואחר כך כתב ואף

אם כבר נשבר החבית לגמרי, גזירה שמא יספוג. ודבר זה אסור מדברי סופרים).

הנה לפי האמור לעיל נראה, שבזה

החמירו כיון שיש כאן שני הטעמים לאיסור: (א) "כדרך שעושה בחול", (ב)

"שמא יסחוט".

[1375] שאף שנתבאר לעיל לענין

נשפך לארץ ש"לא יקלוט מן הארץ יותר מלצורך השבת", כפירוש התוס', שבזה

מיירי המשנה, שמתרת עד שלש סעודות.

מכל מקום אסור לספוג אפילו במה שמציל

לצורך השבת, כפירוש רש"י, שבזה מיירי המשנה "ובלבד שלא יספוג", אף

לצורך השבת.

[1376] ברייתא

שם (לא יטפח בשמן, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול), ופרש"י (מכניס בו כפו

והשמן נדבק בה ומקנחו בשפת הכלי, ואסרוה משום עובדין דחול). טור ושו"ע שם (ולא

יטפח בשמן להכניס ידו ולקנחה בשפת הכלי).

[1377] רש"י

שם ד"ה חבית (ואפילו בכלים הרבה, דאילו בחד מנא אמרינן בכל כתבי הקדש דכמה

דבעי מצי). שו"ע שם (דאילו בכלי אחד אפילו מחזיק מאה סעודות מציל).

[1378] סעיף

ו ( לא אסרו להציל יותר מג' סעודות אלא כשמוציא וחוזר ומוציא, אבל

כשמוציא הכל בפעם אחת מותר) .

[1379] משנה

שם (ואומר לאחרים באו והצילו לכם), ופרש"י (כל אחד מזון ג' סעודות). שו"ע

שם (ואומר לאחרים בואו והצילו לכם).

[1380] סי'

שלד ס"ז ( מותר לו לומר להם בואו והצילו לכם, אע"פ שיודע בהם

שיחזירו לו. ובלבד שלא יצילו כל אחד יותר מג' סעודות) .

[1381] תוס'

קיז, ב ד"ה הא (אומר ה"ר שמואל בשם ר"ת דדוקא נשברה לו חבית, אבל

נסדקה ועושה טיף טיף, מותר להביא כלים לקלוט ולצרף, דאינו בהול כל כך להביא כלים

דרך רשות הרבים, כמו כשנשברה). הגהות מיימוניות שם אות ס (נראה דברי ר"ת

שמדקדק דוקא נשברה, אבל נסדקה לא ... היכא דעביד טיף טיף או נסדקה, דאין אדם בהול).

רמ"א ס"א (דוקא חבית שנשברה, שבהול, ואם יציל חיישינן שיתקננו, אבל אם

נסדק ועביד טיף טיף, שאינו בהול כל כך, מותר).

[1382] כטעם

השני שהוזכר לעיל ( כי יש לחוש שמא מחמת שכחת שבת יבא לתקן החבית) .

[1383] תרומת

הדשן ח"ב סי' קצו (אשר שאלתני מי שנשברה לו חבית של יין ונשפך היין לארץ, אם

מותר לשאוב יותר מלצורך היום. ובעית לאוקומי ההיא דחבית שנשברה דאסור דוקא מחצר

לחצר, אבל באותו חצר שרי ... ורצית לדמות ההיא הצלה להצלה דדליקה). רמ"א שם (ויש

אומרים דכל זה לא מיירי אלא להציל מחצר לחצר, אבל לבית אחר שעירב עמו מצילין בכל

ענין, כמו שנתבאר לעיל גבי דליקה).

[1384] סעיף

יא ( יש אומרים שלא אסרו להציל יותר מג' סעודות וכלי תשמישו הצריכים

לו היום, אלא כשמציל לחצר המעורבת או למבוי המעורב שהן סמוכים לרשות הרבים וגם

אינן מקורין, ודומה קצת לרשות הרבים, אבל לבית אחר שעירב עמו יכול להוציא כל מה

שירצה ... ויש אומרים שאין חילוק כלל בכל זה, שכיון שטעם האיסור הוא משום

חשש כיבוי, מה לי [ל]חצר מה לי לבית, מה לי לחצר חבירו מה לי לחצרו. ויש לחוש

לדבריהם ).

[1385] כקושיית

הט"ז ס"ק ב (תמוה הוא זה, דלא הותר בדליקה להוציא לבית חבירו המעורב,

אלא לדעת בעל התרומה, אבל הטור חולק, ולא הכריע שם בשו"ע סי' של"ד

סי"א, וכאן פסק להיתר סתם).

[1386] תרומת הדשן שם ( ודקדקת

מן הגמרא דטעמא דהך איסורא משום שמא יביא כלי דרך רשות הרבים ... ולכך יש לחלק

להתיר דלית לן רשות הרבים דאורייתא) . אליה רבה ס"ק ג (ולענ"ד

שאני הכא, דהטעם, שמא יביא כלי מרשות הרבים כמ"ש מהרא"י שם, משא"כ

לעיל טעם שמא י[כ]בה, ועוד דלדידן לית לן רשות הרבים).

[1387] ברייתא

קיז, ב (נשברה לו חבית בראש גגו, מביא כלי ומניח תחתיה. ובלבד שלא יביא כלי אחר

ויקלוט (קילוח הנופל מן האויר, רש"י), כלי אחר ויצרף (סמוך לגג כעין שאיבה,

אלא שאינו ראוי לשאוב, שהגג חלק והיין אינו בגומא, מצרף כלי לגג שיזוב מן הגג לכלי

והוא אוחז הכלי בידו, רש"י)). טור ושו"ע ס"ב (אם נשברה חבית בראש

גגו, מביא כלי ומניח תחתיה, ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט לקבל מן הקילוח באויר

לאחר שירד מן הגג, ולא יביא כלי אחר ויצרף אותו לראש הגג).

וגם בקליטת מי גשמים מהגג אסרו

לפעמים חכמים, כדלקמן סי' שנא ס"א (לא יעמוד אדם ברשות הרבים ויחבר ידו או

כלי למזחילה, שהיא כעין צנור ארוך מונחת לאורך הגג בתוך שלשה טפחים סמוך לגג,

ולקבל המים ממנה).

[1388]

גמרא שם (גזירה שמא יביא כלי דרך רשות הרבים). לבוש ס"ב (גזירה שמא יביא כלים

דרך רשות הרבים).

[1389]

גמרא קכ, א (דקתני ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט כלי אחר ויצרף, כלי אחר הוא דלא,

אבל בההוא מנא כמה דבעי מציל), ופרש"י (שמע מינה כלים טובא הוא דאסירי, אבל

בחד שפיר דמי). ב"י (וכתבו הסמ"ג (לאוין סה כא, א) והתרומה (סי' רנד עח,

ב ד"ה פרק חבית) דכשמציל בחד מנא מציל באיזה ענין שירצה, כלומר אפילו קולט או

מצרף. וטעמא, דכיון דלא שרית ליה להציל אלא בכלי אחד, תו ליכא למיחש למידי).

שו"ע שם (ואם מציל בכלי אחד, מציל אפילו קולט או מצרף). לבוש ס"ב (דכיון

דלא שרי ליה להציל אלא בכלי אחד, תו ליכא למיחש למידי).

והיינו שלא התירו אלא "בראש

גגו מביא כלי". וכן התירו "בכלי אחד ... קולט או מצרף". אבל אסרו לצרף

"כלי אחר" ולקלוט מה שלא נשמר בכלי שבראש גגו. ודיני כלי שני בראש גגו

לא נתפרשו כאן.

[1390] ברייתא

קיז, ב (נזדמן לו אורחין, מביא כלי אחר וקולט כלי אחר ומצרף. ולא יקלוט ואחר כך

יזמין (אורחים, דבשעת קליטה לא מיבעיא ליה, רש"י), אלא יזמין ואחר כך יקלוט).

טור ושו"ע ס"ג (נזדמנו לו אורחים, מביא כלי אחד וקולט, כלי אחד ויצרף.

ולא יקלוט ויצרף ואחר כך יזמין האורחים).

[1391] ברייתא שם (ואין מערימין בכך

(לזמן אורחים שאינן צריכין לאכול, ויותירו, רש"י), משום רבי יוסי בר יהודה

אמרו מערימין), וכת"ק. טור ושו"ע שם (ולא יערים לזמן אורחים שאין צריכים

לאכול).

[1392] רמב"ם

פכ"ב סוף הט"ז (ואם הערים בדבר זה, מותר). והיינו שמפרש שההערמה היתה

"בדבר זה" שנזכר תחלה (ולא יקלוט ואחר כך יזמין), ופסק שמותר בדיעבד.

מ"מ שם (ופסק רבינו כדברי האומר מערימין להקל בשל דבריהם). ב"י ד"ה

ומ"ש ולא יקלוט (מדברי הרמב"ם והרב המגיד בפרק כ"ב (הט"ז)

נראה שמפרשים, דאין מערימין בכך, היינו לומר שאם הערים וקלט קודם שיזמין האורחים,

מותר, ופסק כרבי יוסי ב"ר יהודה להקל בשל דבריהם). רמ"א ס"ג (ומיהו

אם עבר ועשה, שקלט ואחר כך זימן אורחים, מותר).

[1393] היינו אף לפי פרש"י

בברייתא, שאין להערים לזמן אורחים שאים צריכים לאכול ולשתות, אפשר שבדיעבד מותר. וראה

פמ"ג א"א סק"ב.

[1394] כל

בו הל' יום טוב סי' נח כא, ד (אם יזדמן ביום טוב של ראש השנה או סכות שיזוב התירוש

מן הגיגית של ענבים שעדין לא נדרכו, שנמצא אותו הדלף, דלף שאינו ראוי, שהרי המשקין

שזבו אסורין, ואינו רשאי להניח כלי תחתיו, כדי שלא יבטלנו מהיכנו. אלא כיצד יעשה,

יניח שם מטתו או שלחנו, ואז יהיה אותו הדלף לפניו גרף של רעי, ויוכל להניח שם כלי

לקבל הדלף כדי שלא יעשה שם טיט, וכשיתמלא הכלי לא יוריקנו בכלי אחר, שלא יבטלנו

מהיכנו, אלא מריקו בתוך הגיגית שזבו המשקין ממנה, שהיא מבוטלת מהכנה על ידי משקין

שבה, שאסורין משום משקין שזבו). שו"ע ס"ד (אם יזוב תירוש מגיגית של

ענבים שעדיין לא נדרכו, שנמצא אותו הדלף אינו ראוי, שהרי המשקין שבו אסורים, ואינו

רשאי לשום כלי תחתיו מפני שמבטלו מהיכנו. כיצד יעשה, יניח שם מטתו או שלחנו, ואז

יהיה אותו הדלף לפניו גרף של רעי, ויכול להניח שם כלי לקבל הדלף כדי שלא יעשה שם

טיט, וכשיתמלא הכלי לא יזרקנו בכלי אחר, שלא יבטלנו מהיכנו, אלא מריקו בתוך הגיגית

שזבו המשקין ממנו, שהיא מבוטלת מהיכנה על ידי משקין שבה משום משקין שזבו).

[1395] מ"א ס"ק ג (מיירי שלא נשברה

לגמרי, דאם לא כן אף בראוי אסור, כמ"ש ס"א). והוא כדלעיל

ס"א ( אבל אם נסדקה והיין עושה טיף טיף, שאינו בהול כל כך, אין לחוש

שישכח שבת, ומותר להציל).

[1396] סעיף

ג (משקין שזבו בשבת מאליהם מזיתים וענבים, אסורים עד לערב, גזרה שמא יסחוט בידים

כדי לשתותן היום אם יהיו מותרים).

[1397] איסור ביטול כלי מהיכנו

נתבאר לעיל סי' רסה ס" ג ( אסור ליתן כלי בשבת

תחת נר הדולק לקבל בו שמן הנוטף מהנר, מפני שהוא מבטל כלי מהיכנו, שהיה מוכן מתחלה

לטלטלו ועכשיו אוסרו בטלטול, מחמת השמן שבתוכו שהוא מוקצה מחמת איסור כמו שיתבאר בסי'

רע"ט, וחכמים אסרו לבטל כלי מהיכנו מפני שדומה כאלו סותר הכלי) ,

ושם נסמן (הערה יז).

[1398] ואף שעד שיתמלא הכלי

יבטלו מהיכנו, והרי נתבאר לעיל סי' שי ס"י (ואסור לבטל כלי מהיכנו אפילו לפי

שעה, אלא במקום הפסד מרובה).

מכל מקום סגי במה שיכול להריקו לתוך

הגיגית מיד, אף שאינו מריקו עד שיתמלא. וכדלעיל סי' רסו בקונטרס אחרון ס"ק יא

(ובהנסמן שם הערה שפט), דסגי במה שיכול לנערו מיד, אף אם אינו מנערו למעשה.

וראה תהלה לדוד ס"ק ט. זכרון יוסף

ס"ק קנה-ח. מראי מקומות וציונים. לקמן סי' שלח ס"ט (הערה 1607 ).

[1399] סעיף

עב (כל דבר מטונף כגון רעי וקיא וצואה ... אם היו בחצר שהוא דר בה ... מותר

להוציאם לאשפה או לבית הכסא ... וזה הוא הנקרא בכל מקום גרף של רעי).

[1400] כדלעיל

שם סע"ה (אין עושין גרף של רעי לכתחלה ... לא יעשה לכתחלה דבר שיהיה בודאי אחר

כך מאוס לפניו ויוציאנו).

[1401] מ"א

סק"ד (הכא שרי משום פסידא כמ"ש סי' ש"ח).

[1402] סי'

שח סע"ו (במקום הפסד מותר לקבוע ישיבתו אצל גרף של רעי, שהוא במקום שאין

מקפידין עליו, כדי שימאס הגרף בעיניו ויוציאנו משם ויסתלק ההפסד. כגון אם איזה דבר

נמאס ונפסד מפני הגשמים היורדים עליו בחצר שאינו דר שם, יכול להכניס לשם מטתו לשכב

עליה ... שזהו נקרא קביעות ישיבה, וכשתתאונן דעתו עליו מפני המיאוס יוציאנו משם

למקום המשומר מפני הגשמים, וכן כל כיוצא בענין זה).

[1403] כל בו שם (ויש שהורו להניח

לכתחלה כלי שיש בו מים תחת הדלף שנוטף מן הגיגית, אף על פי שהוא דלף שאינו ראוי,

משום דאמרינן דאותו דלף קמא קמא בטל במים שבכלי).

[1404] מ"א

סוף סק"ד (ונראה לי שאפילו נתרבה האיסור לית לן בה, דיש לסמוך על המקילין ביו"ד

סי' קל"ד). והוא בשו"ע שם ס"ג (אם נפל המשקה האסור לתוך המשקה

המותר, ראשון ראשון בטל ... ואם נתרבה המשקה האסור עד שיש בו כדי ליתן טעם, אוסר).

וברמ"א שם (דבריו בכאן סותרים זה את זה, דכתב דאם נפל המשקה האסור להיתר

ראשון ראשון בטל, ואחר כך כתב דאם נתרבה האסור חוזר ואוסר, והוא מחלוקת בין

הפוסקים).

ועל זה כתבו הכל בו והמ"א, שיש

לסמוך כאן (לענין טלטול) על דעת האומרים קמא קמא בטל. וראה מראי מקומות וציונים. משולחן

הארי.

[1405] כל

בו שם (ויש לפקפק בהוראה זו, לפי שאין זה הדלף אסור אלא משום יום טוב, והוא דבר

שיש לו מתירין שאפילו באלף לא בטיל). ותירץ בדרכי משה אות ב (ולפי מה שיתבאר לקמן

סימן תקי"ג, וביורה דעה סימן ק"ב, דמין בשאינו מינו בטיל אף בדבר שיש לו

מתירין, אם כן הוראה זו נכונה היא).

[1406] בשו"ע

שם ס"א (ואם נתערבה בשאינה מינה, בטלה בס').

וראה גם לקמן סי' תמז בקונטרס אחרון

סוף ס"ק ג.

[1407]

ברייתא קמג, ב (נתפזרו לו פירות בחצר, מלקט על יד על יד ואוכל, אבל לא לתוך הסל

ולא לתוך הקופה, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול). רשב"א שם בשם רבינו יונה (כתב

מורי הרב ז"ל בהלכותיו, כגון שנתפזרו לו בחצרו אחת הנה ואחת הנה, אבל במקום

אחד מלקט לתוך הסל, כמו שאמרנו בגמרא (קמב, א) בענין הא דתנן בפרק נוטל כלכלה

והאבן בתוכה, ולישדינהו לפירי ולישדיה לאבן, ולנקטינהו). והוא כדלעיל סי' שט

ס"ה (פירות יבשים שאינם נפסדים כשהם מתטנפים בקרקע ... ינערם מתוכה עם האבן,

ואחר כך ילקטם בידו ויחזירם לכלכלה אם ירצה). ר"ן ס, א (תירץ ה"ר יונה

כגון שנתפזרו בחצרו אחת הנה ואחת הנה, אבל במקום אחד מלקט ונותן לתוך הסל). טור ושו"ע

ס"ה (נתפזרו לו פירות בחצר, אחד הנה ואחר הנה, מלקט מעט מעט ואוכל, ולא יתן

לתוך הסל ולא לתוך הקופה. ואם נפלו במקום אחד, נותן אפילו לתוך הסל). לבוש

ס"ה (שלא יעשה כעובדא דחול).

ומה שהמלקט הוא עובדא דחול, אפשר דהיינו

כיון דמחזי כמעמר. אבל אין בזה משום מלאכת מעמר כמבואר לקמן סי' שמ סט"ו ( המעמר

הוא מאבות מלאכות ...

ואין עימור אלא כשמאספו במקום גידולו, כעין קמה קצורה שמגבב השבלים במקום גידולן,

וכן המאסף פירות ומקבצן יחד במקום שנפלו מן האילן. אבל אם נתפזרו במקום אחר, מותר

לקבצם, כמ"ש בסי' של"ה).

[1408] רמב"ן

שם (נראה שבשנתפזרו במקום עפר וצרורות עסקינן, ואסור ללקטן ולתתן בתוך הסל, משום

דמיחזי כבורר ... ולהכי קתני שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, אבל לאכול מותר. והיינו

דקתני בגמרא בחצירו, ולא קתני בבית, מפני שסתם חצר יש בו עפרוריות וצרורות). הובא ברשב"א

שם (והרמב"ן ז"ל פירש כגון שנפלו לו בחצרו בתוך צרורות ועפרורית שבחצר,

והיינו דנקט חצרו), ור"ן שם. שו"ע שם (אלא אם כן נפלו לתוך צרורות

ועפרורית שבחצר, שאז מלקט אחד אחד ואוכל, ולא יתן לתוך הסל ולא לתוך הקופה). ומה

שהוא עובדא דחול, אפשר דהיינו כיון דמיחזי כבורר.