שלג שלא לפנות אוצר בשבת

שלג שלא לפנות אוצר בשבת

ובו

ו' סעיפים

א אוצר של תבואה או של כדי יין,

אע"פ שמותר להסתפק ממנו ואין בו משום מוקצה ¹¹⁵² , אסור לפנותו לדבר הרשות, מפני הטורח.

אבל לדבר מצוה, כגון להכניס שם אורחים, או שאר סעודת מצוה, או לקבוע שם בית המדרש,

מותר לפנותו ¹¹⁵³ אפילו בענין שיש בו טורח יתר, כגון

להגביהם ולשלשלם בחלונות שבכותל, או להורידם בסולמות, או לטלטלם מגג לגג ¹¹⁵⁴ :

ב כיצד מפנ(י)הו, אם היה האוצר גדול מפנה

ממנו ה' קופות שבכל קופה ג' סאין, דהיינו ט"ו סאין ¹¹⁵⁵ , לא היה בו אלא ה' קופות מפנה ממנו ד'

קופות, אבל כולו לא יפנה, שמא יראה גומות בקרקעיתו וישוה אותן ¹¹⁵⁶ :

ג כשמפנה אלו ד' או ה' קופות, לא יחלקן

בקופות קטנות להוליכן בהרבה פעמים כדי להקל משאו, מפני שמרבה בהילוך ¹¹⁵⁷ (עיין סי' שכ"ג ¹¹⁵⁸ ):

ד ד' או ה' קופות שאמרו, לאורח אחד או

לתלמיד אחד, שישב שם במקומן, אבל אם יש לו הרבה אורחים מפנה כשיעור זה לכל אורח

ואורח, ובלבד שלא יגמור את האוצר ¹¹⁵⁹ . ולא יפנה אחד לכולם, אלא כל אחד יפנה

לעצמו או אחר יפנה לו לבדו ¹¹⁶⁰ :

ה חביות של יין שהובאו על עגלה, אסור

להורידם בשבת, אם לא להושיב שם אורחים או לצורך מצוה, והוא שאין בהן יותר

מט"ו סאין ¹¹⁶¹ , כמו שנתבאר במפנה את האוצר ¹¹⁶² . ואף אם צריך לשתות מהן בשבת, ימשוך

משם וישתה ¹¹⁶³ . ולא יורידן אפילו על ידי נכרי ¹¹⁶⁴ , אלא במקום הפסד גדול, כמ"ש בסי'

ש"ז ¹¹⁶⁵ . אבל אם אי אפשר למשוך משם, מותר

להוריד ¹¹⁶⁶ אפילו על ידי ישראל כמה שצריך לו לאותה

שבת:

ו כשם שהתירו כאן לצורך אורחים כמו לצורך

דבר מצוה ¹¹⁶⁷ , כך בכל מקום שהתירו איזה דבר לצורך

מצוה, מותר גם כן לצורך אורחים ¹¹⁶⁸ .

ואינן נקראים אורחים אלא שבאו מעיר אחרת,

בין שנתארחו אצלו בין שזימן אורחים שנתארחו אצל אחרים, אבל כשזימן חבירו שבאותה

העיר שיסעוד אצלו אינו נקרא אורח וסעודת הרשות היא ¹¹⁶⁹ . אלא אם כן זימנו לבא אצלו לכבוד האורח

שיש לו, שאז גם חבירו בכלל אורח לענין זה ¹¹⁷⁰ :

[1152] רמב"ם

פכ"ו הט"ו (אע"פ שמותר להסתפק ממנו). לבוש ס"א (אף על פי

שמותר להסתפק ממנו, דהא קי"ל כרבי שמעון דלית ליה מוקצה). ט"ז סק"א

(אין הטעם משום מוקצה, שהרי מותר להסתפק ממנו). מ"א סק"א (שאינו מוקצה).

והיינו שאף שהניח אותו באוצר והקצהו

מלהשתמש בו בשבת, מכל מקום קיי"ל כרבי שמעון שמוקצה מותר, כדלעיל סי' שח

ס"ג (ואפילו כלי שהקצה אותו מלהשתמש בו שום תשמיש, כגון כלים המוכנים ועומדים

לסחורה שאין רגילים להשתמש בהם שום תשמיש, מכל מקום אם אינו מקפיד עליהם מלהשתמש

בהם, לא הסיח דעתו עדיין מהם לגמרי מלהשתמש בהם, ולפיכך אין להם דין מוקצה להאסר

בטלטול).

[1153] משנה

קכו, ב (מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני בטול בית

המדרש), ופרש"י (אם צריך למקומן להושיב שם אורחים להסב בסעודה או תלמידים

לדרשה, ולא חיישינן לטרחא דשבת). טור ושו"ע ס"א (אוצר של תבואה או של כדי

יין, אף על פי שמותר להסתפק ממנו, אסור להתחיל בו לפנותו, אלא לדבר מצוה, כגון

שפינהו להכנסת אורחים או לקבוע בו בית המדרש). לבוש ס"א (אסור להתחיל לפנותו

בשבת לדבר הרשות, משום טירחא יתירה). ט"ז ס"ק א (משום טירחא אסרוהו),

וס"ק ב (כל שכן שאר סעודת מצוה).

[1154] בעיא

דלא איפשטא בביצה לו, א (הכא תנן משילין פירות דרך ארובה ביום טוב, ואמר רב נחמן

לא שנו אלא באותו הגג, אבל מגג לגג לא, ותניא נמי הכי אין מטלטלין מגג לגג אפילו

כשגגותיהן שוין, התם מאי ... הכא (תנן) לא ישלשלם בחבל בחלונות ולא יורידם דרך

סולמות, התם מאי ... תיקו), והב"י בסוף הסימן פסק לקולא (וכתב הר"ן (יט,

ב ד"ה ואיבעיא) שלפי דרך הרז"ה (המאור שם) מסתברא דילפינן שבת מיום טוב.

ולא נזכר דבר מזה בדברי שאר פוסקים, משמע דסבירא להו דכיון דמידי דרבנן הוא נקטינן

לקולא, ומשום ביטול בית המדרש או מפני האורחים שרי בכל גווני, דאם לא כן הוי ליה

לפרש ולא לסתום). מ"א סק"ד (ומפנה אפילו מגג לגג ובחלונות וסולמות).

ולענין יום טוב, ראה לקמן סי' תקכא ס"א.

[1155] ברייתא

קכז, א (כמה שיעור תבואה צבורה, לתך), ופרש"י (חצי כור הוא ט"ו סאין). ירושלמי

פי"ח ה"א (רבי זעירא שאל לרבי יאשיה, כמה הוא שיעור הקופות. אמר ליה

נלמוד סתום מן המפורש, דתנינן תמן בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה).

הובא בהגהות מרדכי סוף רמז תסב. ר"ן נ, א ד"ה תבואה (כמה מפנין ממנה,

ומהדרינן לתך, דהיינו ט"ו סאין. ולפי דברי הירושלמי היינו נמי כשיעור ד' וה' קופות).

רמ"א ס"א (שבכל קופה שלש סאים).

במדות הנפח דימינו, שיעור הסאה לדעת

הגרא"ח נאה הוא לערך 8,300 סמ"ק, ושיעור שלש סאין (שהיא האיפה) לדעתו

הוא לערך 25,000 סמ"ק. וכיון שנזכר כאן תבואה או יין, הנה ביין הוא לערך 25

ליטר, ואילו בתבואה ששוקל פחות, הוא לערך 16 ק"ג. שזהו שיעור כל אחת מד' או

ה' הקופות הנזכרות כאן.

[1156] רב

חסדא קכו, ב (השתא חמש מפנין ארבע מיבעיא אמר רב חסדא ארבע מחמש (אם לא היה שם אלא

כשיעור ה' קופות לא יפנה אלא ד' מהם, שאסור לגמור את האוצר דילמא חזי גומות

בקרקעיתו ומשוי להו, רש"י), וחמש מאוצר גדול (אם יש הרבה אין מפנין אלא חמש

דחיישינן לטירחא, רש"י)). המאור נ, א ד"ה והא (קיי"ל כוותיה בהא). רא"ש

פי"ח סי' א (והר"ז הלוי ז"ל כתב דקיי"ל כרב חסדא). טור ושו"ע

ס"א (וכיצד מפנהו, אם היה האוצר גדול מפנה ממנו חמשה קופות, לא היה בו אלא

חמשה קופות, מפנה מהם ארבעה קופות, אבל כולו לא יפנה, שמא יבא להשוות גומות).

[1157] בעיא

דלא איפשיטא קכז, א (איבעיא להו, הני ארבע וחמש קופות דקאמר, בארבע וחמש קופות אין,

טפי לא (להלך יותר מה' פעמים, כגון לפנות בכלים קטנים וירבה בהילוך, לא,

רש"י), אלמא למעוטי בהילוכא עדיף

(ואע"ג

דאפושי משוי הוא), או דילמא מעוטי משוי עדיף (ואם בא

לפנות בכלים קטנים כשיעור ה' קופות, מותר, רש"י)), רא"ש

פי"ח סי' א (ולא איפשיטא, ועבדינן כפשטא דמתניתין, ארבע וחמש קופות אין, טפי

לא). טור ושו"ע ס"ב (כשמפנה אלו ארבעה או חמשה קופות, לא יחלקם בקופות

קטנות להוליכם בהרבה פעמים כדי להקל המשאוי, מפני שמרבה בהילוך ואוושא מלתא טפי).

[1158] סעיף

ה (יותר טוב להביאם בסל ובקופה בבת אחת מלהביא כל אחד ואחד בפני עצמו, מפני שמרבה

בהילוך).

וראה גם לעיל סי' שא בקונטרס אחרון

ס"ק א.

[1159] כדלעיל

סוף ס"ב.

[1160]

גמרא קכז, א (איבעיא להו, הני ארבע וחמש דקאמר, אע"ג דאית ליה אורחין טובא,

או דילמא הכל לפי האורחין. ואם תמצי לומר הכל לפי האורחין, חד גברא מפני לכולהו,

או דילמא גברא גברא מפני לנפשיה ... שמע מינה הכל לפי האורחין ... ולעולם כל חד

וחד מפני לנפשיה). רי"ף נ, א (ופשטינן לה הכל לפי האורחין, אבל אי כל חד וחד

מפני לנפשיה לא איפשיטא, וכיון דאיסורא הוא, עבדינן לחומרא). טור ושו"ע ס"ג

(אלו ד' או ה' קופות שמפנה, דהיינו לאורח אחד, ואם באו לו הרבה, מפנה כשיעור הזה

לכל אורח ואורח. ובלבד שלא יפנה אחד לכולם, דאיכא טרחא יתירה, אלא כל אחד יפנה

לעצמו, או אחר יפנה בעדו).

[1161] אור

זרוע הל' שבת סי' פז (וכבר היה מעשה בבון, שהביאו יין בעגלה מבעוד יום וכשקדש היום

הורידוהו מעגלה, וכעס עליהם רבינו יואל הלוי זצ"ל, דחדא שאין מפנין אלא לדבר

[מצוה], אפילו דבר שאינו מוקצה כדפרישית, ותו דאפילו לדבר מצוה אין מפנין אלא

ט"ו סאין, ובעגלה היה יותר מט"ו סאין ואיכא טרחא יתירה). רמ"א ס"ג

(חביות של יין שהובאו על עגלה, אסור להורידן בשבת, אם לא לכבוד אורחים או לצורך

מצוה, דהוי כמפנה האוצר). מ"א ס"ק ז (ואם הוא יותר מט"ו סאין אסור).

[1162] לעיל

ס"ב.

[1163] מ"א

סק"ו (ואם צריך לשתות ממנו בשבת, נמי אסור לפנותו, אלא ימשוך שם ממנו).

[1164] אור

זרוע שם (ותו מעשה שהביאו יין ממרחק ללובי"ן, במקום שהיה דר מורי אב"י

העזרי, בערב שבת, ולא הספיקו להורידו עד שקדש עליהם היום, והיו הרבה סוסים בעגלה,

והיה אומר להם העגל[ון], או תורידו היין או תצטרכו לשלם לי כל הוצאות סוסים,

אעפ"כ לא התיר אב"י העזר"י לא להוריד ולא לומר לעכו"ם להוריד).

[1165] סל"ז

(אם הביאו תבואה של ישראל אסור לומר להם לפנותה מהעגלות לתוך אוצרו, אפילו בלא

מדידה ומנין, שהרי לישראל עצמו אסור לו לפנותה מדברי סופרים כמ"ש בסי'

של"ג, וכל דבר שאסור לישראל לעשות בשבת אפילו מדברי סופרים אסור לומר לנכרי

לעשות בשבילו).

ובמקום הפסד גדול מותר אפילו לענין

מוקצה וכרמלית, כדלעיל שם סי"ב (ויש אומרים שהוא הדין במקום הפסד לא גזרו על

שבות, כגון לטלטל על ידי נכרי סחורה מוקצה הנפסדת על ידי גשמים (ואפילו להביאה

לבית דרך כרמלית, אם אי אפשר בענין אחר). ויש לסמוך על דבריהם במקום הפסד גדול).

[1166] מ"א

שם (ואם אי אפשר בענין אחר, שרי לפורקן, כן נראה לי).

[1167] כאמור במשנה שם ( מפני

האורחים ומפני בטול בית המדרש).

[1168] תרומת

הדשן סי' עב (יראה דאם באו לו אורחים לביתו, יש להקל לכבודם ולצורכם כמו לצורך שאר

מצוה). רמ"א ס"א (וכל שבות שהתירו משום צורך מצוה מותר גם כן לצורך

אורחים).

[1169] תרומת

הדשן שם (אמנם אם זימן אורחים לסעוד סעודה בביתו, אבל לא נתארחו אצלו, כה"ג

אין לנו ראיה להקל, דהתם אאורחים שבאו מן השדה לביתו קאי. ואפשר דמכל מקום אין

לחלק). כפירוש ב"י סוף הסימן (ונראה לי דלאו במזמן את חבירו שיסעוד אצלו

מיירי, דההיא פשיטא דסעודת הרשות היא ואין בה מצוה כלל, אלא באורחין שנתארחו אצל

אחד וזימנם אחר לסעוד סעודה בביתו, הוא דמספקא ליה). רמ"א שם (ולא מקרי

אורחים, אלא שנתארחו אצלו בביתו, או שזימן אורחים שנתארחו אצל אחרים, אבל כשזימן

חבירו לסעוד אצלו, לא מקרי אורחים ואינו סעודת מצוה רק סעודת רשות). מ"א סי' תקטו

סק"ו (ולי נראה דכשזימן אורחים שאינן מעיר הזאת, יש להקל).

וכן הוא לקמן שם סוף ס"א (אם

האורחין הן מעיר אחרת, שיש כאן מצות הכנסת אורחים, מותר). סי' תקי ס"כ (שהאורחים הן מאותה העיר,

שאין כאן מצות הכנסת אורחים). לעיל סי' שז סכ"ג (באורחים שאינן מעיר אחרת,

אלא שזימן אליו אחוזת מרעהו מבני עירו לסעודת מריעות, שאינו סעודת מצוה, עיין סי'

של"ג).

[1170] ט"ז

סק"ב (פשוט שאין בכלל זה המזמן חבירו לבוא אצלו לכבוד אורח הבא אצלו, שגם

חבירו בכלל אורח לענין זה).