רצה הבדלה שעושה ש"ץ

רצה הבדלה שעושה ש"ץ

ובו ה' סעיפים

ויהי נועם, סדר קדושה ויתן לך

א נוהגים²⁰⁵³

לומר ויהי נועם ²⁰⁵⁴ , לפי שהוא

מזמור של ברכה, שבו בירך משה את ישראל בשעה שסיימו מלאכת המשכן ²⁰⁵⁵ . ונוהגים לכפול פסוק אורך ימים

וגו'²⁰⁵⁶,

שעל ידי כך נשלם השם היוצא ממנו ²⁰⁵⁷ .

ונוהגין

לומר סדר קדושה ²⁰⁵⁸ . ומתחילין ואתה קדוש, ולא ובא

לציון גואל, לפי שאין גאולה בלילה ²⁰⁵⁹ .

וכל זה

האריכות שמאריכין אחר תפלת ערבית במוצאי שבת, הוא כדי שישתהו ישראל בהשלמת סדריהם

כדי להאריך לרשעים מלחזור לגיהנם, כי ממתינים להם עד שישלימו כנסיה אחרונה שבישראל

את סדריהם ²⁰⁶⁰ :

ב יש נוהגים מטעם הידוע להם לומר מעומד פסוק ויהי נועם ²⁰⁶¹ :

ג אם חל יום טוב או יום הכיפורים באחד ימי המעשה בשבוע

הבא, אפילו חל בערב שבת הבא, אין נוהגים לומר ויהי נועם, שכיון שאומרים ומעשה

ידינו כוננה ב' פעמים, צריך שיהיו כל הששת ימים ראויים למלאכה ²⁰⁶² . אבל אם חל

בשבת אומרים אותו²⁰⁶³.

ובזמן שאין

אומרים אותו, אין נוהגים לומר גם ואתה קדוש וכל סדר קדושה ²⁰⁶⁴ , לפי שויהי

נועם שייך למלאכת המשכן, ועל ידי כך שרתה שכינה בישראל²⁰⁶⁵,

וזהו ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ²⁰⁶⁶ , על כן הן

נסמכין זה לזה לעולם.

אבל ויתן לך

נוהגים לומר בכל ענין ²⁰⁶⁷ :

הבדלה בבית הכנסת

ד נוהגים שהש"ץ מבדיל בבית הכנסת על היין, כדי

להוציא מי שאין לו יין בביתו להבדיל עליו ²⁰⁶⁸ (וישתה

מהכוס בעצמו, אם נתכוין לצאת ידי חובתו בהבדלה זו, או ישקה ממנו לאחר שנתכוין לצאת

ידי חובתו. אבל אם משקה ממנו לתינוקות, אין שום אדם יכול לצאת ידי חובתו בהבדלה זו,

כיון שלא שתה מהכוס אדם שיוצא ידי חובתו בהבדלה זו ²⁰⁶⁹ ):

הזכרת אליהו הנביא אחר הבדלה

ה נהגו לומר ולהזכיר אליהו הנביא במוצאי שבת ²⁰⁷⁰ אחר הבדלה,

להתפלל שיבא ויבשרנו הגאולה, שאין אליהו בא בערב שבת ²⁰⁷¹ , שלא לבטל

ישראל מעסקי צרכי השבת ²⁰⁷² . וגם בשבת

אינו בא אם יש איסור תחומין למעלה מי' טפחים ²⁰⁷³ , ועל כן אנו

מתפללים כיון שעבר השבת ויכול לבא שיבא ויבשרנו²⁰⁷⁴:

[2052] עיקרי ההלכות שנתבארו

בסימן זה:

(א)

ויהי נועם, סדר קדושה ויתן לך (ס"א-ג).

(ב)

הבדלה בבית הכנסת (ס"ד).

(ג)

הזכרת אליהו הנביא אחר הבדלה (ס"ה).

[2053] סדר רב עמרם גאון ח"ב סי' לז (ופותח

שליח צבור ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו,

ומתחילין כל הצבור אחריו ויהי נועם). טור ורמ"א בריש הסימן (ואומרים ויהי

נועם).

[2054] טור (לפי שהוא מזמור של ברכה שבו בירך

משה לישראל בשעה שסיימו מלאכת המשכן). וכמובא בפירש"י פקודי לט, מג (ויברך

אותם משה, אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, ויהי נועם ה' אלהינו וגו'). שמיני

ט, כג (ויצאו ויברכו את העם, אמרו ויהי נועם ה' אלהינו עלינו, יהי רצון שתשרה

שכינה במעשה ידיכם).

[2055] סדר רב עמרם ( ומסדרין יושב בסתר וגו' עד ואראהו

בישועתי, כך מנהג. לאחר שמסיימין הצבור אורך ימים, חוזר השליח ושונה אותו ואומר

אורך ימים). תשב"ץ קטן סי' רנח (מהר"ם ז"ל כשהוא מתפלל ויהי נועם

אומר לעולם אורך ימים וכו' ב' פעמים). טור ומ"א ריש הסי' (וכופלין פסוק אורך

ימים וגו').

והיינו שאחר פסוק ויהי נועם (תהלים צ,

יז), אומרים יושב בסתר (תהלים צא), וכופלים את הפסוק האחרון שבו.

[2056] טור ומ"א שם (שאז נשלם השם היוצא

ממנו). ונתבאר שם החשבון בכמה אופנים.

[2057] סדר רב עמרם שם (ואומר ואתה קדוש, וקרא

זה אל זה, ואומר כולי סדרא). טור ורמ"א שם (וסדר קדושה).

ועד אמירת סדר קדושה נוהגים שלא לעשות מלאכה, כדלקמן סי' רצט

סי"ט ( וכל בעל נפש יחמיר לעצמו שלא להדליק ולא לעשות שום מלאכה קודם

סדר קדושה של הצבור, אע"פ שכבר הבדיל בתפלה, וגם אמר המבדיל. וכל העושה מלאכה

קודם סדר קדושה, אינו רואה סימן ברכה לעולם מאותה מלאכה ). ושם נסמן (הערה 2524 ).

[2058] תוס' מגילה ד, א ד"ה פסק (ואומר

ואתה קדוש, ואין מתחילין ובא לציון, לפי שאין גאולה בלילה). טור וט"ז

סק"א (ומתחילין בואתה קודש, לפי שאין גאולה בלילה).

וראה ברכות ד, ב (גאולה מעלייתא לא הויא אלא עד צפרא). ט, א (וכשיצאו

לא יצאו אלא ביום).

ומה שאין אומרים גם הפסוק ואני זאת בריתי, נתבאר בט"ז שם

(וגם ואני זאת בריתי אין אומרים ... נראה כיון דאלו ב' פסוקים ובא לציון ואני זאת

בריתי הם סמוכים ביחד בספר ישעיה, כל שאין אומרים האחד גם הב' אין אומרים).

[2059] סדר רב עמרם שם (וזה שנהגו לומר ויהי

נועם וקדושה דסדרא, ולומר בנעימה ובעריבות טעם באפוקי שבתא, כדי שישתהו ישראל

בהשלמת סדריהם, כדי להאריך מנוח לרשעים מלחזור לגיהנם, כדאמרינן במוצאי שבת צועק

המלאך שהוא ממונה על הרוחות חזרו לגיהנם, שכבר השלימו ישראל סדריהם). הובא בטור.

ו ראה לעיל סי' רצא ס"ב (שהוא קרוב לזמן חזרת הנשמות לגיהנם

במוצאי שבת).

[2060] פרי עץ חיים שער השבת ריש פכ"ד

(במוצאי שבת כשתאמר ויהי נועם צריך לאומרו מעומד). הובא במ"א ריש הסימן (פסוק

ויהי נועם יאמרו מעומד (כתבים)).

[2061] סדר רב עמרם שם (והכי שדר רב שר שלום

גאון ... וכי אמרינן ויהי נועם במוצאי שבת לחול, היכא דאיכא לקמן שיתא יומי דחולא,

אבל איכא בי מצעי יום טוב או יומא דכפורי, אפילו חל יומא טבא ערב שבת ואיכא לקמן

חמשה יומי דחולא, לא אמרינן ויהי נועם בההוא אפוקי שבתא. מאי טעמא, כיון דאמרינן

ומעשה ידינו ומעשה ידינו תרי זמני, בעינן עד דאיכא לקמן שיתא יומי כולהו חולא).

הובא בטור בשם רב שר שלום. רמ"א שם (שאין אומרים ויהי נועם כגון שחל יום טוב

בשבוע). ט"ז ס"ק ב (דבעינן ו' ימים שלמים למלאכה).

[2062] שאף אם יחול "יום

טוב או יום הכיפורים", "בשבת, אומרים אותו", כי גם ערב יום כיפור

ראוי למלאכה.

ומפשטות הלשון נראה לכאורה, שכן הוא בכל

יום טוב, כולל פסח, ש"אם חל בשבת אומרים אותו". ויש בזה חילוקי מנהגים.

[2063] סדר רב עמרם שם (כללא דמילתא, כל היכא

דלא אמרינן ויהי נועם לא אמרינן קדושא דסידרא). טור ורמ"א שם (ובזמן שאין

אומרים ויהי נועם, כגון שחל יום טוב בשבוע, אין אומרים סדר קדושה).

[2064] כדלעיל (הערה 2054 ).

[2065] ט"ז סק"ג (דויהי נועם שייך

למלאכת המשכן, ועל ידו שרתה שכינה, וזהו ואתה קדוש יושב תהלות ישראל [מצאתי]).

[2066] כל בו סי' מא (יש מקומות שאין אומרים

ויתן לך כל זמן שאין אומרים ויהי נועם, ומנהג טעות הוא, כי מה ענין ויתן לך לויהי

נועם, כבר בארנו מה טעם אומר ויהי נועם, מה שאין כן בויתן לך שאין אומרים אותו רק

לסימן טוב וברכה). רמ"א שם (אבל אומרים ויתן לך).

ומקורו בזח"א יד, ב (כד בר נש אדליק שרגא ... ואינון

מקיימי על ההוא בר נש כל ברכאן דקא אמרי צבורא ויתן לך האלהים מטל השמים, ברוך אתה

בעיר וברוך אתה בשדה וגו').

ובפרי עץ חיים שער השבת פכ"ד (היה

מורי ז"ל נוהג לומר אחר הבדלה ויתן לך ... כדי להמשיך תחלת ימי החול בפסוקי

רצון וברכה).

ולנוסח הפסוקים שבו, ראה שער הכולל

פל"ב ס"ד-ה. סדור רבינו הזקן עם ציונים מקורות והערות ע' שנז.

[2067] טור ושו"ע (מבדיל ש"צ כדי

להוציא מי שאין לו יין).

והיינו שלענין קידוש נתבאר לעיל סי' רסט ס"א-ב ( חכמים

הראשונים תקנו לקדש על היין בבית הכנסת, כדי להוציא את האורחים, שאין להם יין,

השובתים בחדרים הסמוכים לבית הכנסת ואוכלים שם מיד אחר קידוש זה, שהרי קידוש זה

להם הוא במקום סעודה, שבשעה שהשליח ציבור היה אומר קידוש זה היו האורחים כבר

בחדריהם ושומעים משם את הקידוש ויוצאין בו. אבל הצבור אינן יוצאים בו, אף אם

נתכוונו לצאת, כיון שאין שומעין אותו במקום סעודה. ואף עכשיו שאין לנו אורחים

השובתים אצל בית הכנסת להוציאם ידי חובתם, אעפ"כ נוהגים לקדש בבית הכנסת על

היין לפי שתקנת חכמים לא בטלה).

משא"כ בהבדלה יכולים כולם לצאת בשמיעת ההבדלה בבית הכנסת,

שאינו צריך להיות במקום סעודה.

[2068] והיינו שלענין שאר הברכות שתיקנו על

הכוס, הובאו ב' דעות לעיל סי' קצ ס"ד (אף על פי ששתיית כוס של ברכה מעכבת,

אין מעכב שישתה המברך בעצמו, אלא די בשתיית אחר, ואפילו מטעים ממנו ... אף על פי

שהתינוק אינו מחויב בדבר אין בכך כלום ... ויש אומרים שכל דבר הטעון כוס חוץ

מקידוש לא הצריכו לטעום ממנו אלא משום שלא יהא גנאי לברכת היין, שיאמרו שלא לצורך

הוא ברכה זו ... לפיכך רשאי לברך ברכת היין ולהטעים לקטן אף על פי שלא הגיע לחינוך

ברכות, ואפילו אינו יודע לדבר, שכיון שהטעימה אינה אלא משום גנאי, דיה בתינוק קטן

כזה. וכן נוהגין במילה שביום הכיפורים). הרי שלשני הדעות סגי בטעימת התינוק,

והנפקא מינה היא רק לענין ברכת היין, אם יכול לברך.

וכן הוא לקמן סי' תרכא ס"ה (ויש נוהגין לברך על הכוס

ולהטעים ממנו לתינוק הנימול). ובסדור רבינו, קודם ברכת המזון (ונותנים לתינוק

לשתות מכוס הברכה, או ישתה בעצמו).

אמנם לענין קידוש נתבאר לעיל סי' רעא סכ"ה (אם לא טעם

המקדש וטעם אחד מהמסובין, אם טעם כמלא לוגמיו ממש יצאו כולם ידי חובתן ... והגאונים

סוברים שאם לא טעם המקדש עצמו כמלא לוגמיו לא יצא, אף על פי שטעמו המסובין כל אחד

כמלא לוגמיו. וראוי לחוש לדבריהם לכתחלה. במה דברים אמורים בקידוש, אבל בהבדלה

ובשאר כל הדברים הטעונים כוס, מודים הגאונים שאפילו לכתחלה די בטעימת אחד מהמסובין

כמלא לוגמיו).

וטעם הלכה זו של הגאונים, נתבאר לעיל סי' קצ ס"ד (אבל

קידוש שבבית שאדם יוצא בו ידי חובתו, יש אומרים ... שלא די במה שיטעים ... אלא

המקדש בעצמו צריך לטעום כמלא לוגמיו, ואם לאו לא יצא, משום שנאמר זכור את יום השבת

לקדשו, ואמרו חכמים זכרהו על היין כלומר על שתיית היין לכבוד היום, לפיכך המזכירו

על היין הוא המקדש שותה ממנו בעצמו. וראוי לחוש לזה לכתחלה כמ"ש בסי'

רע"א).

והיינו כדאמרינן פסחים קו, א (זכור את יום השבת לקדשו זוכרהו

על היין), ושם קז, א (המקדש וטעם מלא לוגמא יצא ואם לאו לא יצא). היינו שעיקר תקנת

הקידוש על היין כוללת שהמקדש ישתה מהכוס מלא לוגמיו.

ואף שהקידוש על היין הוא מדברי סופרים, כדלעיל סי' רעא

ס"א-ב (מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים שנאמר זכור את יום השבת

לקדשו ...ותקנו חכמים שתהא זכירה זו על כוס של יין).

מכל מקום רואים מכך שעיקר התקנה הי' שהמקדש ישתה מלא לוגמיו.

ולכן הצריכו הגאונים שהמקדש עצמו הוא ישתה מלא לוגמיו, ולא סגי בשתיית המסובים.

ולא קיי"ל כדעת הגאונים בזה, אלא ש"ראוי לחוש

לדבריהם לכתחלה".

וכל זה הוא בקידוש, ולא בהבדלה, שהרי יש אומרים שפסוק זה לא

מיירי כלל בהבדלה, כדלעיל סי' רעא ס"א (וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו,

בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה. ויש אומרים שהבדלה אינה אלא מדברי סופרים,

ומן התורה אין צריך לזכרהו אלא בכניסתו בלבד).

אמנם גם מבלי לחוש לדעת הגאונים, למדנו מההלכה הנ"ל, ששתיית

היין בקידוש והבדלה היא עיקר בעשיית הקידוש וההבדלה. ולכן מסיק לעיל סי' רעא

סכ"ה "אבל בהבדלה ... מודים הגאונים שאפילו לכתחלה די בטעימת אחד

מהמסובין כמלא לוגמיו", אחד מהמסובין דוקא. ומפרש כאן, דהיינו שישתה מהכוס

אחד שנתכוין לצאת בהבדלה זו, עכ"פ המחוייב בהבדלה מדברי סופרים מטעם חנוך,

משא"כ התינוק שאינו מחויב בהבדלה כלל, אין שתייתו מועלת למי שרוצה לצאת ידי

חובתו בהבדלה.

ואף שלענין דיעבד נתבאר לעיל סי' קצ סוף ס"ד (בהבדלה, אם

לא טעם כמלא לוגמיו, אין צריך לחזור ולהבדיל, שספק ברכות של דבריהם להקל). מכל

מקום לכתחלה צריך שהמחויב בהבדלה ישתה כמלא לוגמיו, ויצאו בזה שאר החייבים בהבדלה.

ולפי זה יש לפרש, שגם מה שנתבאר לקמן סי'

תרכד ס"ב (ובמקומות שמבדילין על הכוס בבית הכנסת בכל מוצאי שבת ויום טוב, גם

עכשיו יבדיל השליח צבור, ויטעים מן הכוס לקטן, או לגדול אם מתכוין לצאת בהבדלה זו,

ועיין בסימן רצ"ה). הכוונה בזה היא לקטן שהגיע לחנוך, שחייב מדברי סופרים

בהבדלה. משא"כ "אם משקה ממנו לתינוקות, אין שום אדם יכול לצאת ידי חובתו

בהבדלה זו".

ודלא כמבואר ברמ"א סי' תקנא

ס"י (ונוהגין להחמיר שלא לשתות יין בברכת המזון ולא בהבדלה, אלא נותנים

לתינוק).

ואפשר שלפי האמור כאן, גם טעימת הקטן

שהגיע לחנוך אינה מועלת. ומה שנתבאר לעיל סי' רסט ס"ג (המקדש בבית הכנסת אסור

לו לטעום מהכוס, שהרי הוא אינו יוצא בקידוש זה, ואסור לטעום כלום קודם קידוש. אלא

כיצד יעשה שלא תהא ברכת בורא פרי הגפן לבטלה, יטעים מהכוס לקטן שהגיע לחינוך,

והקטן ישמע הברכה ממנו ויוצא בה ידי חובתו, ונמצא שלא בירך לבטלה).

היינו דוקא כדי שלא תהא הברכה לבטלה,

אבל מכל מקום אין שום אדם יוצא בקידוש זה. ונתבאר לעיל שם (הערה 142 ).

וראה מה שדנו בזה בתהלה לדוד. בדי השלחן סי' צג ס"ק ו. מראי

מקומות וציונים. הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' רסט. קיצור הלכות משו"ע

אדמו"ר הזקן ס"ג, ובמילואים ע' קט.

[2069] המנהיג הל' שבת סי' עא (וזה שמשוררים

בכל גבול ישראל מאליהו הנביא, לפי שהוא הוא המבשר שיבוא לנו במהרה לפני המשיח,

כדכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא, וכבר מובטח להם לישראל שאין אליהו הנביא

בא בערבי שבתות וימים טובים מפני הטורח, כדאיתא בערובין, ויבוא לנו המבשר במוצאי

שבת). טור ורמ"א ס"א (ונהגו לומר ולהזכיר אליהו הנביא במוצאי שבת,

להתפלל שיבא ויבשרנו הגאולה). ובסידור לא הביאו.

[2070] עירובין מג, ב (כבר מובטח להן לישראל

שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים, מפני הטורח). טור ומ"א ס"ק

א (שאין אליהו בא בערבי שבתות).

[2071] רש"י שם ד"ה מפני הטורח (שמניחין

צרכי שבת והולכין להקביל פניו).

[2072] לבוש (וכל שכן בשבת ויום טוב עצמו,

כדאיתא בעירובין). מ"א סק"א (וגם מבעיא אם יש תחומין למעלה מי', ואם כן

דלמא הלכה יש תחומין, ולא יבא בשבת). וכדלקמן סי' תד ס"א (הרי זה ספק, אם יש

תחומין למעלה מי' טפחים או לאו).

[2073] טור ולבוש (ועל כן אנו

מתפללין, כיון שעבר השבת ויכול לבא, שיבא ויבשרנו בשורות טובות ישועות ונחמות).