רפא דיני זמירות ביום השבת

רפא דיני זמירות ביום השבת

ובו ה' סעיפים

א בשבת צריך להקדים לבא לבית הכנסת¹³⁴⁶

יותר מביום טוב ¹³⁴⁷ , כמ"ש

בסי' תקכ"ט ¹³⁴⁸ . ומכל מקום

נוהגים לאחר יותר מבחול ¹³⁴⁹ , משום השינה

שהיא עונג שבת ¹³⁵⁰ .

ומכל מקום

צריך ליזהר מאד שלא לעבור זמן קריאת שמע ותפלה¹³⁵¹.

אבל בימי החורף שהלילות ארוכים, יכולים להקדים כמו בחול ¹³⁵² :

ב ונוהגים להרבות בזמירות של שבת ¹³⁵³ , דהיינו

שמוסיפים בפסוקי דזמרה למנצח השמים כו' ¹³⁵⁴ , ואומרים

נשמת אחר שירת הים, ומסיימין בו ישתבח ¹³⁵⁵ .

ואחר כך

מתחילין יוצר אור והכל יודוך ואל אדון¹³⁵⁶

ולאל אשר שבת ¹³⁵⁷ , ובכל מקום

ומקום לפי מנהגו ¹³⁵⁸ .

ומכל מקום

אין כל זה חובה אלא רשות, ואם רצה אינו אומר כלל, מלבד לאל אשר שבת, שאף אם שכח

לאומרו בתוך התפלה נכון לאומרו אחר התפלה, הואיל והוא מדבר בשבח השבת. ומכל מקום

אם נזכר בתוך התפלה, אפילו קודם שסיים ברכת יוצר, לא יחזור לראש הברכה בשבילו,

הואיל ואינו אלא מנהג בעלמא ¹³⁵⁹ (והוא הדין

שלא יאמר אותו לבדו במקום שנזכר, כיון שאינו שייך שם):

ג ויש להאריך ולהנעים בניגון הזמירות של שבת בשביל

כבוד היום. ואין למחות בש"ץ שמאריך בהם בניגון, אע"פ שהמוחה מתכוין משום

בטול תורה. ומכל מקום

לא יאריך יותר מדאי, כדי שיאכלו קודם חצות היום¹³⁶⁰,

כמו שיתבאר בסי' רפ"ח ¹³⁶¹ :

ד וכל זה בניגון שיש בו נעימה כעין שעושין בפסוקי

דזמרה, אבל לא כמו המשוררים המאריכים בשיר ומפרידים תיבה מחברתה, וכבר הפליגו הקדמונים

בגנותם ¹³⁶² (עיין סי'

נ"ג ¹³⁶³ ):

ה כשמגיע בנשמת לולך אנחנו מודים, לא ישחה שם כמו

במודים, שאין לשחות אלא במקומות שאמרו חכמים ¹³⁶⁴ , כמו שנתבאר

בסי' קי"ג ¹³⁶⁵ :

[1345]

טור ולבוש (בשחר משכימין לבית הכנסת).

[1346] מ"א סק"א (ממהרין לבא יותר

מביום טוב).

[1347] ס"ח (ביום טוב שחרית מאחרין מעט

לבא לבית הכנסת, כדי שיכינו מקצת צרכי הסעודה קודם הליכה לבית הכנסת, ולא יצטרכו

להתעכב בתיקון כל צרכי סעודה בבואם מבית הכנסת).

ולמעשה נתבאר לקמן שם ס"ט (עכשיו בזמן הזה שמאריכים

בפיוטים, ויכולות הנשים להכין צרכי הסעודה בעוד שאומרים הפיוטים, לפיכך ימהרו לבא

לבית הכנסת כמו בשאר ימות השנה).

[1348] מרדכי רמז שצח (שנהגו העולם שכל ימי השבוע

מתעוררין בבקר לבית הכנסת להתפלל או ללמוד, ובשבת ישנים יותר בשחרית). רמ"א (ונוהגים

שבשבת מאחרין יותר לבא לבית הכנסת מבחול).

[1349] מהרי"ל הל' שבת ע' רכא (אמר

מהר"י סגל ... ביום השבת אני מאריך בשינת שחרית ... שלא לבטל שינת שחרית דהוא

עונג שבת). לבוש (ויש אומרים שאין צריך להשכים כל כך כמו בחול, שזה גם כן מתענוגי

שבת הוא). ב"ח סוד"ה ומסדרין (דעיקר הטעם שלא לבטל שינת שחרית שהוא עונג

שבת). מ"א סוף סק"ב (וב"ח כתב עיקר הטעם משום שינה שזהו עונג שבת).

ולענין שינת צהרים, ראה לקמן סי' רצ ס"ב ( אם

רגיל בשינת צהרים בחול, אל יבטלנה בשבת, כי עונג הוא לו).

[1350]

ראה מ"א סק"א

(ממהרין לבא יותר מביום טוב, כדי לקרות קריאת שמע בזמנה).

וגם לענין יום טוב, נתבאר לקמן סי' תקכט

סוף ס"ט (וצריך למחות ביד מקצת מקומות שמאחרים לבא לבית הכנסת ביום טוב, וגם

מאריכים בפיוטים קודם קריאת שמע, ומתוך כך הם עוברים זמן קריאת שמע).

[1351] מ"א סוף סק"ב (ואם כן בימי

החורף לית לן בה).

[1352] טור ורמ"א (ונוהגין להרבות

בזמירות של שבת).

[1353] אור זרוע הל' שבת סי' מב אות ד (ותקנו

רבותינו והוסיפו מזמורים לכבוד השבת כגון השמים מספרים כבוד אל כו', לדוד בשנותו

את טעמו כו', נכון כסאך מאז כו', ומכאן ואילך מסיים כשאר ימים). דרכי משה

סק"א (נוהגים לקרות מזמורים לכבוד שבת כגון השמים מספרים כבוד אל וגו', לדוד

בשנותו את טעמו וגו', תפילה למשה וגו', יושב בסתר עליון וגו', הללויה כי טוב ה',

הלל הגדול, [רננו צדיקים וגו'], הודו לה' בכנור, מזמור שיר ליום השבת, [ה' מלך וגו']

נכון כסאך מאז, ומכאן ואילך מסיימין כשאר הימים). לבוש (ונוהגים להוסיף המזמורים ...

השמים מספרים כבוד אל ... לדוד בשנותו וגו' ... תפלה למשה ... ומזמור יושב בסתר

עליון ... ואחריו הללויה הללו את שם ה' ... הלל הגדול ... מזמור רננו צדיקים בה'

וגו' ... מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וגו' ... ואחריו מזמור ה' מלך גאות

לבש וגו').

[1354] תוס' פסחים קיח, א ד"ה רבי יוחנן

(נשמת כל חי ... שבשבתות אומרים אותו אחר פסוקי דזמרה). אור זרוע שם (ועוד תקנו

נשמת כל חי, ובמקהלות, הכל יודוך). טור ולבוש (ואחר שירת ויושע מוסיפין נשמת ...

וחותמין בישתבח).

[1355] זח"ב קלב, א (שבחא

דשבת דאינון אתוון דשבח אל אדון על כל המעשים ברוך ומבורך בפי כל נשמה). רה, ב (תושבחתא

דעלמא דאתי ביומא דא היינו אל אדון).

[1356] טור (ונוהגין באשכנז ובצרפת לומר לאל

אשר שבת) ולבוש (ואומרים לאל אשר שבת וכו').

[1357] רמ"א (כל מקום לפי מנהגו).

[1358] אור זרוע שם (ודעתי נוטה בכל אילו אם

לא הזכיר אינו חוזר, אבל לאל אשר שבת פרשו רבותינו, בצפרא בצלותא דיוצר, מבעיא ליה

לבר ישראל למדכר של שבת כגון לאל אשר שבת, ואי אשתלי ולא אדכר מהדרינן ליה ומדכר).

רמ"א (ובכל דבר אם לא אמרו אין מחזירין אותו, מלבד אם לא אמר לאל אשר שבת וכו'

מחזירין אותו). מ"א סק"ג (ולי נראה, דאף האור זרוע לא קאמר שיחזור ליוצר

אור, דמנ"ל הא לחזור בשביל דבר שלא הוזכר בתלמוד ... ועוד דאינו אלא מנהג,

אלא כונתו שיאמרו עדיין אחר התפלה, משא"כ בשאר זמירות שאינן אלא רשות, אם רצה

אינו אומר כלל).

וראה שער הכולל פ"כ סק"ג. תהלה לדוד סק"א. בדי

השלחן סי' פ"ג ס"ק ה. הערות בשו"ע אדמוה"ז ע' 184.

[1359] אור זרוע שם (אני שמעתי

מפי ר"י החסיד זצ"ל, שהי' רב גדול ומובהק לרבים אחד, והיה גוער בבית

הכנסת שהיו מאריכים בברכות, שהי' בדעתו למהר ללימוד, ונענש על ככה באותו עולם ...

ויאמר שבחותיו של הקדוש ברוך הוא בקול

נעים ובכוונה, ויזכה לגן עדן. מיהו בשבת ובימים טובים צריכים כך להתפלל שיצאו בשעה

חמישית מבית הכנסת, ויתחילו לאכול בשעה חמישית, מפני שאסור להתענות בשבת עד שעה

ששית ). דרכי משה שם (וכתב עוד מצוה להאריך ולהנעים זמירות של שחרית,

ואסור לומר לקצר בהן, אף על פי שמכוין המוחה בשביל ביטול תורה. ומכל מקום בשבת

ויום טוב צריך למהר קצת, כדי שיאכלו קודם שעה ו'). רמ"א (ויש להאריך ולהנעים

בזמירות, ואין למחות במאריך בהם, אף על פי שהמוחה מכוין משום ביטול תורה. ומכל

מקום בשבת ויום טוב לא יאריך יותר מדאי, כדי שיאכלו קודם שעה ששית כדלקמן סי'

רפ"ח).

[1360] סעיף א ( צריך למהר לאכול סוף

שעה ששית, שאסור להתענות בשבת עד חצות) .

[1361] מ"א סק"ד (דוקא בניגון שיש

בו נעימה, כעין שעושין בפסוקי דזמרה. וכבר הפליגו הקדמונים בגנות המשוררים

המאריכים ומפרידים אות מחברתה ותיבה מחברתה).

[1362] סי"ד (ש"ץ שמאריך בתפלתו כדי

שישמעו קולו הערב, אם הוא מחמת ששמח בלבו על שנותן הודאה להקב"ה בנעימה, תבא

עליו ברכה, והוא שיתפלל בכובד ראש ועומד באימה ויראה, אבל אם מכוין להשמיע קולו

ושמח בקולו, הרי זה מגונה, ועליו נאמר נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה).

וראה גם לעיל סי' נו סוף ס"ו (לא יפה עושים החזנים

שמפסיקים בניגונם בין מכל לברכתא בשבת ויום טוב). לקמן סי' תקכט סוף

ס"י (ועכשיו שמאריכים בניגונים בתוך התפלה, אין זה עולה בכלל חציו לה', אלא

בכלל לכם הוא).

[1363] רבינו יונה סופ"ה דברכות כד, א

ד"ה הכורע (ומכאן נראה שהמנהג שנוהגים קצת בני אדם לשחות כשאומרים בנשמת כל

חי ולך לבדך אנחנו מודים, שאינו נכון). שו"ע ס"א (אין לשחות בולך לבדך

אנחנו מודים, שאין לשחות אלא במקומות שאמרו חכמים).

[1364] סעיף ג (הכורע בהודאה שבברכת המזון,

ובהודאה של הלל, שהיא הודו לה' כי טוב וגו', הרי זה מגונה. והוא הדין בשאר הודאות

כגון לך לבדך אנחנו מודים, ועתה אלקינו מודים אנחנו לך, שאין לכרוע בברוך אתה ולא

בהודאה אלא במקומות שתקנו חכמים).