תו מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת

תו מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת

ובו ג' סעיפים

א מי שיצא

חוץ לתחום ¹⁶⁹¹ , שאין לו אלא ד' אמות, והוצרך לנקביו,

יכול לצאת מהן עד שימצא מקום צנוע לפנות, שגדול כבוד הבריות¹⁶⁹².

ועצה טובה לו, שיתקרב לצד תחומו שיצא ממנו, שאם לא ימצא מקום צנוע עד תחומו יכול

ליכנוס, ולאחר שנכנס הרי הוא כאלו לא יצא, כיון שנכנס ברשות¹⁶⁹³.

אבל אם מצא מקום צנוע קודם, לא יכנוס, אלא יפנה שם, ויתרחק ממקום שנפנה עד שיכלה

הריח, ושם יש לו ד' אמות. ואם נתרחק מהריח ונכנס בתחומו, כאילו לא יצא, כיון שנכנס

ברשות חכמים שחסו על כבודו ולא הצריכוהו לעמוד במקום מטונף או ריח רע¹⁶⁹⁴.

במה דברים אמורים כשיצא שלא לדעת, אבל אם יצא לדעת, אף על פי שנכנס ברשות לתוך

תחום שיצא ממנו, אין לו שם אלא ד' אמות¹⁶⁹⁵,

אלא אם כן נכנס לעיר ששבת בה¹⁶⁹⁶,

כמו שנתבאר בסי' ת"ה¹⁶⁹⁷:

ב זה שאמרנו

בהוצרך לנקביו, יש אומרים¹⁶⁹⁸

אפילו לקטנים. ויש אומרים¹⁶⁹⁹

שלא הקילו משום כבוד הבריות לצאת חוץ לד' אמות אלא בגדולים, אבל בקטנים אין כבוד

הבריות כל כך, שהרי משתינים מים בפני רבים¹⁷⁰⁰.

וגם אין לחוש שיעמוד במקום מטונף, מפני שבמי רגלים אין כל כך טינוף, שנבלעים

במקומם¹⁷⁰¹

(ויש להחמיר כדבריהם¹⁷⁰²)

דבתראי נינהו:

ג לא בהוצרך

לנקביו בלבד הקילו כן, אלא אפילו אם גשמים יורדים עליו, או שהחמה זורחת עליו

ומצערתו¹⁷⁰³,

כמו שנתבאר בסי' ת"ד¹⁷⁰⁴:

[1691] סיכום כללי ההלכות של

היוצא חוץ לתחומו, לפנינו בסימנים תה-ז, ולעיל סי' רמח.

(א)

אף היוצא שלא לדעת או באונס, אין לו אלא ד' אמות (תה, ה. תה, ט. תו, א).

(ב)

אבל היוצא להצלת נפשות, יש לו אלפיים לכל רוח (תז, א. תז, ג).

(ג)

אף היוצא משום סכנה, דינו כיוצא להציל נפשות (רמח, יד).

(ד)

היוצא לדעת ונכנס לעיר מוקפת לדירה, אין לו אלא ד' אמות (תה, ד. תה, ו), וכן

בספינה (תה, ז).

(ה)

היוצא באונס ונכנס לעיר שאינה מוקפת לדירה, אין לו אלא ד' אמות (תא, א), וכן

בספינה (תה, ז).

(ו)

היוצא באונס ונכנס באונס לעיר מוקפת לדירה, מהלך בכל העיר (תא, א. תה, ד. תה, ו),

וכן בספינה (תה, ז).

(ז)

ואם נכנס אליה משום סכנה, מהלך בכל העיר ואלפיים סביבותיה (רמח, יד).

(ח)

היוצא לדעת וחזר לתחום עירו, אין לו אלא ד' אמות (תה, ה).

(ט)

היוצא לדעת וחזר לעירו המוקפת לדירה, מהלך בכל העיר (תה, ה). וכן בספינה (תה, ז).

(י)

היוצא וחוזר לתחום עירו שלא לדעת, מהלך בעיר ובתחומה (תה, ה. תו, א-ג), וכן בספינה

(תד, ג. תה, ח).

(יא)

היוצא מתחום עירו לדעת, אפילו אמה אחת, לא יחזור (תה, א).

(יב)

היוצא מתחום עירו שלא לדעת, מועלת הבלעת ד' אמות שלו עם תחום העיר (תה, א).

(יג)

היוצא מתחום עירו להצלת נפשות, מועלת הבלעת אלפיים אמה עם תחום העיר (תה, א. תז,

א).

ויש

כמה אופנים שיש לו אלפיים בתוך העיר, אבל אסור לו להלך בכל העיר, כדלעיל סי' ת (ואם

כלים אלפיים ממקום שביתתו בחצי העיר, אינו מהלך בעיר יותר מחציה), ושם נסמן (הערה 1531 ).

[1692] רבה שם

מא, ב (בעו מיניה מרבה, הוצרך לנקביו מהו (זה שהוציאוהו נכרים, מהו לצאת מד'

אמותיו, רש"י). אמר להם גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה (לאו דלא

תסור, ותחומין נמי דרבנן, רש"י)). טור ושו"ע (מי שיצא חוץ לתחום שלא

לדעת, שאין לו אלא ד' אמות, והוצרך לנקביו, יכול לצאת מהם עד שימצא מקום צנוע

לפנות).

וכעין זה לעיל סי' ג מהדוב"ת

סי"א (המשהה את נקביו בין גדולים בין קטנים עובר מדברי סופרים משום אל תשקצו

את נפשותיכם, אך לא העמידו חכמים דבריהם במקום כבוד הבריות, כגון עד שימצא מקום

צנוע).

[1693] נהרדעי שם

(אמרי נהרדעי אי פיקח הוא (האי דנצרך לנקביו ויהבו ליה רבנן רשות למיפק חוץ לארבע

אמותיו, רש"י) עייל לתחומא, וכיון דעל על (ומותר כאילו לא יצא, דהא ברשות על,

ולא גרע מהחזירוהו, רש"י)). טור ושו"ע (ועצה טובה לו, שיתקרב בצד תחומו,

שאם לא ימצא מקום צנוע עד תחומו, יכול ליכנס, ולאחר שנכנס הוי כאילו לא יצא, כיון

שנכנס ברשות).

וכדלעיל סי' תה ס"ה (מי שהוציאוהו

נכרים חוץ לתחום ... החזירוהו לתוך התחום, כאלו לא יצא, והרי כל העיר לו כד' אמות

כבתחלה, וחוצה לה אלפיים אמה לכל רוח).

[1694] רא"ש

פ"ד סוס"י א (אבל מצא מקום צנוע קודם שנכנס לתחומו, אין לו רשות לילך

יותר, אלא יעשה שם צרכיו. ואחר שיעשה שם צרכיו יש לו רשות להתרחק משם עד שיכלה

הריח, כי אין זה כבוד הבריות שישב כל היום במקום מטונף. ובאותו מקום שכלה הריח קנה

ארבע אמות חדשות. וכשהוא הולך להתרחק מן הריח, אם באותו ההילוך נכנס לתחומו, לפי

שברשות הוא הולך, חזר לדין תחומו). טור ושו"ע (אבל אם מצא מקום צנוע קודם, לא

יכנס אלא יפנה שם, ויתרחק ממקום שנפנה עד שיכלה הריח, ושם יש לו ד' אמות. ואם

נתרחק מהריח ונכנס בתחומו, כאילו לא יצא).

[1695] רמב"ם הל' שבת

פכ"ז הט"ו (והוא שלא יצא בתחלה לדעת, אבל אם יצא לדעת, אף על פי שנכנס

אין לו אלא ארבע אמות). רבינו יהונתן יא, רע"א (ומשמע דלא אמרינן האי כיון

דעל על, אלא במי שיצא באונס אבל לא למי שיצא בדעתו ובמזיד, דהא אמרינן לעיל דלא

מהני החזירוהו נכרים למי שיצא בדעת). טור (ודוקא ביצא שלא לדעת, אבל יצא לדעת לא).

ב"י בריש הסימן (ודבר פשוט הוא דהיינו ביצא

שלא לדעת דוקא, שאם ביצא לדעת, כבר נתבאר שאפילו החזירוהו גוים אין לו אלא ארבע

אמות. וכן כתב הרמב"ם בפכ"ז. וכן כתב הרב רבינו יהונתן. וכך הם דברי

רבינו). שו"ע (ואם יצא לדעת, אין לו תקנה). מ"א

ס"ק ב (פירוש שאף שבא לתחומו אין לו אלא ד' אמות, כמ"ש סי' ת"ה

ס"ח, אבל מכל מקום יכול לילך למקום צנוע לפנות. וכן כתב הרב רבינו יהונתן).

[1696] מ"א שם (ואם בא

לעירו, עסי' ת"ה ס"ח דיש לו כל העיר). והיינו שאם בא לתחום עירו, אין

אלא ד' אמות. ואם נכנס לתוך עירו המוקפת מחיצות, יש לו את כל העיר.

[1697] סעיף ה (ומכל מקום אם חזר

לעירו, כל העיר חשובה לו כד' אמות אם היא מוקפת מחיצות לדירה, ואפילו אם יצא לדעת

וחזר לדעת, הואיל ושבת באויר מחיצותיה, אלא שאסור לצאת חוצה לה).

[1698] רבינו חננאל

ברא"ש פ"ד ס"א (כתב ה"ר יהודה ברצלוני ז"ל בשם רבינו

חננאל ז"ל דהא דהוצרך לנקביו כגון השתנת מים והוצאת ריעי). דעה הא' בטור

ושו"ע (זה שאמרנו בהוצרך לנקביו, יש אומרים אפילו לקטנים).

[1699] רב האי גאון

ברא"ש שם (וכתב ה"ר יהודה ברצלוני ז"ל ואנו לעניות דעתנו לא מיתחזי

לן דהוי בכלל הוצרך לנקביו השתנת מים, אלא הוצאת ריעי בלחוד, דהא אמר בבכורות

בפ"ז (מד, ב) משתינין מים בפני רבים, הלכך ליכא למימר הכא גדול כבוד הבריות.

ואם תאמר דאיכא כבוד הבריות מפני כבוד עצמו, דבתוך ארבע אמות דיהבו ליה רבנן אינו

יכול לטנפן בהוצאת מים. הכא נמי ליכא כבוד הבריות, דאין כל כך טינוף בקטנים מפני

שנבלעין במקומן, אבל בגדולים דאין נבלעין ויש בהן ריח ודאי איכא כבוד הבריות, שאי

אפשר לו לטנף אותן ארבע אמות בגדולים. הלכך לא בריר לן האי מילתא אי הוי השתנת מים

בכלל האי הוצרך לנקביו ... וחזי לן תשובה לרב האי גאון ז"ל בהאי עניינא,

ומתחזי לן מינה דהאי כבוד הבריות מפני בני אדם שרואין אותו הוא, ולא משום כבוד

עצמו הוא, כי כתוב בתשובתו מיהו אם הוצרך לנקביו ויש שם בני אדם שהוא מתבייש

לפניהם, יש לו לצאת מאותן ד' אמות עד מקום שהוא יושב בסתר או יחידי ועושה צרכיו,

כי כבוד הבריות דוחה את הדבר הזה. עד כאן דברי הרב ברצלוני ז"ל). דעה הב'

בטור ושו"ע (ויש אומרים דוקא לגדולים). מ"א ס"ק ג (אבל קטנים אין

כבוד הבריות כל כך, דמשתינים מים בפני רבים, וגם אין כל כך טינוף, דנבלעין במקומן).

[1700] כדלעיל סי' ג

מהדוב"ת ס"ה (וכל זה ליפנות, אבל להטיל מים התירו אפילו בפני רבים וביום),

ומהדו"ק סי"ח (וכל זה לפנות, אבל להשתין מותר אפילו ביום בפני רבים, אם

צריך לכך).

[1701] כדלעיל סי' פב ס"ב (מי

רגלים שנבלעו בקרקע, אם הם מרטיבין היד שנוגעת בהן, אסור לקרות כנגדן. ויש אומרים

שאינו אסור אלא בטופח על מנת להטפיח).

[1702] הר"י ברצלוני

שם (ואנו לעניות דעתנו לא מיתחזי לן דהוי בכלל הוצרך לנקביו השתנת מים, אלא הוצאת

ריעי בלחוד), ורא"ש שם (וכן נראה לי, דהוצרך לנקביו הוי

דוקא לגדולים, דהכי מוכח בכולי גמרא).

[1703] אור זרוע

ח"ב סי' ו (ונראה בעיני דהוא הדין אם הגשמים יורדים עליו ומצטער, או שזרחה

עליו חמה ושורפתו, כגון בתקופת תמוז, שמותר לו לצאת מן הספינה לתוך העיר). הובא ב דרכי

משה , בדפוסים החדשים סי' תד (וכתב עוד באור זרוע, דלאו דוקא נצרך

לנקביו, אלא הוא הדין אם הגשמים יורדין עליו, או שהחמה זורחת עליו ומצערתו, דמותר

לצאת מן הספינה, וכיון שעל לעיר על). רמ"א סי' תד (אם צריך לצאת מן הספינה

מכח גשמים שיורדים עליו, או שחמה זורחת עליו, או שצריך לנקביו, וצריך מכח זה ליכנס

בעיר, הוה ליה כל העיר כארבע אמותיו, וכיון דעל על).

[1704] סעיף ג (ומכל מקום אם הוא

בענין שמותר לו לצאת מן הספינה לנמל וליכנס לעיר, כגון שהגשמים יורדים עליו, או

שהחמה זורחת עליו ומצערתו, או שצריך לנקביו ואין לו מקום צנוע עד שיכנס לעיר,

שמותר לו ליכנס כמו שיתבאר בסי' ת"ו, הרי כל העיר לו כד' אמות אם היא מוקפת

מחיצות לדירה ומהלך את כולה, כיון שנכנס לתוכה ברשות).