תד דין אם יש תחומין למעלה מעשרה טפחים

תד ד ין אם יש תחומין למעלה מעשרה טפחים

ובו ד' סעיפים

א המהלך חוץ

לתחום למעלה מי' טפחים¹⁵⁷⁶,

כגון שקפץ על גבי עמודים שגבוהים י' טפחים ואין בכל אחד מהם ד' טפחים על ד' טפחים¹⁵⁷⁷,

או אפילו עמוד אחד גבוה ואין בו ד' טפחים על ד' טפחים, שעומד מקצתו בתוך התחום

ומקצתו חוץ לתחום ומהלך על גבו משפתו אל שפתו¹⁵⁷⁸,

הרי זה ספק אם יש תחומין למעלה מי' טפחים או לאו, מפני שאפשר שהילוך גבוה י' טפחים

אינו נקרא הילוך.

אבל עמוד שיש בו ד' טפחים על ד' טפחים, כיון שנוח

תשמיש הליכתו, אין בו ספק שהילוך גמור הוא, והרי זה כמהלך בארץ, שרואין את העמוד

כאלו הוא מגוף הארץ שהיא עבה כאן ובולטת כמו עמוד¹⁵⁷⁹.

אבל פחות מד' טפחים, כיון שאינו נוח להלך בו, הרי זה כמהלך באויר ויש בו ספק¹⁵⁸⁰.

וכן המהלך בקפיצה על ידי שם למעלה מי' טפחים¹⁵⁸¹. וכן

ספינה ההולכת למעלה מי' טפחים מקרקעית המים, דומה לקפיצה באויר, כיון שאינה נחה

בהליכתה על הארץ כמו שנח אדם ההולך ברגליו¹⁵⁸²:

ב וספק זה

אין הולכין בו להחמיר אלא בשל תורה¹⁵⁸³,

כגון מתוך י"ב מיל לחוץ לי"ב מיל, לדברי האומרים שתחום י"ב מיל הוא

מן התורה¹⁵⁸⁴.

והוא שיהיו כל הי"ב מיל רשות הרבים גמורה מן

התורה, ע"ד שנתבאר בסי' שמ"ה¹⁵⁸⁵,

כדי שיהיו דומים לדגלי מדבר שהיו רשות הרבים גמורה, שמשם למדו איסור התחומים מן

התורה, כמו שנתבאר בסי' שצ"ו¹⁵⁸⁶.

אבל אם חסר אחד מתנאי רשות הרבים, בענין שמן התורה מותר לטלטל בכולו, אין צריך

לומר שמותר להלך בכולו¹⁵⁸⁷.

וכבר נתבאר בסי' שמ"ה שנהגו כהאומרים שעכשיו אין

לנו רשות הרבים גמורה¹⁵⁸⁸:

ג אבל כשספק

זה הוא בשל דבריהם הולכין בו להקל. והואיל ואין בימים ובנהרות איסור תחומין של

תורה לדברי הכל אפילו ביותר מי"ב מיל, לפי שאינן דומים לדגלי מדבר¹⁵⁸⁹.

לפיכך מי שבא בספינה בשבת והגיע לנמל, אם משנכנס השבת עד שהגיע לנמל לעולם היתה

מהלכת למעלה מי' טפחים מקרקע הים או הנהר, אין לו דין יוצא חוץ לתחום שאין לו אלא

ד' אמות, לפי שעדיין לא קנה שביתה, ובמקום שפגע בו למטה מי' טפחים סמוך לנמל, שם

הוא קונה שביתה ויש לו אלפיים לכל רוח ¹⁵⁹⁰ .

ואפילו אם הוא ספק אם היתה מהלכת למעלה מי' טפחים

הולכים להקל¹⁵⁹¹.

אבל אם ידוע שהיתה במקום אחד למטה מי' טפחים משנכנס

השבת והפליגה משם חוץ לאלפיים, אין לו משם אלא ד' אמות כדין יוצא חוץ לתחום, שהרי

קנה כבר שביתה במקום שהיתה למטה מי' טפחים¹⁵⁹².

אלא שכל הספינה נחשבת לו כד' אמות¹⁵⁹³,

כמו שיתבאר בסי' ת"[ה¹⁵⁹⁴].

ואין צריך לומר אם יצא פעם אחת ליבשה ממש משחשכה ¹⁵⁹⁵ .

ומכל מקום אם הוא בענין שמותר לו לצאת מן הספינה לנמל

וליכנס לעיר, כגון שהגשמים יורדים עליו, או שהחמה זורחת עליו ומצערתו¹⁵⁹⁶,

או שצריך לנקביו ואין לו מקום צנוע עד שיכנס לעיר, שמותר לו ליכנס¹⁵⁹⁷

כמו שיתבאר בסי' ת"ו ¹⁵⁹⁸ , הרי כל העיר לו כד' אמות אם היא

מוקפת מחיצות לדירה ומהלך את כולה, כיון שנכנס לתוכה ברשות. והוא הדין אם נכנס

באונס, כגון שדחפוהו נכרים לתוך העיר¹⁵⁹⁹.

ואין צריך לומר אם נכנסה הספינה עצמה לתוך העיר, שהיא חשובה כד' אמות אם מוקפת

לדירה¹⁶⁰⁰.

במה דברים אמורים כשהפליגה חוץ לתחום מהמקום שהיתה שם

למטה מי' טפחים, אבל אם עדיין לא הפליגה מאותו מקום אלפיים ונכנסה לעיר וכלתה מדתו

בחצי העיר, אסור להלך יותר מחציה אף על פי שנכנס לה ברשות, לפי שאין העיר נחשבת

כד' אמות אלא ליוצא חוץ לתחום, אבל לא למי שמודד אלפיים ממקום שביתתו¹⁶⁰¹,

כמו שנתבאר בסי' ת"ג ¹⁶⁰² :

ד הבא בשבת

מחוץ לתחום, מותר לילך ביום טוב שלאחריו חוץ לד' אמות, מפני ששתי קדושות הן. ואין

בזה איסור הכנה משבת ליום טוב במה שמהלך כאן ביום טוב יותר מד' אמות על ידי שכבר

קנה כאן שביתה בשבת, הואיל ובשעת קנייתו שביתה כאן בשבת לא אמר כלום¹⁶⁰³:

[1576] רב חנניא מג ,

א (בעי רב חנניא יש תחומין למעלה מעשרה, או אין תחומין למעלה מעשרה ... האי תנא

ספוקי מספקא ליה אי יש תחומין או אין תחומין). רמב"ם הל' שבת פכ"ז

ה"ג. שו"ע (המהלך חוץ לתחום למעלה מעשרה טפחים ... הרי זה ספק אם יש

תחומין למעלה מעשרה או לאו).

[1577] גמרא שם (כי תיבעי לך,

בעמוד גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה) לפירוש רמב"ם

שם ו שו"ע (כגון שקפץ על גבי עמודים שגבוהים עשרה,

ואין בכל אחד מהם ארבעה טפחים על ארבעה טפחים).

[1578] גמרא שם (כי תיבעי לך,

בעמוד גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה) לפירוש רש"י

(ונכנס ראשו אחד לתוך התחום). טור (עמוד שהוא בסוף

התחום ומקצתו חוץ לתחום וגבוה י'). אליה זוטא ס"ק א (והוא הדין בעמוד אחד

שהוא בסוף התחום ומקצתו תוך לתחום).

[1579] גמרא שם

(עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה לא תיבעי לך, דארעא סמיכתא היא), ופרש"י (ולא

יעלה על ראשו שבתוך התחום ויצא לראשו אחר, דהא חזי להילוך והילוך מעליא הוא).

רמב"ם שם (אם הלך על מקום שיש בו ארבעה על ארבעה הרי זה כמהלך על הארץ).

ט"ז ס"ק א (דאי היה ד' טפחים, היה ניחא להילוך שם, פשיטא דאיסור תחומין

נוהג שם).

וכן אם רוכב על החמור או יושב בקרון

ורגליו למעלה מי' נתבאר לעיל סי' רסו ס"ז (כיון שהוא יושב במקום שנוח תשמישו,

דהיינו על גבי החמור שהוא מקום נוח לתשמיש ישיבה, ורגלי החמור נוגעים בארץ, הרי זה

דומה להולך בקרון, שאע"פ שגבוה י' טפחים, מכל מקום אם יש בו ד' על ד' יש בו

משום תחומין).

[1580] רש"י שם (ואין רחב

ד', דלא ניחא תשמישתיה). לבוש (דחשוב כאויר, משום דלא ניחא תשמישתייהו). ט"ז

שם (באין שם ד' טפחים ולא ניחא הילוך שם, מספקא לן).

[1581] גמרא שם

(דקאזיל בקפיצה), ופרש"י (בשם, מי הוי הילוך אי לא). טור ולבוש (כגון הרוצה

להלך חוץ לתחום באויר למעלה מי' בקפיצת הדרך, על ידי שם).

[1582] גמרא שם (בספינה), ופירש רש"י

(סתם ספינה למעלה מעשרה מהלכת, ואינה נחה, ודמי לקפיצה באויר).

והיינו הילוך הספינה במים; אבל הילוך

האדם בתוך הספינה, יתבאר לקמן סי' תה ס"ז (הילוך הוא, כמו המהלך בארץ), ושם

נסמן (הערה 1660 ).

ואם הספינה משוקעת במים עד שתחת שוליה

אין י' טפחים, והוא יושב למעלה מי' טפחים, הובאו ב' דעות לעיל סי' רמח ס"ג,

ובקו"א שם ס"ק ב.

[1583] רמב"ם בתשובה

סי' שח (השורש המוסכם עליו, והוא אמרם ז"ל ספיקא דרבנן לקולא, ודאורייתא

לחומרא, ואמרם ז"ל תחומין דרבנן). מ"מ הל' שבת פכ"ז ה"ג (ובתשובה

ביאר שכל מה שיהיה מן התחומין מן התורה ספיקו להחמיר, ומה שהוא מדבריהם ספיקו להקל,

כמו שאמרו ספיקא דאורייתא לחומרא וספיקא דרבנן לקולא). שו"ע (ומה שיהיה

בדרבנן, יהיה ספיקו להקל).

[1584] רמ"א (מיהו אם היה

הולך בדרך זה, או על ידי קפיצת שם, מתוך י"ב מיל חוץ לי"ב מיל, אזלינן

לחומרא למאן דאמר תחומין י"ב מיל הוי דאורייתא).

[1585] סעיף יא.

[1586] סעיף א (שבו איש תחתיו אל

יצא איש ממקומו ביום השביעי, יש אומרים שזו אזהרה ליוצא חוץ לתחום. ושיעור תחום של

תורה הוא י"ב מיל, כשיעור מחנה ישראל שהיתה י"ב מיל על י"ב מיל),

ושם נסמן (הערה 1258 ).

[1587] כדלקמן בסמוך לענין ימים

ונהרות, ושם נסמן.

[1588] סי"א (ויש אומרים

שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום כדגלי מדבר אינו רשות הרבים אלא כרמלית. ועל

פי דבריהם נתפשט המנהג במדינות אלו להקל ולומר שאין לנו עכשיו רשות הרבים גמורה).

[1589] רמב"ם בתשובות (בלאו) סי' שח (אויר הים, רוצה

לומר אויר כרמלית, לא יתלה בו איסור תחומין למעלה מעשרה ... והראיה על זה השורש

המוסכם עליו והוא אמרם ז"ל ספיקא דרבנן לקולא, ודאורייתא לחומרא, ואמרם

ז"ל תחומין דרבנן, ומתילד מאלו שתי ההקדמות התרת ההליכה על גב המים), ו סי' שי ( איך יתכן להיות

תחומין דאוריתא על פני מים שלא תדרוך בו כף רגל, והוא כרמלית, והם הנהרות כלם

והמים, בין היו מועטים בין היו רבים הם כרמלית, והטלטול בהם אפילו באלף מיל אמנם

הוא אסור מדרבנן. וכל שכן שזה לא יעלה בדעת בר בי רב דחד יומא שיהיה בהליכה במים

אסור תחומין דאוריתא ממחנה ישראל שהוא רשות הרבים, והלא ידוע שאיסור הטלטול שיש בו

חיוב סקילה אמרו בו המעביר ארבע אמות ברשות הרבים מקורה פטור, לפי שאינו דומה

לדגלי מדבר, כן בלי ספק המהלך י"ב מיל על פני המים המועטים פטור, לפי שאינו

דומה למחנה ישראל ... שאין שם אסור תחומין דאורייתא אלא ביבשה ... שהוא ספיקא

דרבנן, מבלתי שנשגיח אם הוא שנים עשר מיל או אלף). הובא במ"מ שם (ושם כתב

שאין תחומין דבר תורה בימים ובנהרות, ולא בכרמלית, וכל התחומין בהן מדברי סופרים

כמו שהאריך שם. ולדעת האחרונים שאין תחומין מן התורה, כל למעלה מעשרה ספק של

דבריהם ולקולא). שו"ע (אין בימים ובנהרות איסור תחומין דאורייתא לדברי הכל,

לפי שאינם דומין לדגלי מדבר). מ"א ס"ק ב (אפילו חוץ לי"ב מיל אינן

דאורייתא, לפי שאינן דומין וכו', ולכן אזלינן לקולא).

וכן הוא לעיל סי' רמח ס"ג (ואע"פ

שהולך בשבת כמה פרסאות, אין בזה משום איסור תחומין, אפילו להאומרים דתחום י"ב

מיל הוא מן התורה, שנאמר אל יצא איש ממקומו, דהיינו ממחנה ישראל שהיתה י"ב

מיל, מכל מקום כשמהלך על פני המים אין בזה איסור מן התורה, כיון שאינו דומה למחנה

ישראל שהיתה ביבשה. ואע"פ שעל כל פנים יש איסור תחומין במים מדברי סופרים.

מכל מקום אם הספינה מהלכת למעלה מי' טפחים מקרקע הנהר, אין בזה איסור אפילו מדברי

סופרים, לפי שיש ספק אם יש איסור תחומין למעלה מי' טפחים אפילו בי"ב מיל

ביבשה כמ"ש בסי' ת"ד, וכיון שעל פני המים אין איסור תחומין אפילו

י"ב מיל אלא מדברי סופרים לדברי הכל, אם כן הרי זה ספק דברי סופרים שהולכין

בו להקל בכל מקום).

[1590] רמב"ן מג, א (למדנו שהנכנס לנמל

בשבת, אף על פי שלא היה בתוך התחום כשחשיכה, מותר לירד וליכנס לעיר ויש לו אלפיים

אמה ... וכיון דבעיא דיש תחומין או אין תחומין למעלה מעשרה לא איפשיטא, ספק

דדבריהם הוא ולהקל). רשב"א בעבודת הקדש שער ד ס"ז (אם שבת

בספינה כל בין השמשות ולא ירד ליבשה משחשכה, והפליג אפילו כמה מילין, לכשיגיע לנמל

יורד ואינו נמנע, ויש לו אלפיים אמה מן המקום שפגע בו תחילה למטה מעשרה). מ"מ

שם (מכלל דבריהם למדנו, שכל שהלך בים למעלה מעשרה, לכשיגיע לנמל יורד ואינו נמנע,

ויש לו אלפיים אמה מן המקום שפגע תחלה בו למטה מעשרה. וזה דעת הרמב"ן

והרשב"א ז"ל). שו"ע (מי שבא בספינה בשבת והגיע לנמל, אם משנכנס

השבת עד שהגיע לנמל, לעולם היתה למעלה מי' מקרקע הים או הנהר, יורד ואינו נמנע,

ויש לו אלפיים אמה ממקום שפגע בו למטה מי').

ולא נתפרש כאן אי מיירי כשהנמל הוא מחוץ

לעיר, כדלקמן בסמוך (לצאת מן הספינה לנמל וליכנס לעיר), שאז יש לו אלפיים ממקום

שפגע בו למטה מי' סמוך לנמל. משא"כ אם לא פגע בו למטה מי' עד שנכנסה הספינה

לתוך העיר, כדלקמן סי' תה ס"ז (ונכנסה הספינה לתוך עיר), קנה שביתה בעיר

ומהלך את כולה ואלפיים חוצה לה.

או שאף אם הנמל הוא בתוך העיר אין לו

אלא אלפיים, מטעם האמור לעיל סי' תג (שאין מחיצות אלו מועילות לעשות כל ההיקף

שבתוכן כד' אמות, הואיל ולא שבת באויר מחיצות אלו ולא קנה בהן שביתה).

[1591] תשובות הרמב"ם סי'

שח (ואם

יהיה לנו ספק באותן המים אם בגבהן עשרה אם לאו, מותר ללכת בהם בשבת ... ספיקא

דרבנן לקולא ... אלא אם כן יתאמת אצלנו שגבהן פחות מעשרה טפחים) ,

וסי' שי

(שאם יהיה לנו ספק אם המים הם למטה מעשרה או למעלה מעשרה, יהיה מותר בשביל ספק

דרבנן ... שאיסור ההליכה במים הפחותים מעשרה הוא איסור תחומין דרבנן ולא דאוריתא).

מ "מ

שם (ומכלל זה שההליכה בנהרות ויש ספק אם הם למעלה מעשרה אם לאו, מותרת, לפי שהוא

ספק בשל דבריהם, וכן התיר רבינו בתשובה). רמ"א (ואם הוא ספק אם הוא למעלה

מעשרה או לא, אזל ינן לקולא).

וכן הוא לעיל סי' שמח ס"ד ( ואם הוא מסופק אם היא

מהלכת למעלה מי' טפחים או למטה מי' טפחים, הרי זה מותר. שכל שיש ספק בדברי סופרים

הולכין להקל. ואין צריך להחמיר אלא כשידוע בבירור שיש איסור מדברי סופרים).

ונתפרש בהגהות רעק"א (מזה מוכח דספק ספיקא להחמיר, מכל

מקום בדרבנן לקולא, דהא הכא הוי ספק ספיקא להחמיר, ספק שאין בעומקם עשרה, ואם תמצא

לומר שיש עשרה, ספק דלמא יש תחומין למעלה מעשרה).

[1592] רמ"א (ואם כבר יצא

אלפיים ממקום שפגע למטה מעשרה, דאין לו רק ד' אמות). מ"א ס"ק ד (כלומר

שהפליגה ספינתו משם חוץ לאלפיים).

[1593] מ"א ס"ק ב (וכתב

בכנסת הגדולה, דאם הספינה גוששת אסור להלך כולה, דאין להלך בה יותר ממיל עכ"ל

בשם בדק הבית. ובסי' ת"ה ס"ז איתא בהדיא דמותר עיי"ש).

[1594] סעיף ז (אבל מכל מקום

הספינה כולה נחשבת לו כד' אמות, אפילו אם היתה מהלכת הכל למטה מי' טפחים, ויכול

להלך בכולה אף לאחר שהפליגה חוץ לתחום, הואיל ושבת באויר מחיצותיה).

[1595] שו"ת רשב"ש סי'

תח (ובתנאי שלא פירש אותו יום מחוץ לתחום, כלומר שאם באותו יום פירש מהיבשה והגיע

למחוז חפצו ביום ההוא, אז אסור לירד באותו יום). הובא בבדק הבית סי' תה (ובתנאי

שלא פירש אותו היום מהיבשה, דאז אסור לירד). מ"א סוף ס"ק ג (ואם יצא פעם

אחת ליבשה משחשיכה, קנה שם שביתה, ואין לו אלא משם אלפיים (בדק הבית בשם

הרשב"ץ)).

[1596] אור זרוע

ח"ב סי' ו (ונראה בעיני דהוא הדין אם הגשמים יורדים עליו ומצטער, או שזרחה

עליו חמה ושורפתו, כגון בתקופת תמוז, שמותר לו לצאת מן הספינה לתוך העיר).

רמ"א (אם צריך לצאת מן הספינה מכח גשמים שיורדים עליו או שחמה זורחת עליו).

[1597] אור זרוע שם (מיהו אם

נצרך לנקביו שרי, כדבעו מיני' מרבא, הוצרך לנקביו מהו, אמר להם גדול כבוד הבריות

שדוחה את לא תעשה שבתורה. אמרי נהרדעי, אי פקח עייל לתחומא, וכיון דעל על). הובא

בהגהות אשרי פ"ד סוס"י א (וכן מי שבא בספינה לתחום בשבת או ביום טוב

והוצרך לנקביו, יוצא וממשמש את נקביו, ואי פיקח הוא נכנס לתחום ונכנס לעיר, והויא

ליה כל העיר כד' אמות וחוצה לה אלפיים, מאו"ז). רמ"א (או שצריך לנקביו

וצריך מכח זה ליכנס בעיר).

[1598] ס"א (מי שיצא חוץ

לתחום, שאין לו אלא ד' אמות, והוצרך לנקביו, יכול לצאת מהן עד שימצא מקום צנוע

לפנות, שגדול כבוד הבריות. ועצה טובה לו שיתקרב לצד תחומו שיצא ממנו שאם לא ימצא

מקום צנוע עד תחומו יכול ליכנוס ולאחר שנכנס הרי הוא כאלו לא יצא כיון שנכנס ברשות),

וס"ג (לא בהוצרך לנקביו בלבד הקילו כן, אלא אפילו אם גשמים יורדים עליו, או

שהחמה זורחת עליו ומצערתו, כמו שנתבאר בסי' ת"ד).

אלא ששם מיירי לענין לחזור לעיר ששבת

בה, ואילו כשנכנס לעיר אחרת שמוקפת מחיצות לדירה יתבאר לקמן סי' תה ס"ו (הוציאוהו

נכרים חוץ לתחום ונתנוהו הם בעיר המוקפת לדירה ... או שנאנס בשאר אונס לצאת חוץ

לתחום וליכנס לאחד ממקומות אלו, או ששגג ויצא חוץ לתחום ונכנס לאחד מאלו ונזכר

והוא בתוכו, מהלך את כולו), ולא נזכר שם צער גשמים

וחמה וצריך לנקביו.

וכן הקשה בב"י סי' תו (ולא ידעתי

טעם לפסק הזה, דהא על כרחך לא שרי בגמרא אלא כשנכנס לתוך תחומו ששבת בו, דהוי כמו

שהחזירוהו לתחום ששבת בו, וכדפירש רש"י, וכן כתבו הפוסקים נכנס לתחומו,

דהיינו תחום ששבת בו. אבל תחום עיר שלא שבת בה, מהיכא תיתי לן למישרייה).

עי' דרכי משה סי' תו ,

ובדפוסים החדשים הוא בסי' תד (ובהגהות אשרי פרק מי שהוציאוהו (סי' א) מתיר גם כן

לצאת מן הספינה אם נצרך לנקביו ואין לו מקום בספינה, וכיון דיצא בהיתר ועל לעיר

הוי לה כל העיר כד' אמות וחוצה לה אלפיים עכ"ל. וכן כתב הכל בו (סי' לד) בשם

תשובות הרמב"ם דמותר לצאת מן הספינה לצורך נקביו, אבל לא כתב דהוי כאילו לא

יצא. וכן השיג בית יוסף (סי' תו ד"ה כתוב) אדברי הגהות אשירי וכתב דלא אמרינן

דאם נכנס לתחום דהוי כאילו לא יצא אלא כשיצא מתחומו ששבת שם וחזר לתחום ששבת שם,

כמו שמשמע לקמן סימן ת"ו, אבל אם נכנס למקום שלא שבת שם, אין לו אלא ד' אמות.

מיהו אם הוצרך ליכנס לעיר כל העיר הויא לו כד' אמות. וכן כתב באור זרוע בשם רבינו

יואל דאם נכנס לעיר כל העיר לדידיה כד' אמות, דלא כרבינו אפרים דסבירא ליה דאף

בעיר אינו שרי רק בד' אמות. וכתב עוד באור זרוע דלאו דוקא נצרך לנקביו אלא הוא

הדין אם הגשמים יורדין עליו או שהחמה זורחת עליו ומצערתו, דמותר לצאת מן הספינה,

וכיון שעל לעיר על).

גמרא מג, סע"ב שר[ו]י

בצער, וצ"ע . והיינו לענין חזרה לעיר ששבת בה דסגי בצער (אף אם אינו

אנוס).

אלא שמכל מקום יש הפרש בכמה פרטים בין

חזר לעיר ששבת בה לבין נכנס לעיר אחרת, כדלקמן סי' תו (הערה 1691 ).

[1599] תשובת הרמב"ם סוס"י

שח (ואם הורידוהו גוים באונס, כגון שהשליכוהו במדינה או במערה ... ואז מותר לו

להלך בכולה). מהרי"ל הל' עירובי חצרות (אם גוים יהדפוהו

לחוצה מותר). מ"א ס"ק ה (והוא הדין דחפוהו עכו"ם לתוך העיר, הוי לה

כולה כד' אמות).

[1600] אור זרוע ח"ב סי' ו

בשם רבינו יואל (והכי נמי היכא שהספינה כד' אמות דמיא, ובאה לתוך העיר, שחשובה כד'

אמות). מרדכי רמז תקא (וכן התיר רבינו יואל ספינה

הבאה מחוץ לתחום בשבת לעיר שהוקפה לדירה, דכל העיר להם כד' אמות). הגהות אשרי

פ"ד סי' א. הובאו ב דרכי משה סי' תו

(בדפוסים החדשים הוא בסי' תד).

וכן הוא לקמן סי' תה ס"ז (וכן מי

שבא בספינה בשבת ונכנסה הספינה לתוך עיר המוקפת לדירה, מהלך את כולה).

[1601] מ"א

ס"ק ה (ואם לא יצא ממקום שפגע למטה מי' אלפיים אמה, וכלתה מדתו בחצי העיר,

אסור להלוך יותר, כמ"ש סי' ת"ג וסי' ת).

[1602] "שבת בבקעה והקיפוה

נכרים בשבת מחיצות לדירה ... אם היא יתירה מאלפיים אינו יכול להלך בה אלא עד

אלפיים ממקום ששבת בו ... הואיל ולא שבת באויר מחיצות אלו ולא קנה בהן שביתה ... ואינו

דומה למי שהוציאוהו נכרים חוץ לתחום, שאין לו אלא ד' אמות". וכן הוא כאן,

כיון שמעיקר הדין יש לו אלפיים אמה, לא עשו חכמים את כל העיר שתהא כד' אמות.

וכן הוא לעיל סי' ת (קנה שביתה במקומו,

ומשם יש לו אלפיים אמה לכל רוח. ואם כלים אלפיים ממקום שביתתו בחצי העיר אינו מהלך

בעיר יותר מחציה), ושם נסמן (הערה 1531 ).

[1603] הגהות אשרי

פ"ג סי' ז, מאור זרוע ח"ב סי' קלט (מי שבא בספינה ביום

טוב מחוץ לתחום, שמותר לו בשבת לצאת ממנה ולהכנס לעיר ומהלך את כל העיר כד' אמות,

דלכשיקדש היום קונה שביתה בספינה בתחום העיר, ולא חשבינן לה כאילו בא בשבת מחוץ

לתחום, דלאו קדושה אחת היא, ולאו כיומא אריכא דמי, אלא שתי קדושות הן, כדפסיק רב.

ואף על גב דקניית שביתה מיום טוב לשבת קרי הכנה בכולה שמעתא, ואין יום טוב מכין

לשבת ... הכא בספינה דלא קאמר ולא מידי אין כאן הכנה ושרי). שבלי הלקט סי' קיא.

מ"א ס"ק ה (הבא בשבת מחוץ לתחום מותר לילך ביום טוב שלאחריו חוץ לד'

אמות).

וכדלעיל סי' תא ריש ס"א (כל אדם

קונה שביתה במקום שקדש עליו היום, ויש לו משם אלפיים לכל רוח אף על פי שלא אמר

שביתתי במקומי, שכיון שאם היה רוצה היה אומר, הרי זה כמו שאמר), ובשו"ע סי'

תטז ס"ב (ויחשוב שם בלבו שיקנה שם שביתה, ולא יאמר כלום, מפני שאסור לעשות

שום הכנה מיום טוב לשבת או משבת ליום טוב אפילו בדיבור).

וכן הוא לעיל סי' רמח ס"י (ואפילו

אם חל יום טוב בערב שבת יכול לקנות בו שביתה, ואין בזה משום הכנה), ושם נסמן (הערה

עד). סי' שצג (הערה 1211 ).