תג דין בקעה שהקיפוה נכרים

תג דין בקעה שהקיפוה נכרים

ובו סעיף אחד

א שבת בבקעה

והקיפוה נכרים בשבת מחיצות לדירה, אע"פ שהיא רשות היחיד גמורה לענין טלטול,

שכל מחיצה הנעשית בשבת בשוגג שמה מחיצה¹⁵⁶⁹,

וכל שכן כשנעשית על ידי נכרים¹⁵⁷⁰,

אעפ"כ אם היא יתירה מאלפיים אינו יכול להלך בה אלא עד אלפיים ממקום ששבת בו,

שאין מחיצות אלו מועילות לעשות כל ההיקף שבתוכן כד' אמות, הואיל ולא שבת באויר

מחיצות אלו ולא קנה בהן שביתה, שכשקדש עליו היום לא היה כאן מחיצות, ולא קנה אז

שביתה אלא עד אלפיים¹⁵⁷¹.

ואינו דומה למי שהוציאוהו נכרים חוץ לתחום, שאין לו

אלא ד' אמות ¹⁵⁷² .

ומותר לטלטל בכולה על ידי זריקה, שיכול לזרוק אפילו

לחוץ לאלפיים¹⁵⁷³.

ובתוך אלפיים, דעת ר"י בתוספות שם¹⁵⁷⁴

שאין לטלטל אלא בד' אמות, דלענין טלטול כי אורחיה חשבינן כנפרצה למקום האסור לה.

ודעת הט"ז ¹⁵⁷⁵ שאין זה דומה לנפרצה למקום האסור,

כיון שאין איסור בטלטול חוץ לאלפיים אלא מחמת שאינו יכול לילך לשם ולטלטל, אבל

הטלטול בעצמו אין בו איסור, שהרי רשות היחיד גמורה היא, ולכן אינו אוסר את מקום

הפרוץ לו שיכול לילך בו, ולכן מותר גם לטלטל, כיון שאם היה יכול לילך חוץ לאלפיים

היה גם כן מותר לטלטל משם. ויש לסמוך על דבריהם להקל בדברי סופרים:

[1569] כדלעיל סי' שסב ס"ה

(מחיצה שנעשית בשבת בשוגג, כשרה לכל דבר).

[1570] ראה גם לעיל סי' שפא

ס"ה (ב' בתים בב' צידי רשות הרבים והקיפום נכרים מחיצה בשבת).

[1571] רב נחמן אמר שמואל

מב , א (שבת בבקעה (יש לו ממקומו אלפיים אמה לכל רוח, רש"י),

והקיפוה נכרים מחיצה בשבת (ולדירה, כגון שהקיפוה לדור בתוכה, דאי לאו הכי ביותר

מבית סאתים לא משתריא לטלטולי בה אלא ד' אמות, רש"י), מהלך אלפיים אמה (דלא

מהני ליה הנך מחיצות להיותה לו כד' אמות, דכי אמרינן כל הבית כולו כד' אמות, היכא

דשבת באויר מחיצות מבעוד יום, אבל הכא, דבשעת שביתה לא הוו מחיצות, לא, רש"י )).

טור ושו"ע (שבת בבקעה והקיפוה נכרים בשבת מחיצות לדירה, אינו הולך בה אלא

אלפיים אמה, שאינה כולה כד' אמות, כיון שלא שבת באויר המחיצות).

ואם כן דינו כמי שקנה שביתה מחוץ לעיר,

שנתבאר לעיל סי' ת (ואם כלים אלפיים ממקום שביתתו בחצי העיר, אינו מהלך בעיר יותר

מחציה), ושם נסמן (הערה 1531 ).

[1572] ולכן הקילו חכמים, שאם הכניסוהו לעיר

אחרת, תהי' לו כל העיר כד' אמות. משא"כ כאן שיש לו אלפיים אמה, לא הקילו

חכמים שכל העיר תהי' לו כד' אמות.

עיין ברש"י דף מ"ב ע"א

ד"ה מהלך בה אלפים, מילתא בטעמא (ואפילו לרבן גמליאל דאמר בהוציאוהו

נכרים ונתנוהו בדיר או בסהר, דאע"ג דלא שבת באויר מחיצות נעשית לו כארבע אמות,

ומהלך את כולה. התם הוא דמי שהוציאוהו נכרים אין לו אלא ארבע אמות, הקילו חכמים

אצלו להיות לו היקף מחיצות כארבע אמות, אבל הקונה שביתה, שיש לו אלפיים אמה, לא

הקילו חכמים אצלו להיות לו היקף מחיצות כארבע אמות אלא אם כן שבת באוירן).

מ"א ס"ק א (ובסימן ת"ה ס"ו דמהלך כולה, אף על פי שלא שבת, התם

אקילו גביה, כיון דאין לו אלא ד' אמות, משא"כ כאן דיש לו אלפיים בלאו הכי

(רש"י)).

והוא כדלקמן סי' תה סוף ס"ו (הוציאוהו

נכרים חוץ לתחום ונתנוהו הם בעיר המוקפת לדירה או בדיר או בסהר ... מהלך את כולו,

שכולו נחשב לו כד' אמות, הואיל ומוקף מחיצות לדירה, אף על פי שלא שבת באוירו, כיון

שהוא אנוס).

[1573] רב נחמן אמר שמואל שם (ומטלטל

בכולה על ידי זריקה), ופרש"י (אפילו חוץ לאלפיים, שאין לו רשות להלך, מותר

לטלטל על ידי זריקה, כלומר מותר לזרוק שם, דקיימא לן מחיצה העשוייה בשבת שמה מחיצה.

וממילא שמעינן דבתוך אלפיים מטלטל כדרכו, דהא מחיצות נינהו). טור ושו"ע (ומטלטל

בכולה על ידי זריקה, שיכול לזרוק אפילו חוץ לאלפיים, שהרי רשות היחיד גמור הוא

כיון שהוקף לדירה).

והיינו חפצים של אדם שיש לו תחום אחר,

כמבואר במ"א ס"ק ב (דוקא בחפצים של אדם שיש לו תחום אחר, דאם לא כן, הרי

אסור להוליכה חוץ לתחום, כמ"ש סי' שצ"ז ס"ג). והוא כדלעיל שם (כשם

שאין אדם רשאי להלך בשבת ויום טוב אלא אלפיים אמה לכל רוח חוץ למקום שביתתו, כך

כליו ובהמתו אין יכולים שום אדם להוליכם חוץ לאלפיים של בעליהם, מפני שקנו שביתה

במקום שביתת בעליהם).

[1574] ד"ה ומטלטל (נראה

לר"י דאף תוך אלפיים מטלטל על ידי זריקה, אבל כי אורחיה אינו מטלטל אלא ארבע

אמות, דלענין טלטול כי אורחיה נפרצה למקום האסור לה). הגהות אשרי פ"ד

ס"ב (וטלטול כי אורחיה אסור אפילו תוך אלפיים, דפרוץ הוא במלואו למקום האסור

לו לענין טלטול, מהרי"ח). רמ"א (אבל לטלטל ממש חוץ לארבע אמות, אסור

אפילו תוך אלפיים). מ"א ס"ק ג (דכיון דאי אפשר לו לטלטל חוץ לאלפיים,

בתוך אלפיים נמי אסור, דנפרצה במילואה למקום האסור).

[1575] ס"ק ב (ברש"י

כתוב ... וממילא שמעינן דבתוך אלפיים מטלטל כדרכו, והא מחיצות נינהו עכ"ל.

והתוס' כתבו וז"ל נראה לר"י דאף תוך אלפיים מטלטל על ידי זריקה, אבל כי

אורחיה אינו מטלטל אלא ארבע אמות, דלענין טלטול כי אורחיה נפרצה למקום האסור לה

עכ"ל. ואני איני כדאי להכריע, מכל מקום נראה לי דהדין עם רש"י, דלא מקרי

למקום האסור לה אלא אם אסור שם מצד עצמו של זה הדבר). וכן הובא בהגהות אשרי שם (ובאור

זרוע פסק דשרי תוך אלפיים).

וכעין ב' דעות אלו, הוא גם לעיל סי' שנח

סי"ז (אסור לטלטל מקרפף זה לבית ומבית לתוכו, שהרי במקום הזרוע שבו נתבטלה

הדירה, ודינו כקרפף שלא הוקף לדירה שאין מטלטלין ממנו לבית כמו שנתבאר למעלה, ואם

כן גם בהמותר שלא נזרע אסור, שהרי אין מחיצה מפסקת ביניהם והם פרוצים זה לזה

במילואם. ויש מתירין בהמותר שלא נזרע, שלא אמרו פרצה במילואה אוסרת אלא כשנפרצה

למקום האסור מצד עצמו, כגון כרמלית גמורה, אבל כאן שמקום הזרוע האסור אין איסורו

אלא מחמת הבית, אינו אוסר על השאר שלא נזרע, אף על פי שהוא פרוץ לו במילואו. ויש

להחמיר כסברא הראשונה), ובהגהה שם (שבהערה קיד). וכן בסי' שפח (וכלים ששבתו בביתו

והוציאם למבוי שאינו משותף, או לחצר שאינה מעורבת, בדרך מלבוש או באיסור, מותר

לטלטלם שם ביותר מד' אמות. אבל אסור לטלטלם מחצר למבוי או להיפך), ובהגהה שם

(שבהערה 1082 ).

ובטעמי החילוקים שביניהם, ראה דברי

נחמיה נט, ד.