תב דין חריץ מים שבין ב' תחומין

תב דין חריץ מים שבין ב' תחומין

ובו ב' סעיפים

א חריץ מלא

מים¹⁵⁵³

מכונסים¹⁵⁵⁴

שהוא בין ב' תחומי שבת, מקצתו בתחום עיר זו ומקצתו בתחום עיר אחרת, שתי העיירות

אסורות למלאות ממנו, אע"פ שכל אחד ממלא מתוך תחומו, לפי שכל מה שהוא בתחום

העיר אינו קונה שביתה במקומו להיות לו משם אלפיים לכל רוח, אלא אחר העיר הוא נגרר

וקונה שביתה בעיר, ואם הוא בסוף תחומה אין יכול לזוז משם ולחוץ¹⁵⁵⁵,

ואם כן מים אלו, חציים קנו שביתה בעיר זו וחציים בזו והם מתערבים אלו באלו. ואין

דין מים אלו כדין חפצי הפקר שאינם קונים שביתה כלל¹⁵⁵⁶,

לפי שכיון שהם סמוכים לעיר דעת אנשי העיר עליהם¹⁵⁵⁷,

והרי הם כגשמים הסמוכים לעיר שהם כרגלי אנשי העיר, כמו שנתבאר בסי' שצ"ז¹⁵⁵⁸, ואין

בני תחום זה יכולים למלאות מתוך תחומן מפני עירוב מים של תחום אחר¹⁵⁵⁹.

וצריך לעשות מחיצה גבוה י' טפחים בסוף התחומין שבחריץ

להבדיל בין מים למים¹⁵⁶⁰.

ואפילו היא של קנים סמוכים זה לזה¹⁵⁶¹

פחות מג' טפחים¹⁵⁶²,

שהמים מעורבים בין קנה לחבירו, ואפילו היא תלויה שאינה מגעת עד קרקעית החריץ שהמים

מעורבים מתחתיה, אין בכך כלום, שקל הוא שהקילו במים¹⁵⁶³

שאין צריך רק שיהיו נראים כמובדלים, כמו שנתבאר בסי' שנ"ה¹⁵⁶⁴

ושע"ו¹⁵⁶⁵.

ואם המים מושכים או נובעים, אין צריך שום תיקון,

שאינם קונים שביתה כלל, והרי הם כרגלי הממלא ראשון¹⁵⁶⁶,

כמו שנתבאר בסי' שצ"ז¹⁵⁶⁷:

ב בור של תבן

העומד בין שני תחומין, אלו מאכילין מכאן ואלו מאכילין מכאן, ואין חוששין שמא אלו

יקחו מתחום של אלו¹⁵⁶⁸:

[1553] ברייתא שם

מז, סע"ב (חרם שבין תחומי שבת, צריך מחיצה של ברזל להפסיקו). לפירוש רבינו

חננאל שם (חרס, פירוש כמו חריץ שבין שני תחומי שבת מלא מים, צריך מחיצה של ברזל

להתיר המים, חציין לתחום זה וחציין לתחום זה). הובא בתוס' שם ד"ה חרם (פר"ח

חרם לשון חריץ). טור ושו"ע (חריץ מלא מים מכונסים שהוא בין שני תחומי שבת,

מקצתו בתחום עיר זה ומקצתו בתחום עיר אחרת, שתי העיירות אסורות למלאות ממנו אפילו

בתוך תחומם, שהמים שבתוך התחום קונים שביתת העיר ומתערבים אלו עם אלו, וצריך לעשות

מחיצה בסוף התחומין להפסיקן).

[1554] גמרא שם מח, א (תניא

נהרות המושכין ומעיינות הנובעין הרי הן כרגלי כל אדם. ודלמא במכונסין). טור

ושו"ע (חריץ מלא מים מכונסים).

משא"כ אם "המים מושכים או

נובעים", כדלקמן סוף הסעיף.

[1555] רש"י

שם ד"ה צריך (שלא יעברו מים של תחום זה לתוך תחום זה, דכל מה שבתוך תחום העיר

אין קונה שביתה במקומו להיות לו ממקומו אלפיים אמה לכל רוח, אלא בתר העיר גריר,

ואם הוא בסוף התחום, אין יכול לזוז משם ולחוץ).

[1556] כדלעיל סי' תא ס"א (חפצי

הפקר שאין להם בעלים שיוכלו להקנות להם שביתה, לא קנו שביתה מאליהם).

[1557] הרב רבינו יהונתן

יג, א ד"ה תני רבי חייא (דכיון שהם סמוכין לעיר, דעת בני העיר עליהם, והרי הן

כרגלי אנשי העיר. וכיון שהחריץ בין שתי העיירות, דעת אלו עליהן ודעת אלו עליהן,

נמצא שחצי החריץ הוא לאנשי עיר אחת וחצי הב' הוא לאנשי עיר אחרת, ולפיכך צריך

שיזהר כל אחד ואחד מבני העיירות שלא יקח מהמים של עיר אחרת). ב"י

(ואם תאמר הא איפסיקא הלכתא בפרק מי שהוציאוהו (מו, א) כמאן דאמר נכסי הפקר אינם

קונים שביתה במקומן, ואם כן מחיצה זו למה. יש לומר דשאני הכא שמים אלו כיון

דסמוכים לעיר הם דעת בני העיר עליהם, ומשום הכי הרי הן כרגלי אנשי אותה העיר,

וכיון שחריץ זה בין שתי עיירות דעת אלו ואלו עליהם, נמצא שחצי החריץ הוא לאנשי עיר

אחת והחצי השני לאנשי עיר אחרת, ולפיכך צריך שיזהר כל אחד ואחד מבני העיירות שלא

יקח מהמים של עיר אחרת, ומשום הכי בעי מחיצה). מ"א ס"ק א (כיון שסמוכין

לעיר דעת אנשי העיר עליהם, ולא הוי כחפצי הפקר (ב"י והר"ר יונתן)).

[1558] סעיף יז (גשמים היורדים

ביום טוב בתוך תחום העיר, הם כרגלי אנשי אותה העיר).

וגם כאן מיירי ביום טוב, שהרי בשבת אסור

להביא המים מהחריץ שבסוף תחום שבת אל העיר.

[1559] רש"י שם (מפני עירוב

מים של תחום האחר).

[1560] ברייתא שם (צריך מחיצה של

ברזל להפסיקו), ופרש"י (סתם מחיצה י' טפחים).

[1561] גמרא מח ,

א (מאי שנא קנים דלא, דעיילי בהו מיא, של ברזל נמי עיילי בהו מיא ... אין מחיצה

תלויה מתרת אלא במים), ופרש"י (וכי היכי דמחיצה תלויה מהניא, מחיצת הקנים נמי

מהניא, דמה לי מיערבי מיא מתתאי מה לי מיערבי בין קנה לחברו). טור ושו"ע (ואפילו

היא תלויה שאינה מגעת לקרקע החריץ, ושל קנים בעלמא, סגי).

[1562] כדלעיל סי' שסב ס"י

(ובלבד שלא יהיה בין חבל לחבירו או בין קנה לחבירו ג' טפחים. וכל אויר שהוא פחות

מג' טפחים נחשב כסתום לגמרי).

[1563] גמרא שם (משום דקל הוא

שהקילו חכמים במים). ט"ז ס"ק ב (דבמים הקילו דאפילו מחיצה תלויה מתרת).

[1564] ס"א (אלא אם כן עשה

לה מחיצה גבוהה י' טפחים כל סביבה ...

שאז מותר משום גוד אחית, דהיינו שאנו רואים המחיצות שסביבה כאלו נמשכו למטה עד

התהום, ונמצאו המים שתחתיה מוקפים מחיצות ורשות היחיד הם), וס"י (קל הוא

שהקילו חכמים במים לומר גוד אחית), וסי' שנו ס"א (ואע"פ שאעפ"כ הם

מחוברים תחת המחיצה או על גבה, אין בכך כלום, שהקילו חכמים במים להיות מחיצה תלויה

מועלת בהם משום גוד אחית).

[1565] סעיף א (שבמחיצה זו

אומרים גוד אחית למטה עד קרקעית הבור, כמו שנתבאר בסימן שנ"ה, הואיל ויש בה

היכר וזכרון, שלא יבואו לטלטל מחצר לחצר במקום אחר שלא במקום מילוי מים, שבמים

בלבד הקילו לומר גוד אחית).

[1566] ברייתא וגמרא שם (דתניא

נהרות המושכין ומעיינות הנובעין הרי הן כרגלי כל אדם. ודלמא במכונסין). טור

ושו"ע (ואם המים מושכים, אין צריך שום תיקון, שאינם קונים שביתה,

והרי הם כרגלי הממלא).

[1567] סעיף טו (וכל זה במים

מכונסים, שהם קווים ועומדים כגון מי גשמים, אבל נהרות המושכים, אף על פי שאינם

נובעים, הואיל והם נדים ונעים לא קנו שביתה, אפילו הם של יחיד. וכן מעיינות

הנובעים, ואע"פ שאין יוצאין ממקום נביעתם לימשך להלאה, הואיל ואינם נחים לא

קנו שביתה, אפילו הם של יחיד, ולפיכך הם כרגלי הממלא ראשון, שאז קנו שביתה כשביתתו,

כיון שנפסקו אז ממקום נביעותם או ממקום הילוכם).

[1568] ברייתא עט ,

א (וכן אתה אומר בגוב של תבן שבין ב' תחומי שבת), ופרש"י (בור רחב להכניס בו

תבן, ואם בין שני תחומין הוא חציו בתחום עיר זו וחציו בתחום עיר זו, אלו נוטלין

ואוכלין מתוך תחומן ביום טוב, וכן אלו, ואין חוששין שמא אלו יקחו מן התחום השני).

גמרא שם עט, ב (מהו דתימא ליגזור דלמא אתי לאיחלופי, קמ"ל). רמ"א (ובור

של תבן העומדת בין שני תחומין, אלו מאכילין מכאן ואלו מאכילין מכאן, ואין חוששין

שמא יקח אחד מחלק חבירו).

וראה לעיל סי' שעב סכ"ב.