תא מי שישן בדרך וחשכה לו קונה אלפיים אמה לכל רוח

תא מי שישן בדרך וחשכה לו קונה אלפיים אמה לכל רוח

ובו ב' סעיפים

א כל אדם

קונה שביתה במקום שקדש עליו היום, ויש לו משם אלפיים לכל רוח אף על פי שלא אמר

שביתתי במקומי, שכיון שאם היה רוצה היה אומר, הרי זה כמו שאמר¹⁵³⁵.

ואפילו מי שישן בדרך וחשכה לו, קנה שביתה במקומו אם הוא חוץ לתחום העיר, ויש לו

משם אלפיים לכל רוח אע"פ שלא נתכוין לקנות שביתה כלל¹⁵³⁶,

שהואיל ואם היה ניעור היה קונה, קונה גם כן כשהוא ישן¹⁵³⁷.

וכל חפציו כמוהו¹⁵³⁸. אבל

חפצי הפקר שאין להם בעלים שיוכלו להקנות להם שביתה, לא קנו שביתה מאליהם¹⁵³⁹,

אלא הרי הם כרגלי הזוכה בהם תחלה, שיכול להוליכם למקום שילך הוא, ואפילו חוץ לתחום

העיר אם עירב לשם¹⁵⁴⁰.

אבל חפצי הנכרי קונים שביתה במקומן, אף על פי שבעליהם

לאו בני שביתה הם, שגזרו על חפצי הנכרי גזירה משום חפצי ישראל¹⁵⁴¹.

ואם הוציאם הנכרי חוץ לתחום, אין להם אלא ד' אמות.

אלא שאם הביאם לעיר, דינם כמו שהוציאוהו נכרים חוץ

לתחום ונתנוהו בעיר, שכל העיר נחשבת לו כד' אמות¹⁵⁴²,

הואיל ויצא באונס, כמו שיתבאר בסי' ת"ה¹⁵⁴³. והוא

שתהא העיר מוקפת מחיצות¹⁵⁴⁴

לדירה¹⁵⁴⁵,

שכל מקום שאינו מוקף לדירה אינו נחשב כד' אמות, כמו שנתבאר בסי' שצ"ו¹⁵⁴⁶.

(ואינו דומה לשבת בעיר שכולה נחשבת לו כד' אמות

אע"פ שאינה מוקפת מחיצות כלל, לפי שאין מתחילין למדוד לו אלפיים אלא מבית

החיצון, הואיל וכל בתי העיר מובלעים זה בתוך ע' ושיריים של זה, אבל מכל מקום אין

כל העיר נחשבת לו כד' אמות ממש, אלא ביתו שקנה בו שביתה בלבד, ושאר הבתים הם

מובלעים זה בתוך ע' אמה ושיריים של זה, ואין מתחילין המדידה מהם. אבל ליוצא חוץ

לתחום, אין כל העיר נחשבת כד' אמות עד שתהא מוקפת מחיצות לדירה ¹⁵⁴⁷ ).

וסתם עיירות מוקפות לדירה, שבונים בתים תחלה ואחר כך

מקיפים אותם, אבל סתם מבצרים אינן מוקפים לדירה¹⁵⁴⁸:

ב ולכן יש

ליזהר שישראל שהשאיל כליו לנכרי והחזירם לו בשבת, שלא לטלטלם בעיר חוץ לד' אמות

מהמקום שהניחם שם הנכרי, אם אין העיר מוקפת מחיצות¹⁵⁴⁹,

כגון אם טלטלם אחד ב' אמות לא יטלטלם השני יותר מב' אמות¹⁵⁵⁰.

אבל אם הניחם בחצר, מותר לטלטלם בכולה, שכולה כד'

אמות. וכן מבואות שלנו המתוקנים בצורת פתח נקראים מוקפים לדירה, שהרי בונים בתים

תחלה ואחר כך עושים צורת פתח¹⁵⁵¹

(והוא הדין אם מתוקנים בלחי או קורה שהם כד' אמות לענין יוצא חוץ לתחום כמו שהם

כד' אמות לענין טלטול שמותר לטלטל בכולם¹⁵⁵²):

[1535] רבה לח ,

סע"ב (דאי בעי למימר מצי אמר, אע"ג דלא אמר כמאן דאמר דמי). מרדכי רמז

תקג (וכל היכא דאמרינן במכילתין דאמר שביתתי במקומי, אומר ר"י דבלא אמירה

שביתתי במקומי נמי קני, כדמוכח פרק בכל מערבין, אבל ניעור, כיון דאי בעי למימר מצי

אמר, אף על גב דלא אמר כמאן דאמר דמי). טור ושו"ע סי' תט ס"ז (ואפילו לא

אמר שביתתי במקומי, אלא החשיך שם ושתק, לא שנא מי שיוצא מביתו להחשיך על התחום ולא

שנא מי שבא בדרך וחשכה לו, קונה אלפיים אמה בלא אמירה).

וראה גם לקמן סי' תד ס"ד (שכבר קנה

כאן שביתה בשבת, הואיל ובשעת קנייתו שביתה כאן בשבת לא אמר כלום).

[1536] משנה מה ,

א (מי שישן בדרך ולא ידע שחשיכה, יש לו אלפיים אמה לכל רוח, דברי ר' יוחנן בן נורי.

וחכמים אומרים אין לו אלא ארבע אמות). גמרא מו, א (אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי

יהושע בן לוי הלכה כרבי יוחנן בן נורי ... הלכה כדברי המיקל בעירוב). טור

ושו"ע (מי שישן בדרך וחשכה לו, קנה שביתה במקומו, ויש לו אלפיים אמה לכל רוח).

והיינו דוקא אם הוא מחוץ לתחום העיר,

אבל אם ישן בתוך תחום העיר, נתבארו דיניו לעיל סי' ת.

[1537] רבא שם

מה, ב (היינו טעמא, הואיל וניעור קנה, ישן נמי קנה). טור ושו"ע (משום דהואיל

ואם היה נעור היה קונה, ישן נמי קונה).

[1538] לבוש (ובכל מקום שהוא

קונה שביתה, חפציו וכליו נמי קונה שביתה במקומן להוליכן אלפיים ממקום שביתתן).

וכדלעיל סי' שצז ס"ג (כשם שאין אדם רשאי להלך בשבת ויום טוב אלא אלפיים אמה

לכל רוח חוץ למקום שביתתו, כך כליו ובהמתו אין יכולים שום אדם להוליכם חוץ לאלפיים

של בעליהם, מפני שקנו שביתה במקום שביתת בעליהם, אע"פ שלא היו שם כשקדש היום).

[1539] רבי יהושע בן לוי מו ,

א (הלכה כרבי יוחנן בן נורי ... הלכה כדברי המיקל בעירוב, ותרתי למה לי, אמר רבי

זירא צריכי, דאי אשמעינן הלכה כר' יוחנן בן נורי הוה אמינא בין לקולא (כגון אדם

ישן דאי לא קנה שביתה לא נפיק מד' אמות, רש"י) ובין לחומרא (כגון כלי הפקר,

אי אמרת קונין שביתה אסור להוליכן למקום שעירב זה המוצאן, אלא אלפיים הוא דאית להו

לכל רוח, רש"י)), קמ"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב), משא"כ כלי הפקר

אינם קונים שביתה. טור ושו"ע (אבל חפצי הפקר אינם קונים שביתה).

וכן הוא לעיל סי' שצז סי"ד (שחפצי

הפקר אינה קונים שביתה). לקמן סי' תב ס"א (חפצי הפקר שאינם קונים שביתה כלל),

ושם נסמן (הערה 1330 ).

[1540] כדלעיל סי' שצז סי"ד

(ובור של הפקר כרגלי הממלא ראשון, שאף שלא קנו המים שום שביתה בבין השמשות, שחפצי

הפקר אינה קונים שביתה, מכל מקום כשבא זה ומילא וזכה במה שמילא מן ההפקר, הרי קנו

אז שביתה כשביתתו).

[1541] ר' יוחנן מז ,

ב (חפצי נכרי קונין שביתה, גזירה בעלים דנכרי אטו בעלים דישראל ... הלכה כר' יוחנן).

טור ושו"ע (אבל חפצי נכרי קונין שביתה במקומן, אף על פי שבעליהם לאו בני

שביתה נינהו, גזירה חפצי נכרי אטו חפצי ישראל).

[1542] רבא שם

(הנהו דכרי (אילים, רש"י) דאתו למברכתא (שם מקום, רש"י) ... אמר רבא

ליזדבנו לבני מברכתא, דכולה מברכתא לדידהו כד' אמות דמיא), ופירש רש"י

(כדתנן במתניתין הוליכוהו לעיר אחרת או נתנוהו בדיר וסהר כו' ... והוא הדין לעיר

שיש לה מחיצות). טור ושו"ע (ואם הוציאן נכרי חוץ לתחומן והביאן לעיר, יכולים

לטלטל בכולה, שכולה כארבע אמות).

וכן הוא לעיל סי' שכה

סי"א (דבר שאין בו

חשש צידה ומחובר, אלא שהובא מחוץ לתחום, אם הביאו הנכרי לעצמו או לנכרי אחר, מותר

לישראל אפילו בו ביום). לקמן סי' תקטו סט"ו (הובא לצורך נכרי ... מותר לטלטל

בהן גם כן מה שהובא מחוץ לתחום, דכל רשות שמותר לטלטל בו בשבת הרי כולו נחשב כד'

אמות לענין יוצא חוץ לתחום כמ"ש בסי' ת"ה עיי"ש).

[1543] סעיף ו (הוציאוהו נכרים

חוץ לתחום ונתנוהו הם בעיר המוקפת לדירה ...

מהלך את כולו, שכולו נחשב לו כד' אמות, הואיל ומוקף מחיצות לדירה, אף על פי שלא

שבת באוירו, כיון שהוא אנוס).

[1544] רש"י

שם (והוא הדין לעיר שיש לה מחיצות).

[1545] תוס'

שם ד"ה דכולה (ואומר ר"י דבעי נמי דתהוי מוקפת לדירה, דלא עדיף משבת

באויר מחיצות שיש לו אלפיים אמה לכל רוח, אפילו הכי לא חשיב לגביה כארבע אמות

בהיקף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, כדאמר בשבת בתל ונקע). רא"ש פ"ד

ס"י (ונראה דבעי נמי היקף לדירה פתח ולבסוף הוקף, דלא עדיף משובת באויר

מחיצות דלא חשיבא לגביה כד' אמות אם הוא יותר מבית סאתים, כדאמר לעיל בפ"ק

(טו, א) דשבת בתל והוא מד' אמות ועד סאתים מהלך את כולו וחוצה לו אלפיים אמה,

ודוקא בית סאתים אבל טפי לא, הואיל ולא הוקף לדירה). טור ושו"ע (ובלבד שתהא

מוקפת לדירה).

[1546] סעיף א (או אפילו אינו

מוקף לדירה אלא שאין בו יותר מבית סאתים. אבל אם יש בו יותר מבית סאתים, כשם שאין

מחיצותיה מועילות שיהא מותר לטלטל בכולו, כך אינן מועילות שיהא כולו נחשב כד' אמות

לענין תחומין), ושם נסמן (הערה 1279 ).

[1547] תוס' שם (ואע"ג דגבי

נותן עירובו באילן (לב, ב) פריך, חוץ לעיבורה של עיר נמי, כיון דאמר רבא הנותן

עירובו יש לו ד' אמות וכו', משמע דתוך עיבורה של עיר נמי הוי טעמא לפי שנעשית לו

כל העיר ועיבורה כארבע אמות, אף על פי שאין שם מחיצה. הני מילי לשובת שם, או נותן

שם עירובו, שיש לו אלפיים אמה לכל רוח, ונחשב הכל כד' אמות אפילו חוץ למחיצות כיון

שהוא בעיבורה של עיר, אבל בבא מחוץ לתחום, אינו נחשב כד' אמות בלא היקף מחיצות).

רא"ש שם (ואף על גב דגבי נותן עירובו בתוך עיבורה של עיר אמרינן לעיל בפרק

בכל מערבין (לב, ב) אפילו למעלה מעשרה עירובו עירוב, משום דמתא כמאן דמליא דמיא,

ופריך עלה חוץ לעיבורה נמי, כיון דאמר רבא הנותן עירובו יש לו ד' אמות הוה ליה

רשות היחיד ורשות היחיד עולה עד לרקיע, משמע דבתוך עיבורה נמי הוי טעמא לפי שחשובה

כל העיר עם עיבורה כד' אמות, אף על פי שאין כאן מחיצות. ויש לומר דהני מילי לשובת

שם, או נותן עירובו בו, שיש לו אלפיים אמה לכל רוח, ובמקום שנותן עירובו נחשב הכל

כד' אמות אפילו מה שהוא חוץ למחיצות, לענין זה דחשיב הוא ועירובו במקום אחד אפילו

נתנו באילן למעלה מעשרה, אבל למובא מחוץ לתחום, אין חשוב כד' אמות להלך את כולו

בלא היקף מחיצות).

והיינו שעיר שאינה מוקפת מחיצות אינה

נחשבת כד' אמות "ממש"; אף שנחשבת כד' אמות למי ששבת בה, כאמור כאן

"שכולה נחשבת לו כד' אמות, אע"פ שאינה מוקפת מחיצות כלל", ולעיל

סי' שצו ס"ד (השובת בעיר, כל העיר נחשבת כד' אמות, אע"פ שאינה מוקפת

מחיצות כהלכתן), ושם נסמן (הערה 1303 ).

וראה אבני דרך (יעקובוביץ), תחומין ע'

ה.

[1548] מהר"ם

מרוטנבורג בפסקי עירובין סי' קה (וסתם עיירות הם מוקפות לדירה, אבל מבצרים,

סתמייהו הוקפו ולבסוף ישבו). רא"ש שם (וכתב רבינו מאיר ז"ל דסתם עיירות

מוקפות לדירה הם, דאין דרך להקיף מחיצה עד שיבנו הבתים תחלה, אבל מבצרים, סתמייהו

הוקפו ולבסוף ישבו). טור ושו"ע (וסתם עיירות מוקפות לדירה, שבונים בתים תחלה

ואחר כך מקיפים אותם, אבל סתם מבצרים אינם מוקפים).

וכן הוא לעיל סי' שצא ס"א (וסתם

עיירות מוקפות לדירה, שבונין בתים תחלה ואחר כך מקיפים אותם, אבל סתם מבצרים

(שקורין שלא"ס), אינן מוקפים לדירה).

[1549] אור זרוע

ח"ב סי' קנא (הלכך אם באו חפצי עכו"ם מחוץ לתחום אין להם אלא ד' אמות.

והשואל כלי מן העכו"ם, או השאיל לו כלי שקנה שביתה אצל העכו"ם והחזירו

לישראל בעליו, ועירב בעליו למזרח או למערב, אין יכול להוציאו מאלפיים שלו), בנוסח

שהובא בד"מ ס"ק ב (ובאור זרוע כתב, דיש ליזהר ישראל שהשאיל כליו לגוי

והחזירם לו בשבת, אין לטלטלם אלא בד' אמות, משום דקנו שביתה אצל הגוי, ולכן אינן

כרגלי בעליהם ישראל). רמ"א (ולכן יש ליזהר ישראל שהשאיל כליו לנכרי והחזירן

בשבת, שלא לטלטלן חוץ מד' אמות, אם אין העיר מוקף מחיצה, שהרי הכלים קנו שביתה אצל

נכרי).

[1550] מ"א סי' שכה

ס"ק יט (ובשבת נמי יש לומר, דבמקום שהניחן העכו"ם אסור להוציאן חוץ לד'

אמות, דאף אם הוליכן אחד ג' אמות, אסור השני להוציאן אחר כך יותר מאמה אחת).

וכן הוא לעיל סי' שכה סי"א (דהיינו

שאם טלטלו אחד ב' אמות, לא יטלטלנו הב' יותר מב' אמות, כמו שיתבאר בסי' ת"א,

בכל דבר שהוציאו נכרי חוץ לתחום)

והיינו שהוא עצמו אסור לו לטלטלו

בשבת חוץ לד' אמות בכרמלית (אף בתוך התחום). אלא שבזה יכול לטלטל ב' אמות וחברו

עוד יותר מב' אמות, כדלעיל סי' שמט ס"ד (מותר לו לאדם לעקור חפץ מרשות הרבים

וליתנו לחבירו שאצלו בתוך ד' אמותיו, וחבירו יתננו לחבירו שאצלו, אף על פי שהחפץ

הולך כמה מילין ברשות הרבים, כיון שכל אחד אינו מעביר ד' אמות). משא"כ כאן

מחוץ לתחום, אסור אף לחברו להוציאו מחוץ לד' אמות .

[1551] רש"ל

בים של שלמה ביצה פ"ג ס"ט (דוקא בתוך ד' אמות אם הוא בשדה, או שהובא

בתוך חומת העיר, דחשבינן כולה כד' אמות, וכל שכן בחצר). ט"ז

ס"ק ב (הנה לא מצא איסור רק בשדה, ולא בחצר, וזה המבוי שהותרה בצורת הפתח, כחצר

אחת דמי. כן נראה לענ"ד ברור). מ"א ס"ק א (ויושבי

פרזים שתקנו המבואות כדינן בצורת הפתח, חשיבי מוקף לדירה, שהרי בונין בתים בתחלה

ואחר כך עושין צורת הפתח, כמ"ש סי' שנ"ח ס"ב). והוא כדלעיל שם

ס"ז-ח (אם היה מוקף כבר כולו שלא לדירה ... ועשה שם צורת הפתח לדירה מועיל).

סי' שסג סמ"ג (כתלי החצרות לא נעשו בשביל שיהיו המבואות מוקפים לדירה ...

צורת פתח, שהיא מועלת לעשות על ידה מוקף לדירה).

[1552] עי' גמרא כד ע"ב

(ליעביד לחי אפיתחא דשביל של כרמים, דמגו דמהניא לשביל של כרמים מהני נמי לרחבה),

ופרש"י (להיות לה היקף לדירה). מאמר מרדכי ס"ק ב (אם הביאם העכו"ם

לתוך מבוי המתוקן כדינו בלחי או קורה וצורת הפתח, שמותר לטלטל בתוכו, כלים הללו

נמי שרו, דכולו כד' אמות, כמ"ש הט"ז ומ"א).

וכן הוא לעיל סי' שסה ס"ה (ועל ידי

לחי זה נעשית הרחבה מוקפת לדירה). וראה מראי מקומות וציונים.