ת מי שישב לו בדרך לנוח ולא ידע אם הוא בתחום אם לאו

ת מי שישב לו בדרך לנוח ולא ידע אם הוא בתחום אם לאו

ובו סעיף אחד

א מי שהיה בא

בדרך ליכנס לעיר, וישב בדרך לנוח וחשכה לו ולא ידע שהוא בתחום העיר, ואחר כך מצא

עצמו בתחומה, קנה שביתה בעיר ונכנס לתוכה בשבת ומהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה

לכל רוח. ואע"פ שנתכוין לקנות שביתה במקומו, כיון שאילו היה יודע שהעיר בתוך

תחומו לא היה חפץ לקנות שביתה אלא עם בני העיר, הרי הוא כאלו קנה שביתה עמהם¹⁵³⁰.

אבל אם לא היה בדעתו כלל ליכנס לעיר זו, קנה שביתה

במקומו, ומשם יש לו אלפיים אמה לכל רוח. ואם כלים אלפיים ממקום שביתתו בחצי העיר

אינו מהלך בעיר יותר מחציה ¹⁵³¹ , ואם כלים בסוף העיר כל העיר נחשבת לו

כד' אמות¹⁵³²,

כמו שיתבאר בסי' ת"ח¹⁵³³.

ואפילו אם מבעוד יום היה בדעתו ליכנס לעיר זו, ובין

השמשות אמר בפירוש שביתתי במקומי, הרי עקר שביתתו מאנשי העיר וקנה שביתה במקומו¹⁵³⁴:

[1530] משנה מה ,

א (מי שישב בדרך (לנוח שהיה עייף, ולא היה יודע שהוא בתחום העיר, וחשכה לו שם,

רש"י), ועמד וראה הרי הוא סמוך לעיר (וכשעמד ראה שהוא סמוך לעיר ובתחומה,

רש"י), [הואיל] ולא היתה כוונתו לכך לא יכנס (להיות כאנשי העיר, אלא ממקום

שחשכה לו מודד אלפיים פסיעות בינוניות, ועד מקום שכלו יכנס, רש"י) דברי רבי

מאיר. רבי יהודה אומר יכנס. אמר רבי יהודה, מעשה היה ונכנס רבי טרפון בלא מתכוין (שלא

היה יודע כשחשכה לו שהוא בתחום העיר, ולא נתכוין להיות שביתתו בעיר אלא במקומו,

רש"י)), וכרבי יהודה . טור ושו"ע (מי שהיה בא בדרך

ליכנס לעיר וישב בדרך לנוח, וחשכה לו ולא ידע שהוא בתחום העיר, ואחר כך מצא עצמו

בתחומה, קנה שביתה בעיר ונכנס לתוכה בשבת, ומהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה לכל

רוח). לבוש (כיון שאילו היה יודע שהעיר תוך תחומו, לא היה קונה שביתה אלא עם בני

העיר, הרי הוא כמי שקנה שביתה עמהם, ונכנס לתוכה בשבת ומהלך את כולה וחוצה לה

אלפיים אמה לכל רוח).

[1531] ב"י

(ומדברי הרמב"ם והרב המגיד בפרק כ"ז נראה, דהכא במאי עסקינן בשהיתה דעתו

לילך למדינה זו, ולפיכך קנה שביתה עם בני המדינה כמותן). רמב"ם

הל' שבת פכ"ז ה"י (מפני שדעתו היתה להלך למדינה זו, ולפיכך קנה שביתה עם

בני המדינה כמותן, שהרי נכנס עמהן בתחום). מ"מ

שם ה"ט (שאע"פ שלא היה סבור להיות בתוך התחום ולקנות שביתה עם בני העיר,

כיון שדעתו היה לילך לעיר, קנה שביתה עמהם). שו"ע (אבל אם לא היה דעתו ליכנס

למדינה זו, קנה שביתה במקומו ומשם יש לו אלפיים אמה לכל רוח, ואם כלים אלפיים אמה

ממקום שביתתו בחצי העיר, אינו מהלך בעיר יותר מחציה).

*

יש

כמה אופנים בשובת מחוץ לעיר, שמהלך בעיר עד אלפיים ממקום שביתתו:

(א)

שבת מחוץ לעיר, בתוך תחום העיר (ת).

(ב)

שבת אמה אחת מחוץ לתחום העיר, מהלך עד ג' אמה בתוך העיר (תה, ג).

(ג)

כשיש יותר מקמ"א ושליש בין שתי עיירות (שצח, יא).

(ד)

שבת בבקעה והקיפוה נכרים מחיצות בשבת (תג).

(ה)

שבת בספינה למטה מעשרה בתוך תחום העיר, ונכנסה לעיר (תד, ג).

[1532] רבי יהושע בן לוי ס, ב (היה

מודד ובא וכלתה מדתו בחצי העיר, אין לו אלא חצי העיר, כלתה מדתו בסוף העיר, נעשית

לו העיר כולה כד' אמות ומשלימין לו את השאר). מ"א ס"ק א (ואם כלתה מדתו

בסוף העיר, כל העיר נחשב כד' אמות, כמ"ש רס"י ת"ח).

[1533] סעיף זה בשוע"ר לא

הגיע לידינו. ובשו"ע שם ס"א (ואם היתה העיר מובלעת בתוך מדתו, תחשב העיר

כולה כד' אמות, וישלים מדתו חוצה לה).

[1534] רשב"א

מה, א (וכתב הראב"ד ז"ל דדוקא בשלא אמר בשפתיו תהא שביתתי במקומי, אבל

אמר תהא שביתתי במקומי, הרי עקר בפיו שביתתו מן העיר וקנה כאן שביתה), ובעבודת

הקדש שער ה ס"ה (במה דברים אמורים בשלא אמר שביתתי במקומי, אבל אמר שביתתי

במקומי, כבר עקר שביתתו מן העיר בפיו וקנה כאן שביתה). מ"מ שם (וכן כתב

הרשב"א ז"ל, אלא שאמר שאם היה נעור והוציא בשפתיו ואמר תהא שביתתי

במקומו, הרי עקר שביתתו מאנשי העיר ויש לו ממקומו אלפיים אמה לכל רוח, וכן דעת

הראב"ד ז"ל). רמ"א (והוא הדין אם היה בדעתו ליכנס לעיר ואמר שביתתי

במקומי, נמי דינא הכי). מ"א ס"ק ב (כשהיה בדרך היה בדעתו ליכנס לעיר,

ובין השמשות אמר שביתתי במקומי).