שצט במה מודדין התחומין ומקום המדידה ומי הוא המודד

שצט במה מודדין התחומין ומקום המדידה ומי הוא המודד

ובו ט"ו סעיפים

מדידה בחבל

א אין¹⁴⁶⁸

מודדים תחום העיר אלא בחבל של פשתן¹⁴⁶⁹ של

חמשים אמה, לא פחות, מפני שהוא נמתח ביותר כשהוא קצר ומאריך המדה ללא צורך (וכן של

שאר מינים נמתח ביותר), ולא ארוך יותר, מפני שאינו נמתח כראוי שכובדו מכפילו

ומתקצר באמצעיתו ומקצר מדת התחום¹⁴⁷⁰:

ב אם יש

לפניו לסוף ע"ה אמה מהעיר נהר¹⁴⁷¹

שהוא רחב יותר מכ"ה אמה, שאינו יכול להבליעו בחבל של נ' אמה כשימדוד בו מסוף

חמשים מהעיר מקום שנסתיים החבל פעם אחת¹⁴⁷²,

כיצד יעשה, לאחר שמדד נ' אמה מהעיר חוזר לאחוריו כ"ה אמה, כדי שיהא החבל של

נ' אמה נשלם עד הנהר:

ג לא ימדוד

אלא כנגד לבו, שקבעו לו חכמים מקום לשום כנגדו ראש החבל, שלא יתן זה כנגד צוארו

וזה כנגד רגליו והחבל מתקצר והתחומין מתמעטין¹⁴⁷³:

ד וצריך

למתוח החבל בכל כחו¹⁴⁷⁴,

מפני שהוא מכביד באמצעיתו¹⁴⁷⁵:

מדידת הר או גיא

ה לא¹⁴⁷⁶

ימדוד אלא כנגד העיר, אפילו אם יש הרים וגיאות כנגדה, לא ילך מכנגדה לצדה שהוא ישר

וימדוד שם ויחזור אחר כך כנגד העיר לפי מדה שמדד שם, אלא ימדוד כנגד העיר, כדי

להבליע ההרים וגיאות שכנגדה, או למודדה בדרך שיתבאר¹⁴⁷⁷:

ו הגיע להר,

אם הוא זקוף כל כך שאם יורידו חוט המשקולת מראשו לא יתרחק מכנגדו למטה בשיפולו ד'

אמות, אין צריך למדוד כלל הירידה והעליה, אלא אם יש מישור בראשו מודדו, ואם אין מישור

בראשו אינו מודדו כלל אלא מדלגו לגמרי ¹⁴⁷⁸ , אף על פי שיכול להבליעו בחבל של נ'

אמה¹⁴⁷⁹.

ואם חוט המשקולת מתרחק מכנגדו ד' אמות ומתלקט י'

טפחים מתוך יותר מד' אמות, דהיינו שבהילוך יותר מד' אמות של שיפוע עולה י' טפחים

בגובה¹⁴⁸⁰,

אז רואים אם אין משפתו אל שפתו אלא חמשים אמה ביושר¹⁴⁸¹,

אם היו נוקבים אותו בשיפולו אצל שפתו והיו מודדים דרך הנקב¹⁴⁸²,

אזי צריך להבליעו בחבל של נ' אמה, שזוקף עץ גבוה בשפתו מזה ועץ אחר כנגדו בשפתו

מזה ומותח חבל מזה לזה¹⁴⁸³.

ואם אינו יכול להבליעו בחבל של נ' אמה ¹⁴⁸⁴ , מודדו בחבל של ד' אמות¹⁴⁸⁵,

וכך יעשה אחד עומד ברגלי ההר למטה ואחד למעלה ממנו ברחוק ד' אמות, ונותן התחתון את

החבל כנגד לבו והעליון כנגד רגליו, ועולה התחתון למקום שעומד העליון והעליון עולה

ד' אמות ומודדים כבתחלה, וכן יעשה עד שימדדו כל ההר מב' צדדיו ¹⁴⁸⁶ , ונמצא מתמעט מדרונו בכל ד' אמות יותר

מן חצי קומת אדם¹⁴⁸⁷,

כמו שמלבו ועד רגליו:

ז ואם הוא

משופע יותר, שמתלקט י' טפחים מתוך ד' אמות¹⁴⁸⁸,

כיון שאינו נוח תשמיש הליכתו¹⁴⁸⁹

וטורח הוא לעלות ולמתוח חבל מעץ שבשפתו מזה לעץ שכנגדו, אזי לא הטריחוהו חכמים בכך¹⁴⁹⁰,

אלא ישער באומד כמה יהיה בחבל שימתחו עליו מעץ לעץ אם היו מעמידים אותם בשפתיו מזה

ומזה, והולך לו למדוד להלן להשלים מדת תחומו¹⁴⁹¹.

ואם שיער בדעתו שיהיה בו יותר מנ' אמה, כיון שאם לא

היה משופע כל כך היה צריך למדוד כל שיפועו בחבל של ד' אמות, גם כשהוא משופע כל כך

לא הקילו בזה לשער באומד דעתו כמה יהיה בחבל המתוח, אלא צריך למדוד כולו בחבל של

ד' אמות¹⁴⁹²:

ח וכל זה בהר,

וכן בכותל, בין שהוא זקוף בין שנפל ונעשה כהר¹⁴⁹³,

אבל אם הגיע לגיא, אם יכול להבליעו בחבל של נ' אמה, צריך להבליעו¹⁴⁹⁴,

ולא לשער באומד דעתו, אפילו מתלקט עשרה מתוך ד' אמות, לפי שבקל יכול להבליעו שאחד

יעמוד מכאן ואחד מכאן, ואין צריך להעמיד עצים כלל¹⁴⁹⁵.

ומטעם זה אפילו אם אין חוט המשקולת מתרחק מכנגדו למטה ד' אמות צריך להבליעו ¹⁴⁹⁶ .

אבל אם אינו יכול להבליעו בחבל של נ' אמה, אם חוט

המשקולת מתרחק מכנגדו ד' אמות מודדו כולו בחבל של ד' אמות כמו בהר¹⁴⁹⁷.

והוא שלא יהא עמוק יותר מאלפיים, אבל אם הוא עמוק

יותר מאלפיים¹⁴⁹⁸,

מודד הירידה והעליה של כל השיפוע מדידה יפה כמו קרקע חלקה¹⁴⁹⁹

אפילו אם יכול להבליעו בחבל של נ' אמה¹⁵⁰⁰.

ואם אין החוט מתרחק מכנגדו ד' אמות, אינו מודד כלל

השיפוע של ירידה ועליה, אלא המישור של מטה בלבד¹⁵⁰¹,

אם אינו יכול להבליעו¹⁵⁰²,

ואפילו אם עמוק יותר מאלפיים¹⁵⁰³:

ט הגיע להר

או לגיא, וכל מה שממנו כנגד העיר הוא רחב מחמשים אמה, שאינו יכול להבליעו, ומן הצד

הוא מתקצר והולך, כגון שהוא במזרח העיר וכל אורך מזרח אינו יכול להבליעו, אם יכול

להבליעו בתוך אלפיים של צד צפון או דרום, ילך לשם ויבליעו, כיון שהוא עדיין בתוך

התחום של צד העיר, ויחזור אחר כך כנגד העיר לפי מדה שמדד שם¹⁵⁰⁴.

אבל אם אינו יכול להבליעו בתוך אלפיים של צד העיר, לא יתרחק יותר להבליעו¹⁵⁰⁵,

גזרה שמא יאמרו הרואים שמדת תחומין באה לכאן¹⁵⁰⁶:

מדידת המומחה

י אין סומכין

אלא על מדידת אדם מומחה שהוא יודע מדת הקרקע¹⁵⁰⁷:

יא היו לנו

תחומי שבת מוחזקין, ובא מומחה ומדד, ריבה בתחום מהם ומיעט בתחום מהם, שומעים לו אף

בתחום שריבה, אע"פ שהוא להקל¹⁵⁰⁸,

לפי שתולין לומר שהראשונים לא מתחו החבל כל צרכו שצריך למתחו בכל כחו¹⁵⁰⁹:

יב מדד ומצא

מדתו במזרחית צפונית יתירה על שכנגדה במזרחית דרומית, מותח החוט של סימן התחום מזו

לזו¹⁵¹⁰

באלכסון¹⁵¹¹,

ואין אומרים שטעה באחת מהן, אלא תולין שזו שנתקצרה הוא מחמת הרים וגיאות שיש שם

והוצרך למודדן בענין שנתקצר התחום. ויש אומרים¹⁵¹²

שתולין בטעותו והולכין להקל לומר שטעה בזו שנתקצרה אצלו ומוציאין אותה להלאה עד

כנגד הארוכה (והעיקר כסברא הראשונה¹⁵¹³):

יג אם באו ב'

מומחים ומדדו את התחום, אחד ריבה ואחד מיעט, שומעין למרבה¹⁵¹⁴,

להקל בדברי סופרים¹⁵¹⁵.

ובלבד שלא ירבה יותר ממדת אלכסונה¹⁵¹⁶ של

קרן העיר¹⁵¹⁷.

כיצד, בעת שירבה זה נאמר, שמא הא' מקרן אלכסון של עיר מדד האלפיים גם כן באלכסון

וכן מקרן שכנגדה, ונמצא כשמותחים חוט מסוף תחום שמקרן זו לסוף תחום שמקרן זו יהיה

בין חוט זה לעיר פחות מאלפיים, והאחרון מדד כהלכה מצלע העיר, ואין מחזיקין על

הראשון שטעה ביותר משיעור זה, ולפיכך אם ריבה האחרון יותר משיעור זה אין שומעים לו ¹⁵¹⁸ .

ושיעור זה הוא שיעור עודף שיש בצלע ארוך אלפיים על

צלע מרובע שאלכסונו הוא אלפיים, שהרי מן העיר עד החוט המתוח מסוף האלפיים שבאלכסון

הוא צלע מרובע שאלכסונו אלפיים, ושיעור צלע זו הוא אלף ותכ"ח אמה בקירוב¹⁵¹⁹,

לפי החשבון של חכמי התלמוד שהוא בקירוב ולא בצמצום, בכל אלכסון שהוא עודף על צלעות

ריבועו ב' חומשין מאורך הצלע¹⁵²⁰, ונמצא

שמאלף ותכ"ח עודף אלכסונו אלפיים ותתנ"ו חומשין¹⁵²¹,

שהם תקע"ב אמה פחות ד' חומשים, תנם על אלף ותכ"ח יהיו אלפיים אמה פחות

ד' חומשים. אבל לפי חשבון חכמי המדות שדקדקו וצמצמו החשבון בכל אלכסון יהיה עודף

זה תקפ"ה אמה בקירוב¹⁵²²:

יד עושין

התחומין סביב העיר כטבלא מרובעת, דהיינו שמודד על פני כל אורך העיר למזרח אלפיים

אמה לחוץ, וכן לצפון, ואחר כך רואים כאלו היתה טבלא מרובעת אלפיים על אלפיים בקרן

למלאותה, ונמצא התחום בקרן אלפיים, ואלכסון שהם אלפיים ות"ת, וכן יעשה בשאר

הקרנות. אבל לא ימדוד מאמצע הקרן אלפיים באלכסון וכן בקרן שכנגדה ויתן החוט מזו

לזו, שאם כן מפסיד הת"ת שבקרן, וגם לא יהיה התחום כנגד העיר אלא אלף

ותכ"ח¹⁵²³,

ולפי חשבון חכמי המדות אלף ותט"ו¹⁵²⁴:

טו אפילו עבד

ושפחה כנענים, שקבלו עליהם מצות¹⁵²⁵

שהאשה חייבת בהן¹⁵²⁶,

נאמנים לומר עד כאן תחום שבת, שלא אמרו חכמים את הדבר להחמיר אלא להקל¹⁵²⁷.

אבל קטן אינו נאמן בעודו קטן¹⁵²⁸,

אבל נאמן הגדול לומר זכור אני שעד כאן היינו באים בשבת כשהייתי קטן, וסומכים על

עדותו¹⁵²⁹:

[1468] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:

(א)

מדידה בחבל (ס"א-ד).

(ב)

מדידת הר או גיא (ס"ה-ט).

(ג)

מדידת המומחה (ס"י-טו).

[1469] משנה נז, ב (אין מודדין

אלא בחבל). ברייתא נח , א (שלשה חבלים הם ... של פשתן למדידה).

טור ושו"ע שם (אין מודדין תחום העיר אלא בחבל של פשתן).

[1470] משנה נז ,

ב (בחבל של נ' אמה, לא פחות ולא יותר). ברייתא שם (לא פחות, מפני שמרבה (כשהחבל

קצר יכול למותחו ומאריך המדה, רש"י), ולא יותר, מפני שממעט (שכובדו מכפילו

ומתקצר באמצעיתו, רש"י)). טור ושו"ע שם (של חמשים אמה, לא פחות, שהוא

נמתח ביותר, ולא ארוך יותר, מפני שאינו נמתח כראוי). לבוש ס"א (לא פחות, מפני

שהוא נמתח ביותר ומאריך המדה, ולא ארוך יותר, מפני שמחמת ארכו הוא מכביד באמצע

ואינו יכול לימתח כראוי, ונמצא שמתמעטת המדה של אלפיים הרבה. ודבר זה אסמכוה אקרא דכתיב

(תרומה כז, יח) אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים, ב' יתירה, לומר לך בחבל של

חמשים אמה מדוד).

[1471] ירושלמי

פ"ה ה"ג (היה ממנו לנחל שבעים וחמש אמה, תרין אמורין, חד אמר מודד בחבל

של חמשים אמה וחוזר לאחוריו עשרים וחמש אמה, וחורנה אמר מודד בחבל של חמשים אמה

והשאר מודד בחבל של ארבע אמות). הובא ברא"ש פ"ה ס"ו. טור

(ומסתברא כמאן דאמר שחוזר לאחוריו) ושו"ע

ס"ב (אם יש נהר לפניו לסוף ע"ה אמה, לאחר שמדד חמשים אמה חוזר לאחוריו

כ"ה אמה, כדי שיהא החבל של נ' אמה שלם עד הנהר).

[1472] ב"י ד"ה

ומ"ש ואם יש נהר (ומשמע לי דהכא במאי עסקינן בנחל שרחב יותר מכ"ה אמה,

שאינו יכול להבלע בתוך חבל זה שאנו מודדים ביבשה). מ"א ס"ק א (שהוא רחב

יותר מכ"ה אמה (ב"י)).

[1473] במשנה שם

(ולא ימדוד אלא כנגד לבו), ופרש"י (קבעו לו חכמים מקום לשום כנגדו ראש החבל,

שלא יתן זה כנגד צוארו וזה כנגד רגליו, והחבל מתקצר והתחומין מתמעטין). טור

ושו"ע ס"ג (ישים החבל כנגד לבו). ט"ז ס"ק ב (קבעו חכמים מקום

לשום כנגדו ראש החבל, שלא יתן זה כנגד צואריו וזה כנגד רגליו והחבל מתקצר והתחומים

מתמעטין). מ"א ס"ק ב (דאם יהא אחד נותן נגד צווארו ואחד נגד רגליו,

יתקצר החבל, לפיכך קבעו לו מקום).

[1474] תוספתא

פ"ד הי"ג (והמודד מותח בכל כחו). רש"י

במשנה נח, ב ד"ה שומעין (וצריך למותחו בכל כחו, והכי תניא נמי בתוספתא). טור

ושו"ע ס"ג (וימתחנו בכל כחו).

וכן הוא לקמן סי"א (שצריך למתחו

בכל כחו).

[1475] ט"ז

ס"ק ג (לפי שהחבל הוא מכביד באמצע ואינו נמתח כראוי).

[1476] סיכום כללי מדידת הר

וגיא, שיתבארו בסעיפים ה-ט שלפנינו.

(א)

גובה ההר או עומק הגיא שמדרונם או שיפועם פחות מארבע אמות, אין למדוד את העליה

והירידה (ס"ו וס"ח).

(ב)

גיא שמדרונו או שיפועו פחות מד' אמות, והגיא פחות מחמשים ביושר, יבליעו בחבל חמשים

אמה (ס"ח).

(ג)

הר שהוא פחות מנ' ביושר, ושיפועו מתלקט י' ביותר מד' אמות, ימדוד מעץ לעץ בשני

שפות ההר (ס"ו).

(ד)

הר שהוא פחות מנ' ביושר, ושיפועו מתלקט י' בד' אמות או פחות, ישער באומד

(ס"ז).

(ה)

גיא שהוא פחות מנ' ביושר, בכל אופן יבליעו בחבל חמשים אמה (ס"ח).

(ו)

מדידות אלו הם דוקא כנגד העיר ולא מהצד (ס"ה).

(ז)

הר או גיא יותר מנ' ביושר, ימדוד בחבל של ארבע אמות (ס"ו וס"ז).

(ח)

הר או גיא יותר מנ', ואפשר להבליעם מהצד, תוך התחום, יבליע מהצד ויחזור

(ס"ט).

(ט)

גיא עמוק יותר מאלפיים אמה, ושיפועו מתרחק יותר מד' אמות, מודד כל השיפוע (ס"ח).

[1477] משנה נח ,

ב (אין מודדין אלא מן המומחה). לפירוש ר"ח

שם (פירוש מקום ישרה, מלשון ומחה על כתף ים כנרת (מסעי לד, יא)). הובא בתוס' שם (פירש

ר"ח דרך ישרה ומכוונת כנגד העיר, ומומחה מלשון ומחה על כתף ים כנרת, שלא ילך

לצדי העיר למדוד שם אלפיים, לפי שפעמים יש שם קרקע חלקה ונוח למדוד, ואחרי כן יהיה

צופה ובא לו כנגד העיר וצופה כנגד מידתו, אין לו לעשות כן, משום דפעמים יש כנגד

העיר הרים וגאיות שיש לו להבליע או לקדר). והרי"ף

יז, ב (פירוש מומחה מלשון ומחה, כלומר מקום שוה ומישור). טור ושו"ע ס"ד

(לא ימדוד אלא כנגד העיר, אפילו אם יש הרים וגאיות כנגדה, לא ילך מכנגדה בצדה שהוא

ישר וימדוד שם ויחזור כנגד העיר לפי מדה שמדד שם, אלא ימדוד כנגד העיר). מ"א

ס"ק ג (כדי להבליע ההרים וגאיות שכנגדה).

וכל זה בהר או גיא פחות מנ' ביושר, אבל

אם הם יותר מנ' ביושר, יתבאר לקמן ס"ט.

פירוש נוסף ב"אין מודדין אלא מן

המומחה" – לקמן ס"י.

[1478] רב יהודה אמר שמואל

שם נח, סע"א (לא שנו אלא שאין חוט המשקולת יורד כנגדו, אבל חוט

המשקולת יורד כנגדו, מודדו מדידה יפה ... עד כמה (יתרחק המשקולת מכנגדו, דקרי ליה

אין יורד, ונחמיר ביה, רש"י), אמר אבימי ד', וכן תני רמי בר יחזקאל ד ' ), ופרש"י (שפתו זקופה מאד שאין מתרחקת שפת תחתיתו מכנגד שפת

גובהו ד' אמות, אין מידת מדרונו ממעט מידת התחום על ידי קידור, אלא נכנס לתוכו

ומודד קרקעיתו מדידה יפה כקרקע חלקה, ויוצא לשפתו ומשלים מדתו והולך). טור

ושו"ע ס"ד (וכשיגיע להר, אם הוא כל כך זקוף שאם יורידו חוט המשקולת

מראשו לא יתרחק מכנגדו למטה בשיפולו ד' אמות, אז אין צריך למדוד (כל כך) הירידה

והעליה, אלא אם יש מישור בראשו, ואם אין מישור בראשו אינו מודד כלל).

[1479] רא"ש

פ"ה ס"ו (היינו דוקא לענין קדור, דהקילו חכמים כיון שהשיפוע הוא פחות

מארבע אמות, וגם יש טורח גדול בקדרו, כיון שאין משופע. אבל בהבלעה, שהוא יכול

להבליעו בקל בחבל של חמשים אמה משפתו אל שפתו, לא הקילו חכמים), הרי שבהר התירו אף

בפחות מנ' אמה, משא"כ בגיא, כדלקמן ס"ח (הגיע לגיא ... אפילו אם אין חוט

המשקולת מתרחק מכנגדו למטה ד' אמות צריך להבליעו).

[1480] משנה נז, ב (הגיע להר

מבליעו). רבא שם, ל לישנא בתרא

(לא שנו אלא בהר המתלקט עשרה מתוך חמש). טור ושו"ע שם (ואם חוט מתרחק מכנגדו

ארבע אמות, ומתלקט י' מתוך ה', דהיינו שבהילוך ה' אמות של שיפוע עולה עשרה טפחים,

אז רואים אם אין משפתו אל שפתו אלא נ' אמה, מבליעו בחבל של נ' אמה).

שיעור זה של מתלקט גובה עשרה מתוך יותר

מד' אמות, נתבאר לעיל סי' שמה ס"ב (אבל אם מתלקט גובה עשרה מתוך הילוך ה'

אמות, הרי ההילוך בו נוח וקל), ושם נסמן (הערה טו).

[1481] ברייתא שם

נח, א (היה מודד והגיע המידה לגיא, אם יכול להבליעו בחבל של חמשים אמה, מבליעו).

ושם מיירי בגיא, ומזה למדים שכן הפירוש גם בהאמור במשנה שם (הגיעו להר מבליעו).

טור ושו"ע שם (בהר ... אם אין משפתו אל שפתו אלא נ' אמה, מבליעו).

[1482] רש"י שם ד"ה

מקדרין (רואין כאלו נוקבין אותן ומודדין דרך הנקב), ובדף לה, ב ד"ה ובזו אמר

(ולשון מקדרין כמו נוקבין, דמשוה מדת ההר כאילו הוא נקוב). תוספות יום טוב במשנה

שם ד"ה הגיע להר מבליעו.

[1483] תוס'

שם ד"ה אין אומרים (פירוש שיעמיד כלונסות ארוכין מכאן ומכאן וימתח החבל מזה

לזה להבליעו). רא"ש שם (לזקוף כלונסות מכאן ומכאן ולמתוח

חבל מזה לזה ולהבליעו). טור ושו"ע שם (שזוקף עץ גבוה בשפתו מזה ועץ אחר כנגדו

בשפתו מזה ומותח חבל מזה לזה).

והיינו כשההר גבוה יותר מכנגד לבו, אבל

בפחות מזה, ימדוד כנגד לבו, כדלעיל ס"ג (לא ימדוד אלא כנגד לבו).

[1484] רבי דוסתאי ב משנה

שם (אם אינו יכול להבליעו, בזו אמר רבי דוסתאי בר ינאי משום ר'

מאיר שמעתי שמקדרין בהרים).

[1485] אביי שם

נח, ב (נקיטינן אין מקדרין אלא בחבל של ארבע אמות).

[1486] ברייתא שם (כיצד מקדרין

תחתון כנגד לבו עליון כנגד מרגלותיו). טור ושו"ע שם (ואם אינו יכול להבליעו

בחבל של נ' אמה, מודדו בחבל של ד' אמות. וכן יעשה, אחד עומד ברגלי ההר למטה ואחד

למעלה ממנו בריחוק ד' אמות, ונותן התחתון החבל כנגד לבו והעליון כנגד רגליו, ועולה

התחתון למקום שעומד העליון והעליון עולה ד' אמות ומודדין כבתחלה, וכן יעשה עד

שימדוד כולו).

[1487] רש"י

במשנה שם ד"ה מקדרין (והתחתון מניח את החבל כנגד לבו, והעליון כנגד מרגלותיו,

ומתמעט מדרונו של כל ד' אמות חצי קומת אדם). לבוש ס"ד (שמרויחין בזה שיתמעט

מדרונו של כל ד' אמות חצי קומת אדם).

[1488] רבא נח, ב ללישנא בתרא (לא

שנו אלא בהר המתלקט עשרה מתוך חמש, אבל בהר המתלקט עשרה מתוך ד', אומדו והולך לו).

[1489] גמרא

שם נח, א (התם ניחא תשמישתא, הכא לא ניחא תשמישתא).

[1490] תוס'

נח, א ד"ה אין אומרים (פירוש שיעמיד כלונסות ארוכין מכאן ומכאן וימתח החבל

מזה לזה להבליעו, אלא הקילו חכמים לסמוך על אמידה בעלמא, ואומדו בלבו והולך לו, כדמוקי

לה בדלא ניחא תשמישתיה וטורח לעלות על גביו). רא"ש

שם (אין אומר ... שיטריחו לזקוף כלונסות מכאן ומכאן ולמתוח חבל מזה לזה ולהבליעו,

אלא הקילו חכמים לשער כמה היה יכול להיות מכלונס לכלונס על ידי אומד שאומד בלבו).

[1491] ברייתא שם

(אלא אומדו והולך לו). טור ושו"ע ס"ד (ואם הוא משופע יותר, שבהילוך ד'

אמות עולה י' טפחים, אז הקילו בו ולא הטריחוהו להבליעו בחבל של נ' אמה על ידי

קורות, אלא אם אין בו אלא חמשים אמה ישער אותו כמה יש בו לפי אומד הדעת).

[1492] רא"ש

שם (אבל אם לא היה יכול להבליעו בחבל של חמשים וצריך לקדר, לא התירו באומד). טור

ושו"ע שם (ואם יש בו יותר מנ' אמה, מודדו בחבל של ארבע אמות).

[1493] משנה שם (או לגדר),

ופרש"י (חומת אבנים שנפלה ונעשה גל גבוה ומשופע ובני אדם מהלכין עליו). ברייתא

נח, א (הגיע לכותל).

[1494] משנה שם (היה

מודד והגיע לגיא ... מבליעו וחוזר למדתו), ופרש"י (אם אינו רחב נ' אמה משפתו

לשפתו מלמעלה ... אין אומרים תעלה מדת מדרונו למדת התחום, אלא יעמוד זה על שפתו

מכאן וזה על שפתו מכאן ויבליע מדרונו בחבל אחד) וברייתא שם

נח, א (היה מודד והגיע המידה לגיא, אם יכול להבליעו בחבל של חמשים אמה מבליעו).

טור ושו"ע ס"ה (הגיע לגיא, אם חוט המשקולת מתרחק מכנגדו למטה ד' אמות,

אז רואים אם יכול להבליעו בחבל של נ' אמה, מבליעו).

[1495] תוס'

שם (גבי גיא (מעוקם) לעולם מבליע, אף על גב דלא ניחא תשמישתא ... משום דאין טורח

להבליע כולי האי). רא"ש שם (אבל בהבלעה שהוא יכול להבליעו בקל

בחבל של חמשים אמה משפתו אל שפתו, לא הקילו חכמים). מ"א ס"ק ד (ובגיא

אפילו מתלקט י' מתוך ד' מבליע, שאין טורח בהבלעה, שאין צריך כלונסות).

[1496] רא"ש

שם (היינו דוקא לענין קדור, דהקילו חכמים כיון שהשיפוע הוא פחות מארבע אמות, וגם

יש טורח גדול בקדרו כיון שאין משופע. אבל בהבלעה שהוא יכול להבליעו בקל בחבל של

חמשים אמה משפתו אל שפתו לא הקילו חכמים), הרי שבגיא צריך להבליעו אף בפחות מנ'

אמה, משא"כ בהר, כדלעיל ס"ו (הגיע להר ... אין צריך למדוד כלל הירידה

והעליה ... אע"פ שיכול להבליעו בחבל של נ' אמה). טור ושו"ע שם (ואם אין

החוט מתרחק מכנגדו ד' אמות, אז אם יכול להבליעו בחבל של נ' אמה, מבליעו).

[1497] משנה וברייתא שם

(כנסמן לעיל הערות 1484 - 1486 ),

דמיירו הן בהר והן בגיא. טור ושו"ע שם (ואם לאו, מודדו בחבל של ד' אמות).

[1498] רב יוסף שם

נח, ב (לא שנו אלא שאין חוט המשקולת יורד כנגדו, אבל חוט המשקולת יורד כנגדו,

מודדו מדידה יפה. וכמה עומקו של גיא, אמר רב יוסף אלפיים). טור ושו"ע שם (והוא

שלא יהא עמוק יותר מאלפיים, אבל אם הוא עמוק יותר מאלפיים, מודד הירידה והעליה של

כל השיפוע).

[1499] רא"ש שם (אבל אם הוא

יותר, מודד ירידה ועליה מדידה יפה). טור ושו"ע שם (והוא שלא יהא עמוק יותר

מאלפיים, אבל אם הוא עמוק יותר מאלפיים, מודד הירידה והעליה של כל השיפוע).

[1500] כ"מ ברא"ש

שם (וכמה עומקו של גיא שהקילו בו להבליעו או לקדר, אמר רב יוסף אלפיים אמה). וראה

גם רש"י שם ד"ה אלפיים (אבל יותר מכאן, אפילו יכול להבליעו אינו מבליעו).

[1501] רב יהודה אמר שמואל

שם נח, סע"א (לא שנו אלא שאין חוט המשקולת יורד כנגדו, אבל חוט

המשקולת יורד כנגדו, מודדו מדידה יפה ... עד כמה (יתרחק המשקולת מכנגדו, דקרי ליה

אין יורד ונחמיר ביה, רש"י), אמר אבימי ד'. וכן תני רמי בר יחזקאל ד ' ), ופרש"י (שפתו זקופה מאד שאין מתרחקת שפת תחתיתו מכנגד שפת

גובהו ד' אמות, אין מידת מדרונו ממעט מידת התחום על ידי קידור, אלא נכנס לתוכו

ומודד קרקעיתו מדידה יפה כקרקע חלקה, ויוצא לשפתו ומשלים מדתו והולך), דמיירי הן

בהר והן בגיא. טור ושו"ע שם (ואם אין החוט מתרחק מכנגדו ד' אמות ... אינו

מודד כלל השיפוע של ירידה ועליה אלא המישור של מטה).

[1502] כנסמן לעיל (הערה 1496 ).

[1503] רב יוסף שם

כלישנא בתרא (אפילו יתר מאלפיים). טור ושו"ע שם (ואפילו אם עמוק יותר מאלפיים).

[1504] משנה נז, ב (היה מודד

והגיע לגיא או לגדר, מבליעו וחוזר למדתו, הגיע להר, מבליעו וחוזר למדתו),

ופרש"י (בגמרא מפרש דמדקתני חוזר למדתו משמע שאם היה רוחבו כנגד העיר יותר

מחמשים ואינו יכול להבליעו בחבל ובאחד מראשיו שלא כנגד העיר יכול להבליעו, הולך

ומבליעו שם ומודד והולך שם משפתו והלאה עד כנגד מקום שכלה בו שם רוחב הגיא כנגד

העיר, וחוזר למדתו כנגד העיר ומשלים למדת תחומין). גמרא ו ברייתא

שם נח, א (מדתני חוזר למידתו, מכלל דאם אינו יכול להבליעו הולך

למקום שיכול להבליעו ומבליעו, וצופה כנגד מידתו וחוזר. תנינא להא דתנו רבנן היה

מודד והגיע המידה לגיא, אם יכול להבליעו בחבל של חמשים אמה מבליעו, ואם לאו הולך למקום

שיכול להבליעו ומבליעו, וצופה וחוזר למידתו). טור ושו"ע ורמ"א ס"ו

(הגיע להר (או לגיא) וכל מה שהוא ממנו מכנגד העיר הוא רחב מחמשים אמה שאינו יכול

להבליעו, כגון שהוא במזרח העיר וכל אורך מזרח אינו יכול להבליעו, אם יכול להבליעו

בתוך אלפיים של צד צפון או דרום ילך שם ויבליעו).

ואם רחב פחות מחמשים אמה, שיכול

להבליעו, נתבאר לעיל ס"ה.

[1505] משנה שם

(ובלבד שלא יצא חוץ לתחום), ופרש"י בלישנא אחרינא (אם היה ארוך וראשיו יוצאין

חוץ לתחומי העיר, ואין יכול להבליעו בחבל כנגד התחומין מפני רחבו, ויכול להבליעו

שלא כנגד התחומין, לא יצא להבליעו שם). טור ושו"ע שם (אבל אם אינו יכול

להבליעו בתוך אלפיים של צד העיר, לא יתרחק יותר לצד העיר כדי להבליעו).

[1506] רב כהנא שם

נח, ב (מאי טעמא, אמר רב כהנא גזירה שמא יאמרו מדת תחומין באה לכאן). מ"א

ס"ק ה (שהרואה יאמר מדת תחומין באה לכאן).

[1507] משנה שם

נח, ב (אין מודדין אלא מן המומחה), לפירוש רש"י

(בקי במדידה), ורמב"ם הל' שבת פכ"ח הי"ז. טור

ושו"ע ס"ז (אין סומכין אלא על מדידת אדם מומחה, שהוא יודע מדת הקרקע).

פירוש נוסף ב"אין מודדין אלא מן

המומחה" – לעיל ס"ה.

[1508] במשנה שם

נח, ב (ריבה למקום אחד ומיעט למקום אחר, שומעין למקום שריבה), ו גמרא

נט , א (אימא אף למקום שריבה), לפירוש המשניות להרמב"ם

פ"ה מ"ה (פירשוהו בתלמוד שענינו אם אמר עד כאן תחום השבת והוא פחות ממה

שהיינו חושבים, או שאמר עד כאן תחום השבת והוא יותר ממה שהיינו חושבים, כשם

שמאמינים לו וסומכין עליו שיהא המקום פחות ממה שהיינו חושבים, כן נסמוך עליו שיהא

יותר ממה שהיינו חושבים). רמב"ם פכ"ח הי"ז (היו לנו תחומי שבת

מוחזקין, ובא מומחה ומדד, ריבה בתחום מהן ומיעט בתחום, שומעין לו בתחום שריבה).

ב"י (והיה נראה לכאורה שדעתו לומר שאין שומעין לו במקום שמיעט, אבל אי אפשר לומר

כן, שהרי אמרו בגמרא אימא אף למקום שריבה, וכן כתב הוא זכרונו לברכה בפירוש המשנה

וזה לשונו, מה שאמרו שומעין למקום שריבה פירשו אותו בתלמוד, שאם אמר שבכאן הוא

תחום שבת והוא פחות מן השיעור שהיינו חושבים, או אם אמר שבכאן תחום שבת והוא יותר

ממה שהיינו חושבים, [כשם שמאמינים לו וסומכין עליו שיהא המקום פחות ממה שהיינו

חושבים] כמו כן נסמוך עליו שהוא יותר ממה שהיינו חושבים קודם לכן עד כאן. ואם כן

צריך לפרש שמה שכתב שומעין לו בתחום שריבה, לרבותא נקטיה, דאע"פ שהוא מיקל

שומעין לו, וכל שכן ששומעין לו בתחום שמיעט דהוי להחמיר). שו"ע ס"ח (היו

לנו תחומי שבת מוחזקין, ובא מומחה ומדד, ריבה בתחום מהם ומיעט בתחום, שומעין לו אף

בתחום שריבה).

[1509] רש"י במשנה שם

ד"ה שומעין (מפני שלא מתח מתחילה החבל כל צרכו ונתקצר, וצריך למותחו בכל כחו).

לבוש ס"ח (שאנו תולין לומר הראשונים לא מתחו החבל כל צרכו, וכבר אמרינן

שמותחין החבל בכל כחו). וכדלעיל ס"ד (וצריך למתוח החבל בכל כחו, מפני שהוא

מכביד באמצעיתו).

וראה לקמן (הערה 1518 ).

[1510] משנה נח, ב (ריבה למקום אחד

ומיעט למקום אחר, שומעין למקום שריבה), וגמרא נט, א (אימא אף למקום שריבה), לפירוש

התוס' שם (ונראה לפרש דהולכין למקום שריבה, משמע ליה דאף במקום שמיעט מצד שני

מאותו רוח מוציאין המדה עד כנגד מקום שריבה. ומתמיה, נהי דאזלינן [ל]מקום שריבה עד

מקום שציין, וא[מרינן] דשפיר ציין, למקום שמיעט נמי אית לן למימר דשפיר ציין, ויש

לתלות בהבלעה ובקידורין ובמדידה יפה שמודדין בהר המתלקט י' מתוך ה', ולא נתלה

בטעות. ומשני, אף למקום שריבה, וכל שכן דאזלינן נמי אחר מקום שמיעט להחמיר). רא"ש

פ"ה ס"ח (לכן נראה לפרש,

למקום שריבה אין, למקום שמיעט לא, דמשמע ליה שהולכין הכל אחר המרובה ואף במקום

הקצר, ומוציאין את המדה כנגד המרובה. ואמאי, שמא לא טעה הממעט, כי מצא דרך מדתו הר

או גיא שהיה צריך לקדר או הר המתלקט עשרה מתוך חמש ומדדו מדידה יפה, ולא נתלה

בטעות. ומשני, אימא אף למקום שריבה תולין להקל, ולא נאמר שטעה להאריך, וכל שכן

שתולין למקום שממעט להחמיר, ומניח את הציון באלכסון ממקום שריבה למקום שמיעט). טור

ודעה הא' ברמ"א ס"ח (מדד ומצא מדתו במזרחית צפונית יתירה על שכנגדו

במזרחית דרומית, מותח החוט של סימן התחום מזה לזה באלכסון). לבוש ס"ח (דחיישינן

שמא הראשון שמדד לא טעה, אלא התחיל מידתו מן העיר לצד זה ומצא דרך מדידתו הר או

גיא שהיה צריך לקדר, דהיינו בחבל של ד' אמות, או למודדו מדידה יפה, דהיינו שאין

המודרון ממעט מדת התחום, רק חושבים המישור או קרקעית הגיא ולא השיפועות כמו

שנתבאר, לפיכך מניח הציון באלכסון).

[1511] טור

(מדד ומצא מדתו במזרחית צפונית יתירה על שכנגדה קרן מזרחית דרומית, מותח החוט של

סימן התחום מזה לזה באלכסון).

[1512] משנה וגמרא שם, לפירוש רש"י

(ריבה במקום אחד ומיעט במקום אחר (שנמצאו סימני תחום קרן זה ארוכין ובולטין מכנגד

סימני תחום קרן שכנגדו, רש"י), שומעין למקום שריבה (ומוציאין

מידה הקצרה כנגדה, רש"י)). רשב"א בעבודת הקדש שער ה

סי"א (היו מוחזקין לנו תחומי שבת, ובא אחד מומחה ומדד וריבה באחד מן התחומין,

שומעין לו ומוציאין את הקרן השני המועט כנגד המרובה, לפי שמחזיקין את המרובה

במכוון ואת המועט במוטעה). מ"מ הל' שבת פכ"ח הי"ז. דעה הב'

ברמ"א שם (ויש אומרים בשוה, כפי המקום שריבה בו).

[1513] תוס'

שם. וכ"מ מלשון רמ"א שם (שכתב דעה הא'

בסתם, ודעה הב' בשם יש אומרים).

[1514] משנה נח, ב (ריבה לאחד

ומיעט לאחד שומעין למרובה), ו גמרא שם נט, א (הכי קאמר,

ריבה אחד ומיעט אחד, שומעין לזה שריבה), ופרש"י (שמדדום שני בני אדם זה מיעט

וזה ריבה), ו בפירוש המשנה להרמב"ם פ"ה מ"ה (וענין

בבא שניה שבמשנה זו כך, ריבה אחד ומיעט אחד שומעין למרבה, כלומר אם מדדו שני בני

אדם ונחלקו, והיה כל אחד מהם מומחה, סומכין על המיקל). טור ושו"ע ס"ט (אם

באו ב' מומחים ומדדו את התחום, אחד ריבה ואחד מיעט, שומעין למרבה).

[1515] משנה שם (שלא אמרו חכמים

את הדבר להחמיר אלא להקל). גמרא שם (לא אמרו חכמים את הדבר להקל ... על דברי תורה,

אלא להחמיר על דברי תורה (כל מה שגזרו חכמים בתחומין להחמיר על דברי תורה,

רש"י), ותחומין דרבנן (הלכך אזלינן בהו לקולא, רש"י)).

[1516] אביי שם

(ובלבד שלא ירבה יותר ממדת העיר באלכסונא). טור ושו"ע שם (ובלבד שלא ירבה

יותר ממדת אלכסונה של עיר).

[1517] כדרכי משה

ס"ק א (דקאי על אלכסון המדה שכתב, דאם ריבה האחד יותר מחבירו כ[ד]י עודף

אלכסון של אלפיים אמה תלינן שטעה, ויותר לא תלינן).

[1518] רש"י שם ד"ה

שלא ירבה יותר ממדת העיר באלכסונא (תלינן ביה בטעות האלכסון, דאמרינן, זה היה בקי

במדידה והניח טבלא של תחומין כנגד הקרן באלכסון, כדאמרן (נו, ב), וזה מדד אלפיים מאמצע

הקרן, והפסיד את הזויות כל אלכסון של אלפיים, אבל אם ריבה יותר מכך, אין לנו במה

לתלות). רמב"ם הל' שבת פכ"ח הי"ח. שו"ע שם (ובלבד שלא ירבה

יותר ממדת אלכסונה של עיר. כיצד, בעת שירבה זה נאמר, שמא הא' מקרן אלכסון של עיר

מדד האלפיים, ולפיכך מיעט מדתו, ונמצא צלע התחתון בינו ובין העיר פחות מאלפיים,

וזה האחרון מדד אלפיים מצלע העיר. ואין מחזיקין על הראשון שטעה ביותר על זה).

ולכאורה הכוונה בזה,

דלעיל סי"א מיירי ש"היו לנו תחומי שבת מוחזקין" שלא על ידי מומחה,

ולכן "תולין לומר שהראשונים לא מתחו החבל כל צרכו".

ואילו כאן מיירי

ש"באו ב' מומחים ומדדו את התחום", שבודאי מתח המומחה את החבל כל צרכו.

אך מכל מקום חוששים שמא הראשון מדד האלפיים באלכסון, "ואין מחזיקין על הראשון

שטעה ביותר משיעור זה".

[1519] רש"י

נו, ב ד"ה מפני שמפסיד (כשמותח החוט לא תמצא באורך התחומין מן העיר והלאה לכל

צד אלא אלף ותכ"ח אמות. כיצד, תן תחומין של אלף ותכ"ח אורך לכל צד כנגד

העיר, אתה צריך לתת טבלא של אלף ותכ"ח על אלף ותכ"ח לכל קרן, למלאות פגימתן

של אורך בריבוע, שיהו התחומין מרובעין, שהרי ריבוע פיאות לכל שובתי שבת, ותמצא

באלכסונו של טבלא מכוון כנגד אלכסון קרן העיר אלפיים, דקיימא לן כל אמתא בריבוע

אמתא ותרי חומשי באלכסונה, טבלא של אלף ותכ"ח על אלף ותכ"ח אלכסון שלה

עודף אלפיים ותתנ"ו חומשין, שהן תקע"ב אמה פחות ד' חומשין, תנם על אלף

ותכ"ח, הרי אלפיים, נמצא כשמדדת מאמצע קרן העיר באלכסון אלפיים, קיצרת את

התחום, ואינן אלא אלף ותכ"ח. וכל כך למה, מפני שהפסדת את הזויות, שהיית צריך

למדוד אלפיים ואלכסונן מאמצע קרן העיר, ולמתוח חוט אחרי כן מתחום קרן לתחום קרן,

ותמצא מן החוט ולעיר על פני כל העיר לכל צד אלפיים אמה). רשב"א

בעבודת הקדש שער ה סי"א (באו שנים ומדדו, זה ריבה וזה מיעט, שומעין למי שריבה.

ובלבד שלא ירבה על השני יותר מאלכסון העיר, שהן חמש מאות ושבעים ושתים אמה בקירוב,

לפי שבשעה שירבה זה נאמר שמא הראשון מקרן אלכסון של עיר מדד האלפיים ולפיכך מיעט

מידתו, ונמצא צלע התחום בינו ובין המדינה פחות מאלפיים, וזה האחרון מדד אלפיים

מצלע המדינה, ואין מחזיקין על הראשון שטעה ביתר מזה. לפיכך אם ריבה זה האחרון יתר

על הראשון אפילו בחמש מאות ושבעים ושתים אמה בקירוב, שומעין לו, ביתר מיכן אין

שומעין לו).

[1520] וכן הוא לעיל סי' שמט

ס"ב (אלכסון של ד' על ד' שהוא ה' אמות וג' חומשי אמה). סי' שעב ס"ה

(לרבע בו ד' על ד', שהאלכסון של מרובע זה שהוא ה' טפחים וג' חומשין).

[1521] כי א'תכח חומשין כפול

שנים, הם ב'תתנו חומשין.

[1522] רמב"ם שם, לפי גירסת

מ"מ שם (ונראה לי ששבוש הספרים הוא, וראוי להיות כחמש מאות

ופ"ה אמות). וכמבואר בתוס' נז, א ד"ה כל אמתא (יש מעט יותר מאמתא ותרי

חומשי באלכסונא), כי האלכסון של הרבוע הוא צלע המרובע כפול לערך 1.414 (שהוא שורש

ריבועי של פי שנים משטח הרבוע). ואם כן יהי' צלע זה מעט יותר מאלף ותי"ד אמה,

והשארית עד אלפיים אמה הוא לערך תקפה אמה.

[1523] משנה נג ,

א (ועושין אותה כמין טבלא מרובעת כדי שיהא נשכר את הזויות), ופרש"י (את

התחומין מרובעין, כדי שיהא אלפיים לצדדין כבאמצע). טור ושו"ע ס"י (עושין

התחומין כטבלא מרובעת, דהיינו שמודד על פני כל אורך העיר למזרח אלפיים אמה לחוץ,

וכן לצפון, ואחר כך רואים כאילו היתה טבלא מרובעת בקרן למלאותו, ונמצא התחום בקרן

אלפיים ואלכסונן, שהם אלפיים ות"ת. אבל לא ימדוד מאמצע הקרן אלפיים באלכסון,

וכן בקרן שכנגדו, ויתן החוט מזה לזה, שאם כן מפסיד הת"ת שבקרן, וגם לא יהיה

התחום כנגד העיר אלא אלף ותכ"ח).

[1524] כדלעיל סוף סי"ג.

[1525] כמבואר בשו"ע

יו"ד סי' רסז ס"ג (העבד הנלקח מהעובד כוכבים, אומרים לו רצונך שתכנס

לכלל עבדי ישראל ותהיה מהכשרים, או לא. אם רצה, מודיעין לו עקרי הדת ומקצת מצות

קלות וחמורות וענשן ושכרן, כמו שמודיעין את הגר, ומטבילין אותו כגר), וסי"ז (ולאחר

שיטבילנו לשם עבדות, הוא עבד, וחייב במצות שהאשה חייבת בהן).

[1526] חגיגה ד, א (כל מצוה

שהאשה חייבת בה עבד חייב בה, כל מצוה שאין האשה חייבת בה אין העבד חייב בה, דגמר

לה לה מאשה), ופרש"י (כתיב הכא וכתב לה (תצא כד, א) וכתיב התם או חפשה לא נתן

לה (קדושים יט, יט)).

וכן הוא לעיל סי' מו ס"ד (שאין

העבד חייב אלא במצות שהאשה חייבת בהם). סי' קפו ס"א (ועבדים שאינם משוחררים ...

כנשים, כמו שלמדו חכמים על עבדים בגזרה שוה לה לה מאשה, שכל מצוה שהאשה פטורה גם

העבד פטור). סי' רפב ס"ח (ועבד כנעני שלא נשתחרר דינו כאשה, שהרי אינו חייב

אלא במצות שהאשה חייבת בהן).

[1527] משנה נח ,

ב (ואפילו עבד, אפילו שפחה, נאמנין לומר עד כאן תחום שבת, שלא אמרו חכמים את הדבר

להחמיר אלא להקל). טור ושו"ע סי"א (אפילו עבד, אפילו שפחה, נאמנים לומר

עד כאן תחום שבת).

[1528] רא"ש פ"ה

ס"ח (אבל קטן לא מהימן, כדתנן בפרק שני דכתובות (כח, א) אלו נאמנין להעיד

בגודלן מה שראו בקוטנן, עד כאן היינו מהלכין בשבת, משמע דוקא כשהוא מעיד כשהוא

גדול מה שראה בקטנותו, אבל בעודו קטן, לא מהימן). טור ושו"ע שם (אבל קטן, לא).

דיני נאמנות הקטן במילי דרבנן, יתבארו

לקמן סי' תלב ס"י, וסי' תלז ס"ה.

[1529] משנה כתובות כח ,

א (ואלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן, נאמן אדם לומר ... ועד כאן היינו

באין בשבת). טור ושו"ע שם (אבל נאמן הגדול לומר זכור אני שעד כאן היינו באים

בשבת כשהייתי קטן, וסומכין על עדותו).