שצ מבוי שצדו אחד נכרי וצדו אחד ישראל

שצ מבוי שצדו אחד נכרי וצדו אחד ישראל

ובו ב' סעיפים

א מבוי שדרים

בו נכרי וישראל אחד, שמותר לטלטל במבוי כמו שיתבאר בסי' שצ"א¹⁰⁹⁴,

ויש בית אחד אצל ביתו של זה ואינו פתוח למבוי זה, אלא למבוי אחר או לרשות הרבים,

ויש חלון בינו לישראל הדר במבוי זה, אינו יכול לערב עמו על ידי החלון שביניהם כדי

להוציא כליו למבוי זה דרך ביתו של זה הפתוח למבוי זה¹⁰⁹⁵,

לפי שאסור לעשות סיוע ליחיד הדר עם נכרי¹⁰⁹⁶,

כמו שנתבאר בסי' שפ"ב¹⁰⁹⁷.

ואפילו אם ישראלים רבים דרים בחצר אחת, הרי הם כיחיד לענין טלטול במבוי ¹⁰⁹⁸ , כמו שיתבאר בסי' שצ"א¹⁰⁹⁹.

אבל אם יש פתח ביניהם יכול לערב עמו ¹¹⁰⁰ , כמו שנתבאר בסי' שפ"ב¹¹⁰¹:

ב מבוי שדרים

בו ישראלים ונכרי, בענין שהנכרי אוסר עליהם במבוי, ויש חלונות פתוחות בשכונות

הישראלים מבית לבית או מחצר לחצר, ועירבו יחד על ידי החלונות שביניהם, אף על פי

שנעשו כאנשי בית אחד ומותרים להוציא ולהכניס דרך חלונות מבית לבית ומחצר לחצר, הרי

אלו אסורים להשתמש במבוי דרך פתחיהם עד שישכרו מן הנכרי, שעל ידי עירוב אינן נעשים

כיחיד במקום נכרי¹¹⁰²,

כמו שנתבאר בסי' שפ"ב¹¹⁰³:

[1094] ס"א (ככל משפטי ישראל עם הנכרי בחצר, כן הוא במבוי או

בעיר המוקפת חומה, שאין איסור לטלטל במבוי או בעיר של נכרים עד שיהיו שתי חצירות

של ישראל פתוחות לתוכן, והן אוסרות זו על זו).

[1095] רב עד , ב (מבוי שצידו אחד עובד כוכבים וצידו

אחד ישראל, אין מערבין אותו דרך חלונות להתירו דרך פתחים למבוי), לפרש"י

(אם יש בתי ישראל אצל ביתו של ישראל זה, פתוחות לרשות הרבים ולא למבוי, וחלונות

ביניהם, אין מערבין זה עם זה דרך חלונותיהם להוציא כליהם למבוי דרך פתחו של זה

שפתוח למבוי), ותוס' שם ד"ה מבוי. טור ושו"ע ס"א (מבוי שצדו אחד

גוי וצדו אחד ישראל, ובית של ישראל אחר אצלו פתוח לרשות הרבים ולא למבוי, וחלון

בינו לבין ישראל הדר במבוי, אינו יכול לערב דרך החלון שביניהם להוציא כליו למבוי

דרך בית ישראל שכנו הפתוח למבוי).

[1096] גמרא שם ע"ב (אסור לעשות יחיד במקום עובד כוכבים),

ופרש"י (לדור יחיד במקום עובד כוכבים, שלא ילמד ממעשיו, לפיכך לא יערבו אלו

עמו ולא ישתמשו עמו במבוי, כדי שיהא יחיד ויירא מן העובד כוכבים שלא יהרגנו ויצא),

ורא"ש פ"ו סכ"א (כלומר אסור לעשות סיוע ליחיד שידור עם נכרי, ומתוך

שאנו אוסרים לישראל הדר אצלו לערב עמו, לא ישאר יחיד אצל הנכרי).

[1097] סעיף כא (חצר שישראל אחד ונכרים דרים בה, ויש בית אחד של ישראל

אצל ביתו של זה, ואינו פתוח לחצר זו אלא לבית זה הוא פתוח בחלונות ולא בפתח גמור,

אינו יכול לערב עמו על ידי החלונות שביניהם כדי להוציא כליו לחצר זו דרך בית זה

הפתוח לחצר זו, לפי שאסור לעשות סיוע ליחיד שידור עם נכרי שלא ילמוד ממעשיו, לפיכך

אמרו שלא יערב זה עמו ולא ישתמש עמו בחצרו כדי שיהיה יחידי בחצרו ויתיירא מהנכרי

שלא יהרגנו ויצא משם), וכן הוא כאן לענין מבוי.

[1098] תוס' שם (אור"י דאפילו היו הרבה בתים וכל

אחד פתוח לחצר, לגבי מבוי הוי כל בני חצר אחת יחידים במקום נכרי, כמו בחצר שיש בה

נכרי ובית אחד של ישראל, דאינה אוסרת לרבי אליעזר בן יעקב, אפילו יש הרבה ישראלים

באותו בית כולהו חשיבי יחיד במקום נכרי). רא"ש פ"ו ס"א (ויראה לי

דאפילו יש כמה בתים של ישראלים פתוחין לחצר אחת, מותרין לטלטל בכל העיר, כמו ששני

ישראלים בבית אחד איקרו יחיד במקום נכרי לגבי החצר, כמה בתים פתוחים לחצר אחת

מיקרו יחיד במקום נכרי לגבי המבואות, עד שיהא שתי חצירות של ישראל פתוחות למבוי

ואוסרין זה על זה במבוי, אז הנכרי אוסר עליהם). טור ושו"ע סי' שצא ס"א

(אע"פ שהם רבים, שבני החצר גבי מבוי חשובים כיחיד בחצר).

והיינו שדינם כמו בחצר, שנתבאר לעיל סי'

שפב ס"א (אם ישראלים רבים דרים בבית אחד אינו אוסר עליהם, אע"פ שאינם

יראים ממנו, כי לא רצו חכמים לחלוק בין בית שדר בו אחד לבית שדרים בו הרבה, והתירו

בבית אחד בכל ענין).

[1099] סעיף א (אבל בחצר אחת של ישראל, אפילו יש בה הרבה בתים, הם

חשובים כיחיד לענין טלטול בעיר, ואין צריך לשכור מן הנכרים).

[1100] (ור"י פירש, דדוקא חלונות נקט, דאז אסור לערב, שיש לחוש

שיבטח זה הדר בחצר בשכניו המשתמשין עמו ויתייחד עם הכותי במבוי ויזיקנו הכותי, אבל

אם יש פתחים ביניהן, מותר לערב, דמרתת הכותי טובא ולא יזיקנו, כיון שדרך פתחים

יכולין לבא שם). רא"ש פ"ו ס"א (ור"י פירש דדוקא נקט חלונות,

משום דכי לא מערבי בהדי הדדי מירתת ישראל ולא דייר בהדי נכרי, וכי מערבי אהדדי לא

מירתת. אבל דרך פתחים, כיון דאפילו אם לא מערבין שכיח דדייר, לא מירתת, דכיון שיש

פתח ביניהם נראה לו כאילו דרין עמו בביתו, ושרי לערב בהדיה, כיון דבלאו עירוב נמי

שכיח דדייר). דעה הא' בטור ושו"ע שם (אבל אם פתח ביניהם, מותר).

והקשה בחידושי צמח צדק סד, ב (וצ"ע

... לא הקיל רבי אליעזר בן יעקב רק כשאין צריך עירוב כלל, אבל כשצריך עירוב בחצר,

אפשר לא הקיל גם בעיר, דבלאו הכי לא שייך הטעם חד לא שכיח כו'). והיינו שכל ההלכה,

שרבים הדרים בבית אחד יש להם דין יחיד, למדים מהאמור במשנה סא, ב (הדר עם

העכו"ם בחצר ... רבי אליעזר בן יעקב אומר, לעולם אינו אוסר עד שיהו שני

ישראלים אוסרין זה על זה), ורבים הדרים בבית אחד אינם אוסרין זה על זה. משא"כ

כמה בתים שבחצר אחת אוסרים זה על זה וצריכים עירוב, אם כן מדוע לא יאסור עליהם

הנכרי שבמבוי.

וראה לקמן סי' שצא ס"א (לענין

טלטול במבוי כל הדיורים שבחצר נחשבים כדירה אחת, כיון שכולם יוצאים למבוי בפתח אחד,

דהיינו בפתח החצר, ובפתח זה הוא שאוסרים במבוי, ולכן נעשית החצר לענין לאסור במבוי

כאלו הוא בית אחד שדרים בו רבים), ושם נסמן (הערה 1107 ).

[1101] לעיל שם (אבל אם הם

פתוחים זה לזה בפתח גמור מותר לערב עמו, לפי שאף אם לא יערב עמו ולא ישתמש בחצרו

לא יתיירא מהנכרי, לפי שנראה לו כאלו דר עם ישראל זה בביתו, כיון שבתיהם פתוחים זה

לזה בפתח גמור).

[1102] רב שם

(מבוי שצידו אחד עובד כוכבים וצידו אחד ישראל, אין מערבין אותו דרך חלונות להתירו

דרך פתחים למבוי), לפירוש הרמב"ם פ"ה הי"ח, ושו"ע

ס"ב (מבוי שצדו אחד גוי וצדו אחד ישראלים, והיו חלונות פתוחות מחצרם לחצרו של

ישראל ועירבו כולם דרך חלונות, אף על פי שנעשו כאנשי בית אחד ומותרים להוציא

ולהכניס דרך חלונות, הרי אלו אסורים להשתמש במבוי דרך פתחים, עד שישכרו מן

העכו"ם).

אבל מותר להוציא מבית הישראל לבית הנכרי

על ידי פתח שביניהם, או מחצר הישראל לחצר הנכרי, כדלעיל סי' שפב ס"ה (והערה 802 ).

[1103] סעיף כב (חצר שישראלים ונכרי שרויים בה, וחלונות פתוחים מבית

ישראל זה לבית ישראל זה, ועירבו על ידי החלונות שביניהם, אע"פ שהם מותרים

להוציא מבית לבית דרך החלונות, הרי הם אסורים להוציא דרך פתחיהם (הפתוחים לחצר)

מפני הנכרי (שאוסר עליהם החצר), עד שישכיר (להם רשותו שבחצר)). וכן הוא כאן לענין

מבוי.