שפז שותפין במבוי צריכים לערב בחצירות

שפז שותפין במבוי צריכים לערב בחצירות

ובו ב' סעיפים

א המשתתפים

במבוי צריכים לערב בחצירות, בכל חצר שיש בה ב' בתים. ואע"פ שהם מעורבים

ומשותפים כבר, אין סומכין על שיתוף זה בחצר שלא עירבו בה¹⁰⁶³,

כדי שלא ישכחו התינוקות שבחצר זו תורת עירוב, שהרי אין התינוקות מכירים מה נעשה

במבוי, ויאמרו אבותינו לא עירבו¹⁰⁶⁴.

אבל חצרות הפתוחות זו לזו אינם צריכים לערב זו עם זו,

ששיתוף המבוי מחברן ומטלטלין מזו לזו בין דרך המבוי בין דרך פתחיהם¹⁰⁶⁵.

ואם נשתתפו במבוי בפת, סומכים עליו בחצרות, ואין צריך

לערב כל חצר לעצמה¹⁰⁶⁶,

לפי שהתינוקות מכירים בפת שנשתתפו בה במבוי¹⁰⁶⁷,

שמתוך שהפת היא חיי האדם, עיניהם תלויות בה ¹⁰⁶⁸ .

ולכן אין נוהגין עכשיו לעשות עירובי חצרות בשום חצר

שיש בה בתים הרבה, לפי שסומכין על השיתוף שבבית הכנסת הנעשה מפת, שמועיל גם לחצרות¹⁰⁶⁹ אם

מותר לטלטל מהן לבית הכנסת¹⁰⁷⁰.

ולכן נוהגין לתלותו בבית הכנסת, כדי שיהא מפורסם לתינוקות ¹⁰⁷¹ :

ב מבוי

שעירבו כל חצרות שבו כל חצר לעצמה, ואחר כך נשתתפו כולן במבוי ביין או מין אחר

שאינו פת, ושכח אחד מבני החצר ולא עירב עם בני חצירו, לא הפסיד כלום¹⁰⁷²,

שהרי כולם נשתתפו במבוי ועל השיתוף סומכין. ולא הצריכו לערב בחצר עם השיתוף אלא

שלא לשכח התינוקות, והרי עירבו¹⁰⁷³

(בחצרות¹⁰⁷⁴,

וגם בחצר זו עירבו) (רוב בני החצר, ומפני המיעוט שלא עירבו לא תשתכח תורת עירוב).

ואם שכחו כולם מלערב בחצרות, אם אין מקפידין על

פרוסתן¹⁰⁷⁵

שבבתיהם¹⁰⁷⁶

אם זה יאכל משל זה (כשיעור ב' סעודות של עירוב), הרי הן כמעורבין, וסומכין על

השיתוף שבמבוי בשבת ראשונה בלבד, ואין מתירין להם דבר זה אלא מדוחק:

[1063] משנה עג ,

א-ב (עירבו בחצירות ולא נשתתפו במבוי, מותרין בחצירות ואסורין במבוי, ואם נשתתפו במבוי,

מותרין כאן וכאן). גמרא שם (מני, רבי מאיר היא דאמר בעינן עירוב ובעינן שיתוף,

אימא מציעתא ואם נשתתפו במבוי מותרין כאן וכאן ... הא לא קשיא, ואם נשתתפו נמי

קאמר), ופרש"י (ואם נשתתפו אף במבוי קאמר). נמצא שסתם משנה זו היא כרבי מאיר,

ששיתוף במבוי אינו מתיר הטלטול בחצרות, כדתניא עא, ב (מערבין בחצירות ומשתתפין

במבוי ... דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים או מערבין או משתתפין), וכדעה הראשונה

בגמרא שם (בפת דכולי עלמא לא פליגי דבחדא סגי, כי פליגי ביין), ופרש"י (כשנשתתפו

ביין במבוי דלרבי מאיר לא סמכינן עליה בעירובי חצירות, דאין מערבין לחצירות ביין,

ולרבנן שרי), וכדאמר רב שם ע"ב (הלכה כרבי מאיר).

רמב"ם פ"א הי"ט

(המשתתפין במבוי צריכים לערב בחצירות ... אם נשתתפו במבוי בפת, סומכין עליו ואין

צריכין לערב בחצרות), אבל אם נשתתפו ביין צריכים לערב בחצרות. מ"מ שם (ואמרו

שם הלכה כרבי מאיר, ונאמרו שם שתי לשונות ונחלקו המפרשים בפסק דברים אלו, והנכון

כדברי רבינו, שכל שנשתתפו במבוי בפת סומכין עליו משום עירוב). ב"י ד"ה

אבל הרמב"ם (ולפי זה נראה שהרמב"ם פוסק כמאן דאמר שהלכה כרבי מאיר ...

כיון דסתמא דמתניתין כרבי מאיר).

שו"ע (המשתתפין במבוי

צריכים לערב בחצירות ... אם נשתתפו במבוי בפת, סומכין עליו ואין צריכין לערב

בחצרות), שהיא דעה הראשונה בסתם, כדעת הרמב"ם.

מ"א ס"ק א (במבוי

בפת, ואם נשתתפו ביין...), הרי שגם המ"א פוסק כהרמב"ם, שהיא דעה הראשונה

בסתם בשו"ע, ששיתוף ביין אינו מתיר הטלטול בחצרות.

[1064] ברייתא עא ,

ב (מערבין בחצירות ומשתתפין במבוי, שלא לשכח תורת עירוב מן התינוקות, שיאמרו

אבותינו לא עירבו, דברי רבי מאיר), וכדתנן פ, ב (ולא אמרו לערב בחצירות אלא כדי

שלא לשכח את התינוקות). רמב"ם ושו"ע שם (כדי שלא ישכחו התינוקות תורת

עירוב, שהרי אין התינוקות מכירים מה נעשה במבוי).

[1065] רש"י

עא, ב ד"ה ד"ה מערבין בחצרות (אבל עירבה כל חצר לעצמה, ונשתתפו כולם

במבוי, אע"פ שלא עירבו חצירות זו עם זו, שיתוף המבוי מחברן, ומטלטלין מזו לזו

בין דרך המבוי בין דרך פתחים). והיינו שאף רבי מאיר מודה בזה, כיון שעירבו בחצרות

וגם שיתפו במבוי.

ב"ח (עירבה כל חצר לעצמה

ושיתפו במבוי, אף רבי מאיר מודה, דאפילו לא עירבו חצרות זו עם זו, דשיתוף המבוי

מחברן, ומטלטלין מזו לזו בין דרך מבוי בין דרך פתחים). ט"ז

ס"ק א (משמע מפירש"י דבעירבה כל חצר לעצמה, אפילו רבי מאיר מודה דסומכין

על השיתוף, ולא בעינן עירובי חצירות זה על זה דרך פתחיהן). מ"א

ס"ק ב (וב"ח כתב דכו"ע מודו דסומכין בזה על השיתוף).

דלא כשו"ע (המשתתפין

במבוי צריכים לערב בחצירות ... ויש אומרים שאם לא עירבה כל חצר לעצמה, אין סומכין

על השיתוף, אבל כשכל חצר עירבה לעצמה ואחר כך נשתתפו במבוי ולא עירבו דרך פתחים

שביניהם, מותרים להשתמש בחצירות שבמבוי דרך פתחים שביניהם, שסומכים על שיתוף במקום

עירוב), והיינו שפירש כן בדעת הפוסקים כחכמים, שבאופן זה סומכים על השיתוף במקום

עירוב, אבל בדעת הפוסקים כרבי אוסר גם בזה.

אלא כדעת רש"י וב"ח וט"ז

ומ"א, שבזה סומכים על השיתוף אף לרבי מאיר, שפסק כוותיה הרמב"ם. ואילו

לדעת הפוסקים כחכמים, סומכים על השיתוף ביין אף אם לא עירבו כלל בחצרות.

[1066] גמרא שם ,

כדעה הראשונה (בפת דכולי עלמא לא פליגי דבחדא סגי, כי פליגי ביין), שכן פסקו

ברמב"ם ודעה הא' שבשו"ע.

[1067] רמב"ם ושו"ע שם

(שהרי התינוקות מכירים בפת).

[1068] ב"י

ד"ה אבל הרמב"ם (כשמשתתפין בפת, מתוך שהפת חיי האדם, עיניהם תלויות בו,

ומתוך כך מכירין [כ]שמשתתפין במבוי בו). לבוש (שמתוך שהפת חיי האדם ועיניהם תלויות

בו, ומתוך כך מכירים גם כשמשתתפין בו במבוי).

ואילו האמור לעיל "המשתתפים במבוי

צריכים לערב", מיירי ששיתפו בשאר "מיני מאכל או משקה", וכדלעיל סי'

שפו ס"א (מבוי המתוקן בלחי ... התירו על ידי שיתוף, שגובין פת או דבר אחר

ממיני מאכל או משקה), שזה אינו מועיל בחצר, כדלעיל סי' שסו סי"א (אין מערבין

עירובי חצרות אלא בפת), וסי' שפו ס"א (עירוב שאינו אלא בפת בלבד, לפי שעירובי

חצרות הוא משום דירה לערב דירתם לעשותן כאחת, ודירתו של אדם אינה נמשכת אלא אחר

מקום פתו).

ומה שהוצרכו כאן לטעם של "כדי שלא

ישכחו התינוקות שבחצר זו תורת עירוב"; כי בלאו הכי היינו אומרים, שמגו שעירוב

זה (בשאר מאכלים ומשקים) מועיל לשיתוף שבמבוי, מועיל אף במקום עירוב שבחצרות,

כדלעיל סי' שפו ס"ו (שעירובין שלנו יש להם דין שיתוף מבואות, דהיינו שכל

החצרות והבתים שבמבוי משתתפין יחד בעירוב זה), ושם נסמן (הערה 38 ).

על כן מבאר כאן טעם החילוק בינם (אין

סומכין על שיתוף זה בחצר שלא עירבו בה, כדי שלא ישכחו התינוקות שבחצר זו תורת

עירוב ... ואם נשתתפו במבוי בפת, סומכים עליו בחצרות, ואין צריך לערב כל חצר לעצמה,

לפי שהתינוקות מכירים בפת שנשתתפו בה במבוי).

[1069] לבוש (נראה

לי שהטעם שלנו הוא, שאנו נוהגין כדברי רבינו משה בן מיימון ז"ל ... שאפילו לא

עירבה כל חצר לעצמה, אם נשתתפו בפת סומכין עליו, ואין צריך לערב חצירות כלל, הואיל

ואין בו חשש לשמא ישכח תורת העירוב מן התינוקות, ועל זה אנו סומכין, דגביית הקמח

שלנו הוא כמו שיתוף בפת, שהרי עושין ממנו חלת מצה אחת ומקיימין אותה כל השנה בבתי

כנסיות, ואין לך היכרא לתינוקות גדולה מזו). ט"ז

ס"ק ב (כיון דאנן בפת ערבינן, ובפת קי"ל דלכו"ע סגי להו בחדא, על

כן אין צריך רק חד לעירוב ולשיתוף).

[1070] עי' סוס"י שסה (וגם

במקומות שיש שם לחי או קורה או צורת פתח, ונשבר התיקון באותו מבוי של בית הכנסת,

אם נשבר בחול, כל המבואות אסורים, אפילו יש להם תיקון בפני עצמו, אלא אם כן הוא

בענין שיכולין להביא אצלם העירוב מבית הכנסת) , ושסו

ס"ו (ומקומות שאין להם לחי או קורה למבואותיהם, או שבית הכנסת אינו במבוי

המתוקן בלחי או קורה, שאין מניחים שם עירוב בבית הכנסת, כמו שנתבאר בסי' שס"ה).

[1071] אגור סי' תרסא (שיש מנהג

בקצת קהלות מאשכנז, שעושין ערובי חצירות בפת ותולין הפת עשוי כמין מצה בבית הכנסת).

שכיון שכל הטעם ש"אם נשתתפו במבוי

בפת סומכים עליו בחצרות ... לפי שהתינוקות מכירים בפת שנשתתפו בה במבוי ... לכן

נוהגים לתלותו בבית הכנסת, כדי שיהא מפורסם לתינוקות".

ונהגו כן אף שיש פוסקים שערערו על מנהג

זה לתלותו בבית הכנסת, כדלעיל סי' שסו ס"ו (והמנהג בזמן הזה להניח העירוב

בבית הכנסת. אף על פי שבית הכנסת אינו ראוי לדירה מפני קדושתו ... ויש שנתנו טעם

למנהג), ושם נסמן (הערה 34

והערה 38 ).

[1072] משנה עג ,

ב (עירבו בחצירות ונשתתפו במבוי, ושכח אחד מבני חצר ולא עירב (בחצירו, להתיר חצירו,

אבל בשיתוף היה לו חלק, רש"י), מותרין כאן וכאן).

[1073] גמרא שם

(כולה רבי מאיר היא, וטעמא מאי אמר רבי מאיר בעינן עירוב ובעינן שיתוף, שלא לשכח

תורת עירוב מן התינוקות, והכא כיון דרובה עירבו, לא משתכחא).

[1074] רמב"ם

פ"ה הי"ג (ולא הצריכו לערב בחצירות עם השתוף אלא שלא לשכח לתינוקות תורת

עירוב, והרי עירבו בחצירות).

[1075] ירושלמי פ"ו

ה"ח (נסמכין על שיתופי [מבוי] בשבת הראשונה מדוחק ... שאין מקפידין על פרו[ס]תן).

רמב"ם פ"ה הי"ד (נשתתפו במבוי

ושכחו כולן לערב בחצירות, אם אין מקפידין על פרוסתן, סומכין על השתוף בשבת הראשונה

בלבד, ואין מתירין להן דבר זה אלא מדוחק). ראב"ד שם (ירושלמי הוא). מ"א

ס"ק א (ואם נשתתפו ביין, אם אין מקפידין בעלמא על פרוסתן, סומכין על השיתוף

בשבת הראשונה לבד, ואין מתירין דבר זה אלא מדוחק (רמב"ם פ"ה)).

[1076] מ"מ שם (כאן בשנשתתפו ביין או

בדברים אחרים, והתירום שבת ראשונה מדוחק, ופרוסתן פרוסה דעלמא). ב"י

ד"ה אבל הרמב"ם (כבר העמידה הרב המגיד בשעירבו ביין, ומאי פרוסתן פרוסה

דעלמא). מ"א שם (ואם נשתתפו ביין, אם אין מקפידין בעלמא על פרוסתן).