שעט דין חצירות ובתים ביניהם

שעט דין חצירות ובתים ביניהם

ובו ב' סעיפים

א ב' חצרות

וג' בתים ביניהן פתוחים זו לזו, ורוצין כולן לערב יחד, הרי בן חצר זו בא דרך בית

הפתוח לחצרו ונותן עירובו בבית האמצעי, ועושה את בית הפתוח לחצרו כבית שער לחצרו

לעבור דרך עליו להאמצעי, וכן בן חצר האחרת בא דרך בית הפתוח לה ונותן עירוב

בהאמצעי, ועושה את בית הפתוח לחצירו כבית שער לחצרו, ואין אחד מג' בתים אלו צריך

ליתן פת לעירוב, כי שנים הסמוכים לחצרות הם כבית שער, ובית שער אינו אוסר⁶⁷⁴,

והאמצעי הוא בית שמניחים בו את העירוב ואינו צריך ליתן את הפת⁶⁷⁵.

ויש אומרים⁶⁷⁶

שאפילו נתנו עירוב באחד מבתים הסמוכים לחצרות, או אפילו באחד מבתי החצרות עצמן,

אין ג' בתים אלו צריכים ליתן פת, לפי שנעשו כולם כבית שער לאותה חצר המולכת עירובה

דרך עליהם לחצר האחרת:

ב ב' חצרות

וב' בתים ביניהם, ולא עירבו יחד אלא כל אחת לעצמה, וכל חצר לא נתנה עירובה בבית

הפתוח לה, אלא עשאתו בית שער, ובא דרך בית שאצלו ונתן עירובה בבית הסמוך לחצר

האחרת, וכן עשה בן חצר השניה, שגם הוא הניח עירובו בבית הסמוך לחצר האחרת, לא קנו

עירוב, שכל אחד הניח עירובו בבית שער של חצר אחרת, ואינו עירוב⁶⁷⁷,

כמו שנתבאר בסימן שס"ו⁶⁷⁸:

[674] כדלעיל סי' שע ס"א (הדר בבית שער, אף על פי שיש לו ד'

מחיצות, כיון שרבים עוברים דרך שם לבתיהם, אין עליו תורת בית אלא תורת חצר, ואין

צריך לערב עם שאר הבתים).

[675] רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב שם עה ,

סע"ב (ב' חצירות וג' בתים ביניהן (בית זה פתוח לחצר זו, וזה לזו, ובית אמצעי

פתוח לב' הבתים, רש"י), זה בא דרך זה ונותן עירובו בזה, וזה בא דרך זה ונותן

עירובו בזה (בן חצר זו בא דרך בית הפתוח לו ונתן עירובו באמצעי, ועשה בית הפתוח לו

כבית שער לעבור דרך עליו לאמצעי, וכן בן חצר האחרת עשה בית הפתוח לו כבית שער

ועירב באמצעי חצר האחרת, אין אחד מדיורי הבתים האלה צריך ליתן פת, אלו משום בית

שער ואמצעי משום בית שמניחין בו עירוב, רש"י), זה נעשה בית שער לזה וזה נעשה

בית שער לזה (כל בית נעשה בית שער לחצר שהוא פתוח לו, רש"י), אמצעי הוה ליה

בית שמניחין בו עירוב, ואין צריך ליתן את הפת). טור ושו"ע ס"א (ב' חצרות

וג' בתים ביניהם פתוחים זה לזה ורוצים לערב יחד, חצר זה בא דרך בית שאצלו ונותן

עירובו בבית שבאמצע, וכן עושה השנייה, ומותרים בשלשתן, שכל בית שאצל החצר חשוב לו

כבית שער, ואין צריך ליתן פת, והאמצעי הוא בית שמניחין בו עירוב, ואין צריך ליתן

פת).

[676] תוס' עו, רע"א ד"ה אמצעי (נראה

דאפילו יתנו העירוב באחד הבתים הסמוכים לחצירות, או אפילו באחד מבתי החצירות, אלו

ג' בתים אין צריכין ליתן עירוב, דנעשו כולם בית שער לאותה חצר המוליכה עירוב דרך

עליהן לחצר אחרת). מ"א ס"ק א (והתוס' כתבו דאפילו נתנו העירוב באחד

מבתים הסמוכים לחצירות, או באחד מבתי החצר, אלו הג' בתים אינם צריכים ליתן עירוב,

דנעשו כלם בית שער לאותה חצר המולכת עירוב דרך עליהם לחצר אחרת).

[677] גמרא שם עו, א (בדיק להו רחבה לרבנן, ב' חצרות

וב' בתים ביניהם (ואין בני שתי החצירות רוצין לערב זו עם זו אלא כל אחת לעצמה, רש"י),

זה בא דרך זה ונתן עירובו בזה וזה בא דרך זה ונתן עירובו בזה (וכל חצר לא הניחה

עירובה בבית הפתוח לה, אלא עשאתו בית שער והניח עירובה בבית הפתוח לחברתה,

רש"י), קנו עירוב או לא, מי משוי' להו לגבי דהאי בית ולגבי דהאי בית שער

[ולגבי דהאי בית שער ולגבי דהאי בית]. אמרו ליה, שניהן לא קנו עירוב). טור

ושו"ע ס"ב (שתי חצרות ושני בתים ביניהם, ולא עירבו יחד אלא כל אחת

לעצמה, ובא מן חצר זה דרך בית שאצלו והניח עירובו בבית שאצל השני, וכן עשה השני

שגם הוא הניח עירובו בבית הסמוך לחצר האחרת, לא קנו עירוב, שכל אחד הניח עירוב

בבית שער של חצר אחרת).

ומיירי שב' החצרות לא עירבו יחד, אבל

הבתים שביניהם רצו לערב עם שתי החצרות, או שכל בית עירב עם החצר השנית שאינה סמוכה

לה.

[678] סעיף ה (הואיל והעירוב הוא משום דירה, אין מניחין אותו אלא

בבית הראוי לדירה, אבל לא באכסדרה ומרפסת ולא בבית שער, שאע"פ שהוא בית גמור,

אינו ראוי לדירה מפני העוברים דרך עליו).