שעז דין ב' עליות זו כנגד זו הפתוחות לחצר

שעז דין ב' עליות זו כנגד זו הפתוחות לחצר

ובו סעיף אחד

א שתי

דיוטאות של עליות זו כנגד זו, הפתוחים לחצר קטנה שאין בה ד' אמות על ד' אמות, שאין

שופכין לה מים בשבת אלא אם כן עשו בה גומא מחזקת סאתים, כמו שנתבאר בסימן

שנ"ז⁶³⁷,

והעליות שבדיוטא זו עשו גומא בחצר⁶³⁸

סמוך למרפסת שלהן⁶³⁹,

והדיוטא שכנגדה לא עשו. אם עירבו ב' הדיוטאות עם בני החצר, כולן מותרים לשפוך בחצר

על סמך גומא שעשתה דיוטא האחת, לפי שגומא אחת מתרת אפילו לאלף דיורין שבחצר⁶⁴⁰,

מטעם שנתבאר בסימן שנ"ז⁶⁴¹.

ואם עירבו לעצמן ולא עירבו עם בני החצר, שהם אסורים

להוציא לחצר כלים ששבתו בעליות, כמו שנתבאר בסימן שע"ה⁶⁴²,

אעפ"כ אותה דיוטא שעשתה גומא בחצר סמוך למרפסת שלה מותרת לשפוך מימיה במרפסת

שלה והמים יורדים ממרפסת לגומא הסמוכה לה, לפי שלא גזרו על כחו בחצר שאינה מעורבת⁶⁴³,

כמו שנתבאר בסי' שנ"ז⁶⁴⁴.

אבל אותה דיוטא שלא עשתה גומא סמוך למרפסת שלה, אסורה לשפוך⁶⁴⁵

אפילו במרפסת שלה שירדו המים ממנה לחצר ולגומא. שכיון שהגומא אינה סמוכה למרפסת

שלה וצריכים המים לילך בחצר עד שיגיעו לגומא, יש לחוש שמא יחוסו על קלקול החצר,

ויוליכו המים בידם לחצר ולגומא בכלים ששבתו בעליות⁶⁴⁶.

וכן⁶⁴⁷ אם

דיוטא הב' לא עירבו העליות שבה ביחד, שהם אסורים במרפסת שלהם בכל כלים ששבתו

בעליות, מפני שאוסרים זה על זה, והרי זו רגל האסורה במקומה ואוסרת שלא במקומה,

דהיינו בחצר, כמו שנתבאר בסי' שע"ה⁶⁴⁸,

ולכן אותה דיוטא שעשתה גומא, אפילו אם עירבה עם בני החצר אינה מותרת להוציא לחצר

כלים ששבתו בעליות⁶⁴⁹.

ואעפ"כ מותרת לשפוך מהעליות על מרפסת שלה והמים יורדים לגומא הסמוכה לה. אבל

דיוטא הב' שלא עירבה לעצמה, יש אומרים⁶⁵⁰

שאסורה לשפוך אפילו בעליות, משום גזירה שמא יחוסו על קלקול העליות, וישפכו במרפסת

האסורה להם להוציא להם מעליותיהם:

[637] סעיף א (צריך לעשות גומא שתהא חללה מחזקת סאתים שיוכלו מי

תשמישו לירד לתוכה, ולא יהיה כאלו שופכן לרשות הרבים).

[638] משנה פח , א (שתי דיוטאות זו כנגד זו (עליות,

וחצר פחותה מארבע אמות לפניהם ששופכין בה מימיהם, רש"י), מקצתן עשו עוקה

ומקצתן לא עשו עוקה (בני האחת עשו עוקה בחצר ובני האחת לא עשו, רש"י)). טור

ושו"ע (שתי עליות הפתוחות לחצר זו כנגד זו, ואחת עשתה גומא בחצר, כדי לשפוך

בחצר שאין בה ד' אמות מימיה, והשניה לא עשתה).

[639] רשב"א פח, ב ד"ה וכן שתי דיוטאות (ואם עשו מקצתן

עוקה, כלומר שעשתה אחת מן העליות עוקה לעצמה, סמוכה לעליתה). ריטב"א שם (ועשתה

אחת מן העליות עוקה לעצמה, סמוכה לעלייתה, והאחרת לא עשתה כלום).

[640] אביי שם

פח סע"ב (אמר רבא אפילו עירבו. אמר (ליה) אביי מאי טעמא, אילימא משום נפישא

דמיא (דיש כאן ארבע סאים לשני בתים, רש"י), והתניא אחת לי עוקה ואחת לי

גיסטרא בריכה ועריבה, אף על פי שנתמלאו מים מערב שבת שופכין לתוכן מים בשבת. אלא

אי איתמר הכי איתמר, אמר רבא לא שנו אלא שלא עירבו, אבל עירבו מותרין). טור

ושו"ע (אם עירבו יחד, שתיהם מותרות לשפוך מימיהן).

[641] סעיף ב (וכיון שיעשה גומא סאתים מותר לשפוך בה ובחצר כל מה

שירצה אפילו כור ואפילו כוריים, ואפילו נתמלאה הגומא מערב שבת, דכיון שתקנו לו

חכמים זכר לשבת שלא ישכח וישפכם ברשות הרבים הוא בעצמו, שוב אין לחוש אם הם יוצאים

מאליהם לרשות הרבים).

[642] סעיף א (מרפסת ארוכה שלפני העליות, ועומדת בחצר, ועולין לה

בסולם, ובני העליות יוצאין לה דרך פתחיהם הפתוחים לה ויורדין ממנה בסולם לחצר

ועוברים לרשות הרבים ... אין צריך לערב עם בני החצר ... ומכל מקום אם רצו לערב עם

בני החצר, כדי שגם הם יהיו מותרים להוציא לחצר כלים ששבתו בעליותיהם, יכולים לערב

על ידי הסולם שמחצר למרפסת שהוא נידון כפתח). הרי שאם לא עירבו עם בני החצר,

אסורים להוציא לחצר כלים ששבתו בעליותיהם.

[643] תוס' שם ד"ה לא (דאינם שופכין ממש בתוך העוקה שבחצר, אלא

שופכין על הדיוטא והן יורדין על העוקה הסמוכה לה ... בחצר שאינה מעורבת לא אסרו).

רא"ש פ"ח סוס"י ט (דמיירי בשאינן שופכין ממש לתוך העוקה בחצר, אלא

שופכין על הדיוטא והן יורדין לעוקה. ואף על גב דאז הוה כחו בחצר שאינה מעורבת, לא

אסרו חכמים אלא כחו בכרמלית, אבל כחו בחצר שאינה מעורבת לא אסרו כלל). טור (שתי עליות

הפתוחות לחצר זו כנגד זו, ואחת עשתה גומא בחצר ... עירבה לעצמה ... מותרת, ובלבד

שלא תשפוך להדיא לגומא, אלא תשפוך בעלייה והם יורדין לגומא, דכחו בחצר שאינה

מעורבת שרי), ושו"ע (עירבה לעצמה ... מותרת. ובלבד שלא תשפוך להדיא בגומא,

אלא תשפוך בעלייה והם יורדים לגומא), ורמ"א (דכחו בחצר שאינה מעורבת, שרי).

ב"ח (דסבירא ליה לרבינו, דעל כרחך הא דתנן את שעשו עוקה, היינו דוקא כשעירבה

לעצמה ... דהשתא ניחא דמותרין לטלטל מאני דבתי למרפסת ולשפוך עליה, וממנה יורדין

לעוקה שבחצר הסמוכה אליה).

[644] סוף ס"ז (ולדברי הכל בחצר שאינה מעורבת לא גזרו על כחו,

ומותר לשפוך בחצר זו במתכוין שיצאו ממנה לחצר זו אף על פי שלא עירבו יחד).

[645] משנה שם (את שעשו עוקה

מותרין, את שלא עשו עוקה אסורין).

[646] גמרא שם (גזירה דילמא אתי לאפוקי ממאני דבתים להתם),

ופרש"י (לשפת העוקה לשפוך לתוכה). ב"ח (אבל אותן שלא עשו עוקה, אם כן

העוקה שעשתה האחת, היא רחוקה ממנה, ואין מימיה יורדין לתוך העוקה אלא לחצר ומתקלקל,

חיישינן דילמא אתי לאפוקי לשפת העוקה, לפי שיהא חס על קלקול חצרו). מ"א

ס"ק ב (אבל אסורה לשפוך במרפסת שירדו המים מחצר לגומא שעשתה חברתה, דחיישינן

שתחוש לקלקול החצר, כיון שהגומא רחוקה ממנו, ותוציא מאני דבתים לחצר כדי לשפוך

סמוך לעוקה, כ"כ הב"ח).

[647] עד כאן נתבארה ההלכה

שבמשנה ובגמרא, באופן ששתי המרפסות עירבו לעצמן, ולא עירבו עם החצר, כפשטות משמעות

הפוסקים.

עתה

יבאר אותה, כפירוש הטור והשו"ע "והשניה לא עירבה כלל". שבאופן זה

פשוט שאין בני מרפסת זו יכולים לשפוך במרפסת שלהם, שהרי אסור להוציא מהעליות

למרפסת. והחידוש כאן הוא, שאסור להם לשפוך אפילו בתוך העליות שלהם, כדי שישפכו מהן

למרפסת וממנה לחצר.

[648] סעיף א (במה דברים אמורים שבני המרפסת, דהיינו בני העליות,

אינם אוסרים בחצר, כשיערבו הם יחד שהם מותרים במרפסת שלהם, והרי זו רגל המותרת

במקומה שאינה אוסרת שלא במקומה, כמו שיתבאר בסי' שע"ח, אבל אם לא עירבו, כיון

שהם אסורים במרפסת שלהם, הרי זו רגל האסורה במקומה ואוסרת שלא במקומה). ולקמן סי'

שעח ס"ב (עירבה חיצונה לעצמה ולא עירבה הפנימית כלל ... שתיהן אסורות, שכיון

שפנימית אסורה בחצרה ויש לה דריסת הרגל על החיצונה, אוסרת אותה, שרגל האסורה

במקומה אוסרת שלא במקומה, כשיש לה שם דריסת הרגל).

[649] מ"א ס"ק ב (דאם עירבה השניה לעצמה אין

אוסרת החצר, ומותרת אותה שעשאה גומא לשפוך להדיא לגומא, אבל כל שלא עירבה כלל, הוה

ליה רגל האסורה במקומה, ואוסרת החצר עיין רס"י שע"ה). וראה מראי מקומות

וציונים.

[650] טור ושו"ע לפירוש ה ב"ח

(ואם לא עירבה לעצמה אסורין להוציא הכלים מן העליות למרפסת שהיא משותפת לכל בני

העליות ולשפוך המים עליה כדי שירדו לעוקה, ואם כן צריך כל אחד לשפוך מימיו בעלייה

עצמה, ומשם יורד למרפסת ולחצר, ואיכא למיחש טפי דיהא חס על קלקול ביתו ואתי לאפוקי

למרפסת דהיא סמוכה לעלייה). מ"א ס"ק א (ואם כן אפילו לשפוך בביתה אסורה,

דחיישינן שתהא חס על קלקול ביתה, ותטלטל הכלים למרפסת).

ואיסור זה הוא אפילו גם היא עשתה גומא

(ב"ח ומ"א שם).