שעד נסתם בשבת פתח או חלון במקום שעירב בו

שעד נסתם בשבת פתח או חלון במקום שעירב בו

ובו ד' סעיפים

כיון שהותרה הותרה

א ב' בתים⁵⁴⁶ או

ב' חצרות שעירבו יחד על ידי שהיה ביניהם חלון או פתח, ונסתם בשבת, מותרים להשתמש

מזה לזה דרך גובה כותל וחוריו, ששבת כיון שהותרה הותרה⁵⁴⁷.

אבל אם נסתם מבעוד יום, אפילו חזר ונפתח בשבת, אסורים,

לפי שעדיין לא קנו עירוב מעולם, שקניית העירוב הוא בין השמשות ⁵⁴⁸ , וכאן לא היה עירוב בין השמשות, כיון שהפתח סתום,

ומשחשכה לא קנו עירוב, שאין מערבין משתחשך.

ואפילו עירבו כבר לפני שבת שעברה ואותו עירוב נשאר

עדיין קיים, אינן יכולים לסמוך עליו בשבת זו אחר שנפתח הפתח, הואיל וכבר נתבטל

מבעוד יום, ואינו חוזר וניעור משתחשך. אבל אם מתחלה עירבו לשבתות הרבה, אפילו

עירבו לשנה או יותר, וקנו עירוב בבין השמשות של שבת ראשונה שהיה הפתח פתוח, ואחר

כך נסתם הפתח ונפתח בשבת אחרת, אפילו בסוף השנה, חוזר העירוב וניעור⁵⁴⁹.

ואפילו סתמו במזיד⁵⁵⁰.

ויש מי שחושש להחמיר⁵⁵¹ אם

סתמו במזיד, הואיל וגילה דעתו בסתימה זו שאינו חפץ בעירוב, אינו חוזר וניעור

כשנפתח. ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקל:

ב היה כותל

בין [שתי] חצרות ועירבה כל אחת לעצמה, ונפרץ הכותל בשבת, מותרים לטלטל כל אחד

בחצירו עד מקום הכותל, אפילו כלים ששבתו בבית ששבת, כיון שהותרה הותרה⁵⁵².

אבל חצר שנפרצה בשבת לרשות הרבים או לכרמלית פרצה

האוסרתה, אין אומרים שבת כיון שהותרה הותרה⁵⁵³,

כמו שנתבאר בסי' שס"ב⁵⁵⁴:

חצר קטנה שנפרצה לחצר גדולה

ג חצר קטנה

שנפרצה מבעוד יום במילואה לגדולה, ואין בפרצה יותר מעשר אמות, גדולה מותרת להוציא

כלים ששבתו בבית לחצרה אם עירבה לעצמה, ואע"פ שלא עירבה עם הקטנה אין הקטנה

אוסרת עליה, מפני שפרצה זו היא לגדולה כפתח שאי[נ]ה במילואה, אלא נשתיירו בה

גיפופים עודפים על פרצת הקטנה מכאן ומכאן. והקטנה אסורה להוציא כלים ששבתו בבית

לחצרה, הואיל ונפרצה במילואה להגדולה, אלא אם כן עירבה עם הגדולה⁵⁵⁵.

במה דברים אמורים כשנכנסין כתלי אורך הקטנה לתוך

הגדולה ומופלגין שם ג' טפחים מכתלי אורך הגדולה, שאם לא כן, אף הקטנה ניתרת על ידי

גיפופי הגדולה, משום נראה מבחוץ ושוה מבפנים⁵⁵⁶,

כמו שנתבאר בסי' ש"ס⁵⁵⁷:

גג

קטן שנפרץ לגג גדול

ד וכן גג קטן

המוקף מעקה סביבו גבוהה עליו עשרה, שנפרץ שם במילואו לגג גדול המוקף גם כן כמוהו,

ולא עירבו הבתים יחד, קטן אסור להעלות עליו כלים ששבתו בבית⁵⁵⁸, אם

מחיצותיו נכנסות לתוך הגדול⁵⁵⁹,

הואיל ואין לו מחיצה להפסיק בינו לגדול שלא עירב עמו, וגדול מותר, מפני שיש לו

גיפופים עודפים על פרצת הקטן.

וכן אפילו אם אינן מוקפים מעקה כלל, אלא שמחיצות הבית

סביב ניכרות ונראות למי שעומד על שפת הגג כשמסתכל תחת רגליו, שאז אומרים בהן גוד

אסיק וכאלו הן עומדות למעלה על שפת הגג⁵⁶⁰, כמו

שנתבאר בסימן שמ"ה⁵⁶¹.

אבל מחיצות הבית שבין קטן לגדול אין אומרים בה גוד אסיק, הואיל ואינה נראית למי

שעומד שם מלמעלה, שהרי הגגין מחוברין זה לזה ומכסים על פרצת הקטנה ואין רואים אותה,

ומקום מחיצה זו למעלה היא כפרצה במילואה מהקטן להגדול, ולהגדול אינה במילואו שהרי

כותל בית הגדול עודף מכאן ומכאן ונראה למי שעומד על שפת הגג, ולפיכך גדול מותר

וקטן אסור⁵⁶²,

אם נכנסים כתלי ביתו לתוך הגדול⁵⁶³.

אבל אם גם מחיצות הבית סביב אינן ניכרות ונראות למי

שעומד על שפת הגג, כגון שהגג בולט עליהן, כרמלית הוא⁵⁶⁴ כמו

שנתבאר בסי' שמ"ה⁵⁶⁵,

אלא אם כן חלון ד' על ד' פתוח לו מהבית⁵⁶⁶

(ואז הוא רשות היחיד כמו שנתבאר שם⁵⁶⁷).

אבל מכל מקום אם לא עירבו יחד, אף הגדול אסור בכלים ששבתו בבית, לפי שאין לו

גיפופים עודפים מכאן ומכאן, שהרי כותל הבית אין אומרים בו גוד אסיק, הואיל ואינו

ניכר למי שעומד למעלה ⁵⁶⁸ :

[546] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:

(א)

כיון שהותרה הותרה (ס"א-ב).

(ב)

חצר קטנה שנפרצה לחצר גדולה (ס"ג).

(ג)

גג קטן שנפרץ לגג גדול (ס"ד).

[547] רב הונא צג , ב (בעי מיניה מרב הונא, ובעי מיניה

מרב יהודה, עירב דרך הפתח (שתי חצירות שעירבו יחד על ידי פתח שביניהם, רש"י)

ונסתם הפתח (בשבת, שנפלה מפולת כנגדו, רש"י), עירב דרך חלון ונסתם החלון, מהו

(לטלטל מזו לזו דרך גובה הכותל וחורין וסדקין, מי אמרינן הואיל והותר למקצת שבת

הותר לכולה או לא, רש"י). ואמר לי שבת כיון שהותרה הותרה). תוס' יז, א

ד"ה עירב (ונראה לר"י שאם עירבו לצורך שניהן מבית לבית, ונסתם הפתח בשבת,

דשרי כרב הונא). טור ודעה הראשונה בשו"ע ס"א (עירבו דרך חלון או פתח

שביניהם ונסתם בשבת, מותרים להשתמש דרך גובה הכותל וחוריו). נחלת צבי ס"ק א

(לדינא, כיון דרבים המתירים, רש"י וראב"ד ורא"ש ורשב"א, כן

הוא העיקר). אליה זוטא ס"ק א (ועיקר כסברא ראשונה (נחלת צבי)).

וכן הוא לעיל סי' שסב ס"ו (אומרים

שבת כיון שהותרה הותרה), ושם נסמן (הערה לד).

והכלל הוא, שכל מקום שנפלו המחיצות

בענין שהוא פרוץ לרשות הרבים או כרמלית, אין אומרים בו "שבת כיון שהותרה

הותרה". אבל במקום שאין חסרון במחיצות החצרות, ובתחלת השבת הי' גם עירוב

חצרות או שיתוף מבואות, ונפסל במשך השבת; או שנפסל מטעם יותר מבית סאתים, אמרינן

"שבת כיון שהותרה הותרה".

[548] כ דלקמן

סי' שצג ס"ג (העירוב אינו צריך להיות קיים אלא בין השמשות, ויכול לאוכלו

כשודאי חשכה).

[549] תוס' דף יז, א ד"ה עירב (ואפילו נסתם

באמצע השבוע ואחר כך נפתח בשבת, שרי, דחזר העירוב למקומו. וראיה מדאמר בפרק הזורק

(שבת קא, ב) ספינות קשורות זו בזו מערבין ומטלטלין מזו לזו. נפסקו, נאסרו. חזרו

ונתקשרו, חזרו להתירן הראשון). רא"ש ספ"ק

סכ"ג (ונראה שאם עירבו לצורך שנה מחצר לחצר, ונסתם הפתח בשבת, ואחר כך נפתח

בו ביום, פשיטא דמותר לטלטל מזו לזו, דהא אפילו בלא נפתח נמי מותר לטלטל מעבר

לכותל או בחלון שאין בו ארבעה טפחים, דשבת הואיל והותרה הותרה. אלא אפילו נסתם

באמצע השבוע ונפתח בשבת, דחזר העירוב למקומו. וראיה מהא דאמר בשבת פרק הזורק (קא,

ב), ספינות קשורות זו בזו, מערבין ומטלטלין מזו לזו. נפסקו, נאסרו. חזרו ונתקשרו,

חזרו להיתרן הראשון, שכל מחיצה הנעשית בשבת בין בשוגג בין במזיד כו'. משמע דנפסקו

אפילו בחול קאמר, דאי בשבת אפילו לא חזרו ונתקשרו נמי אמרינן שבת הואיל והותרה

הותרה). עי' במה שכתבתי בסי' שפב ס"י (עירב לשנה

ונסתם הפתח בחול, ונפתח בשבת, שהעירוב חוזר וניעור, כמו שנתבאר בסימן שע"ד,

לפי שבשעת עשייתו נעשה אף לשבת זו, ולא היה עומד להתבטל בתחלת שבת זו, שהרי הפתח

שהיה פתוח אז לא היה עומד להיות נסתם בתחלת שבת זו), ושפג

ס"ב (ספינות שהיו קשורות זו בזו מבעוד יום ועירבו יחד, ונפסקו בשבת ונתבטל

עירובן, וחזרו ונקשרו, שחזרו להיתרן הראשון כמו שנתבאר בסימן שס"ב (וכן ב'

חצירות שעירבו פעם אחת לשנה או יותר על ידי פתח שביניהם, ונסתם הפתח בחול, ונפתח

בשבת, שהעירוב חוזר וניעור, כמו שנתבאר בסימן שע"ד), לפי שבשעה שעירבו

הספינות הקשורות לא היו עומדות ליפסק בשבת ולהתבטל עירובן (וכן בשעה שעירבו החצרות

לשנה או יותר, לא היה הפתח שביניהם עומד אז לסתום בשנה זו או אחר כך ולהתבטל

עירובן).

[550] שו"ת מהרי"[ל] סי' קסב (ואם סתם

אחד פתח שבין שתי חצירות שערבו דרך אותו פתח, ואחר כך נמלך לפותחו ... אין בידי

לחלק בין שוגג למזיד, כיון דחזר העירוב למקומו). הובא באגור סי' תקנו. רמ"א

ס"א (ואפילו סתמה במזיד). ט"ז ס"ק א (הכא לא

איכפת לן באסוחי דעתיה ... וכן בספינות שנקשרו והותרו בשבת ודאי הסיח דעתו שלא

יתוקן בשבת זה, אלא ודאי דהעיקר תלוי בעשיית העירוב, כיון דהיה ראוי באותה שעה,

דאע"פ שנתקלקל אחר כך, כיון דנתקון אחר כך לית לן בה, וחזר העירוב למקומו).

[551] מ"א ס"ק א (ומיהו בסתמא במזיד לא מהני

נפתח בשבת, וצ"ע), לדעת מהרי"ל.

[552] שמואל שם צג, ב (כותל שבין שתי חצירות שנפל (שלא

היה פתח ביניהם, ולא עירבו בו יחד, ונפל, רש"י), רב אמר אין מטלטלין בו אלא

בד' אמות (רב לית ליה הואיל והותרה הותרה, רש"י), ושמואל אמר זה מטלטל עד

עיקר מחיצה וזה מטלטל עד עיקר מחיצה (כדמעיקרא, דאמרינן הואיל והותרה הותרה, ובכלי

הבית קאמר שמואל, רש"י)). טור ושו"ע ס"ב (היה כותל בין שתי חצרות

ועירבה כל אחת לעצמה, ונפרץ הכותל בשבת, מותרים לטלטל כל השבת כל אחד בחצרו, אפילו

כלי הבית).

וכן הוא לעיל סי' שסב ס"ז (שנים או

שלשה שהקיפו במחצלאות סביבותיהם ברשות הרבים או בכרמלית, והבדילו גם ביניהם, ולא

עירבו יחד, והיה כל אחד מותר לטלטל בשלו, ובשבת נגללו המחצלאות שביניהם, אנו אומרים

שבת כיון שהותרה הותרה, כיון שגם מבלעדי המחצלאות שביניהם היתה רשות היחיד גמורה

על ידי מחצלאות הראשונות).

[553] משנה צד, א (חצר שנפרצה לרשות הרבים משתי רוחותיה, וכן בית

שנפרץ משתי רוחותיו, וכן מבוי שנטלו קורותיו או לחייו, מותרים באותו שבת ואסורים

לעתיד לבא, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר, אם מותרין לאותו שבת מותרין לעתיד לבא,

ואם אסורין לעתיד לבא אסורין לאותו שבת). רב צה , א (אמר רבי יוסי כשם שאסורין לעתיד

לבא, כך אסורין לאותו שבת. איתמר רב חייא בר יוסף אמר [רב] הלכה כרבי יוסי). טור

ושו"ע שם (אבל חצר שנפרצה בשבת לרשות הרבים או לכרמלית, אסור).

[554] סעיף ז (אבל מחצלאות החיצונות ... אין אומרים בהם שבת כיון

שהותרה הותרה, הואיל ואין כאן מחיצות המפסיקות בין רשות הרבים או כרמלית גמורה).

[555] משנה צב , א (חצר גדולה שנפרצה לקטנה, גדולה

מותרת (להוציא כלי הבתים שבה, אם עירבה לעצמה, ולא אסרי עלה בני קטנה, רש"י. וכגון

דאין הפרצה יותר מעשר, רש"י שם ד"ה הגדול מותר) וקטנה אסורה (דנפרץ לו

במלואו, רש"י שם)). פירוש המשניות להרמב"ם שם (ודין זה אינו אלא אם נפל

הקיר מלפני השבת, אבל אם נפל בשבת, אפילו הקטנה מותר לה להשתמש בבתיה כמו שהיתה

מקודם, כיון שהיתה מותרת קודם שנפל הקיר, והכלל אצלינו הותרה למקצת שבת הותרה לכל

השבת כולה). טור ושו"ע ס"ג (חצר קטנה שנפרצה קודם שבת במילואה לגדולה,

ואין בפרצה יותר מי' אמות, גדולה מותרת להוציא כלים ששבתו בבית לחצרה, אם עירבה

לעצמה, וקטנה אסורה להוציא כלים ששבתו בבית לחצרה, אלא אם כן עירבו יחד). מ"א

ס"ק ד (וקטנה אסורה, דנפרצה במלואה)

[556] ר' זירא ט , ב (קטנה נמי תשתרי בנראה מבחוץ ושוה

מבפנים (דלא ליסרו בני גדולה עלייהו, אלא ליהוי נמי פתחא לגבה, להיות כשני חצירות

ופתח ביניהם. ואע"ג דשוה מבפנים, שהעומד בתוכה רואה כל כתלי אורכה שוין, שאין

שם מכותל רחבה לפיאותיה כלום והוי מלואה. הרי מבחוץ בתוך הגדולה נראין לה שיורין

וכותל זה מכאן ומכאן, אותו עודף שהגדולה עודפת על הקטנה, דהא גדולה בהו משתריא,

משום דלדידה נראית מבפנים, רש"י). אמר ר' זירא, בנכנסין כותלי קטנה לגדולה (ובולטין

לתוך הגדולה, רש"י). ולימא לבוד ותשתרי ... במופלגין (טפי משלשה, שהיתה גדולה

רחבה מן הקטנה הרבה, רש"י)). שו"ע שם (והיינו כשנכנסין כותלי קטנה

לגדולה, וכשכותלי קטנה מופלגים ג' טפחים מכותלי אורך הגדולה, דאם לא כן, היתה קטנה

ניתרת על ידי נראה מבחוץ ושוה מבפנים).

[557] סעיף ז (וכל זה כששני כותלי אורך הקרפף הקצר הפרוץ במילואו הם

בולטים ונכנסים לתוך חלל הרחב, שאם לא כן אין זו פירצה במילואה ... הואיל ונשתיירו

גיפופים קטנים מהכותל הנפרץ. ואף שגיפופים אלו אינן נראין למי שעומד בפנים בתוך

הקרפף או החצר או הבית הנפרץ במילואו. כיון שהם נראים למי שעומד בחוץ, נדונין משום

פסין לפרצה, כמו שהלחי הנראה מבחוץ ולא מבפנים נידון משום לחי למבוי ... מה שאין

כן כשכתלי ארכו של הקצר בולטים ונכנסים לתוך החלל הרחב, אזי ניכר ונראה שהגיפופים

הללו אינם מכותל רחבו של הקצר. והוא שראשי כתלים אלו הבולטים שמה הם מופלגים שם ג'

טפחים ברוחב מן כתלי אורך קרפף הרחב שבצדם, כגון שגיפופים אלו יש באורך כל אחד מהם

ג' טפחים, אבל אם אינם מופלגים מהם ג' טפחים, הרי הם כלבדים וסניפים שם לצד כתלי

אורך הרחב, והאויר שביניהם הוא כסתום, ונמצא שיש שם גיפופים לקרפף הקצר, דהיינו

מראשי כתלי ארכו עד כתלי אורך הרחב, שהם פחות מג' טפחים מכאן ופחות מג' טפחים מכאן,

ואין כאן פרצה במילואה), ושם נסמן (הערה מא).

ההלכה שמבוי ניתר על ידי לחי הנראה

מבחוץ ולא מבפנים, נתבארה לעיל סי' שסב סי"א; אלא ששם מיירי שהועמד לחי בסוף

המבוי, באופן שנראה לעומדים מבחוץ ולא לעומדים בפנים. ואילו כאן מיירי שאין שם שום

לחי, אלא "שפרצה זו היא לגדולה כפתח שאינה במילואה, אלא נשתיירו בה

גיפופים", ולכן נחשבים גיפופים אלה "נראה מבחוץ ושוה מבפנים",

שמתירים (לא רק את הגדולה, אלא) אף את הקטנה.

[558] במשנה שם צב, א (גג גדול סמוך לקטן, הגדול מותר

והקטן אסור), ופרש"י (הגדול מותר, להכניס לו כלי הבית שלמטה, ואין בני קטן

אוסרין עליו, דלגבי גדול הך פרצה פתח הוא, דשרי בגיפופי. וכגון דאין הפרצה יותר

מעשר. אבל קטן אסור לו להוציא כלי הבית, דבני גדול אסרי עליה, דנפרץ לו במלואו). רמב"ם

בפי' המשנה שם (ועל דרך זו הוא גג גדול וגג קטן, אם היו הגגות מוקפים

מחיצות). עבודת הקדש שער ג ס"ט (גג גדול הסמוך לגג קטן, ושניהם מוקפין מחיצות

גבוהות עשרה, אלא שהקטן נפרץ במלואו לגדול, הגדול מותר לעצמו אפילו לכלים ששבתו

בתוך הבית כמו שביארנו, והקטן אסור, מפני שנפרץ במלואו למקום האסור לו). טור

ושו"ע ס"ד (גג קטן שנפרץ קודם שבת במילואו לגג גדול, אסור להעלות עליו

כלים ששבתו בבית, וגדול מותר).

[559] תוס' פט, ב ד"ה וקטן (כגון שהגג קטן

נכנס לתוך הגדול, כדאוקימנא פרק קמא (ט, ב) דמתניתין דחצר קטנה שנפרצה לגדולה,

בנכנסין כותלי קטנה לגדולה, שלא יהא נראה מבחוץ ושוה מבפנים). וכדלעיל סעיף הקודם.

[560] גמרא שם צב, א לרב

(לרב קתני גג דומיא דחצר, מה חצר מנכרא מחיצתא (שהרי יש לה מחיצות, רש"י) אף

גג נמי מנכרא מחיצתא (דשרינן ליה במחיצות תחתונות משום גוד אסיק, רש"י)),

כדפירש"י פט, א ד"ה במחיצות הניכרות (מחיצות הבתים נראין לעומדין על הגג

כשמסתכלין תחת רגליהם). טור ושו"ע שם (והוא שיהיו מחיצות הבית ניכרות למי

שעומד על הגג).

[561] סעיף א (שהלכה למשה מסיני היא שאנו אומרים גוד אסיק, דהיינו

שאנו רואים את ד' צדדי העמוד הגבוהים י' טפחים כאלו נמשכו והועלו למעלה על ראשו

ועומדים כמחיצות סביב לו, ונמצא ראשו מוקף מד' צדדים).

[562] רב פט, א (במחיצות שאינן ניכרות (שהגגין מחוברין יחד ומכסין

המחיצות שבין הדיורין, רש"י), רב אמר אין מטלטלין בו ... לא אמר גוד אסיק

מחיצתא). ותוס' שם ד"ה במחיצות (כשהבתים מחוברין דאין מחיצות הבתים ניכרות

כדפירש בקונטרס). וראה שו"ת צמח צדק סי' לט אות ב.

[563] תוס' פט, ב ד"ה וקטן (כגון שהגג קטן

נכנס לתוך הגדול).

ואפשר דמיירי הכא כשיש מחיצות בין גג

קטן לגדול, אף שמסביב לגג אין מחיצה (כדלקמן הערה 568 ), וכתלים אלו שבינם, נכנסים לתוך הגדול.

וראה פרישה ס"ק ח. מאמר מרדכי

ס"ק ג.

[564] רש"י צב, א ד"ה אף גג (מחיצות ניכרות בעינן שלא יהא

גג בולט חוצה להם, דאי לא מינכרא, לא אמרינן גוד אסיק). תוס' שם פט, א ד"ה

במחיצות (ונראה דהוא הדין אם הגג בולט חוץ למחיצות הבית, דחשיב נמי מחיצות שאינן

ניכרות ... וליכא למימר גוד אסיק). טור ושו"ע שם (והוא שיהיו מחיצות הבית

ניכרות למי שעומד על הגג, אבל אם אינם ניכרות, כגון שהגג בולט עליהם, הוי כרמלית).

[565] סעיף כג (גג הבולט על מחיצות הבית בענין שאין מחיצות הבית

ניכרים ונראים לעומדים על הגג כשמסתכלין תחת רגליהם, כגון גגין שלנו, אין אומרים

במחיצות אלו גוד אסיק, ולכן על גבי הגג אינו רשות היחיד ... אלא כרמלית).

[566] רא"ש פ"ט ס"ב (נראה דאם יש חלון ארבעה על ארבעה

פתוח לגג, הוי כחורי רשות היחיד, אף על גב דלית ליה מחיצות). טור ושו"ע (אלא

אם כן פתוח לו מהבית חלון ארבע על ארבע), ובסי' שמה סט"ז (גג הבולט על מחיצות

הבית בענין שאין מחיצות הבית ניכרות לעומד על הגג ... אם חלון פתוח לו מן הבית,

הוי כרשות היחיד).

[567] "ואם חלון פתוח לו

מן הבית, נעשה כולו כחורי רשות היחיד, ורשות היחיד הוא".

[568] עי' תוס' דף פ"ט סוף ד"ה

במחיצות (דאי לא מינכרא, גדול נמי אסור, משום דקטן אוסר עליו).

והשו"ע (אבל אם אינם ניכרות, כגון שהגג בולט

עליהם, הוי כרמלית אלא אם כן פתוח לו מהבית חלון ארבע על ארבע), שלפום ריהטא אינו

מובן, שאף שעל ידי החלון נעשה הגג חורי רשות היחיד, וכדלעיל סי' שמה סכ"ג (גג

הבולט על מחיצות הבית בענין שאין מחיצות הבית ניכרים ונראים לעומדים על הגג

כשמסתכלין תחת רגליהם, כגון גגין שלנו, אין אומרים במחיצות אלו גוד אסיק, ולכן על

גבי הגג אינו רשות היחיד, אפילו הוא גבוה ורחב הרבה, אלא כרמלית הוא. ואם חלון

פתוח לו מן הבית, נעשה כולו כחורי רשות היחיד, ורשות היחיד הוא). מכל מקום עדיין

הקטן אוסר עליו, שאין כאן גיפופים לגג הגדול, כמובא לעיל מהתוס'.

מיירי

על כרחך כשיש מחיצה בין קטן לגדול ;

שאף שהגג בולט מהמחיצות, ואין לו מעקה מסביב, מכל מקום מיירי שיש מחיצה בין קטן

לגדול. מדנקט (בתחלת הסעיף) ונפחת מבעוד יום (גג קטן שנפרץ קודם השבת).

ועל זה מבאר בסוף הסעיף, שאם פתוח לו

חלון מהבית, מותר לטלטל מהבית לגג, שנעשה כחורי רשות היחיד, והגגות אינם אוסרים זה

על זה כיון שיש מחיצה בין קטן לגדול.

משא"כ כאן בפנים מיירי שאין מחיצה

בין קטן לגדול, ולכן נתבאר כאן, שאף שעל ידי החלון נעשה הגג רשות היחיד, מכל מקום

אוסרים הגגות זה על זה.