שסט באיזה אופן מקנין העירוב

שסט באיזה אופן מקנין העירוב

ובו סעיף אחד

א הנותן מעות

לנחתום ואמר לו אם יבואו בני החצר לקנות ממך ככר לעירוב זכה לי בעירוב, שיהא לי

חלק עמהם בשביל מעה זו, אינו עירוב לזה²²³,

שמעות אינן קונות עד שימשוך²²⁴.

ואפילו אם זיכה הנחתום הככר לכל בני החצר כולם בכלל על ידי אחר במתנת חנם, והרי גם

זה הוא מכלל בני החצר ונתכוין הנחתום שגם זה יזכה ויהיה לו חלק בככר זה. מכל מקום

לא נתכוין הנחתום שיזכה בו זה על ידי הזוכה שיהא נעשה שלוחו, כמו שנעשה שליח לכל

שאר בני החצר שמזכה להם הנחתום במתנת חנם, אלא דעת הנחתום הוא שזה יש לו כבר זכות

בככר זה בשביל המעה שנתן לו, ולשאר בני החצר שנותן להם מתנת חנם להם בלבדם הוא

שעושה את הזוכה שליח שיזכה בשבילם, אבל לזה אינו עושהו שליח כלל, ונמצא שאין לו

חלק בעירוב ²²⁵ (אבל אם יש בדעתו שיהיה הזוכה שליח

לזה כמו לשאר בני החצר, קנה עירוב²²⁶).

ואם אמר לו ערב לי, קנה עירוב בכל ענין²²⁷, אם

זיכה לכל בני החצר כולם בכלל, שהרי עשאו שליח לערב לו בענין שיועיל, וכיון שאי

אפשר להיות לו עירוב אלא אם כן יזכה לו על ידי אחר כמו לאחרים שלא נתנו מעות, הרי

זה כאלו אמר לו שיזכה לו על ידי אחר כמו לאחרים, ולא יזכה במעה בלבדה²²⁸,

וחזקה שליח עושה שליחותו²²⁹.

ואפילו אם אמר זכה לי, אם נתן לו כלי שיקנה לו בתורת

קנין סודר, קנה עירוב²³⁰.

ואם נתן מעה לבעל הבית ואמר לו זכה לי בעירוב, קנה

עירוב, לפי שאין דרך בעל הבית למכור פת משלו, ולדעת שיקנה לו במעותיו פת מן השוק

אמר לו כן, וכאלו אמר ערב לי, שעשאו שליח לערב, וחזקה שליח עושה שליחותו, ומן הסתם

קנה לו וזכה בשבילו, או זיכה לו על ידי אחר משלו²³¹:

[223] משנה פא ,

א (נותן אדם מעה לחנוני ולנחתום כדי שיזכה לו עירוב דברי רבי אליעזר, וחכמים

אומרים לא זכו לו מעותיו), וכחכמים. טור ושו"ע (הנותן מעות לנחתום ואמר לו אם

יבואו בני החצר לקנות ממך ככר לעירוב זכה לי בעירוב, שיהא לי חלק עמהם בשביל מעה

זו, אינו עירוב, אפילו עירב החנוני (לכל האחרים) וזכה גם לזה עמהם).

[224] כנפסק בחו"מ סי' קצח

ס"א (דבר תורה מעות קונות, אבל חכמים תקנו שלא יקנו המטלטלים אלא בהגבהה או

במשיכה).

[225] רש"י במשנה שם (שאין מעות קונות

עד שימשוך. ואפילו עירב החנוני הזה לכל האחרים וזיכה גם לזה, אינו עירוב, שהרי לא

נתכוון לזכות לו במתנת חנם כשאר מזכין בעירוב, אלא לקנות המעה, והרי אינה קנויה לו) . טור (אפילו אם זיכה החנוני לכולם וזיכה גם

לזה עמהם, אינו עירוב לזה, שלא כיון לזכות לו במתנת חנם אלא בשביל מעה שנתן לו,

ומעות אינן קונות, נמצא שאין לו חלק בעירוב). עיין תוס' יו"ט במשנה שם ד"ה לא זכו (בדברי רש"י כתוב וזיכה

ביו"ד, וכן משמע דרוצה לומר שזיכה לו על ידי אחר, ממה שכתב שהרי לא נתכוין

לזכות לו במתנת חנם כשאר המזכים, ואי איתא דלא זיכהו על ידי אחר, מאי קאמר שלא

נתכוין ... הלכך מסתבר דזיכה על ידי אחר קאמר, ואפילו הכי לא מהני ליה, לפי שזה

שזיכה לו על ידי אחר, לא כיון שזכותו במתנת חנם כדרך המזכין, אלא כונתו היתה שיקנה

במעות אינן קונות, ומה שזיכה על ידי אחר היה זה בשביל אחרים, שאליהם נתכוין בחנם

כדרך המזכין), וב"ח (הכי פירושו, דכיון דבשעה שנתן לו המעה

לחנוני ראה הנותן שלא נתכוין לזכות לו במתנת חנם, דאם לא כן לא הוה ליה לקבל ממנו

המעה, אם כן גם הנותן לא נתכוין אלא לקנות, ונמצא שכל הזכיות שעושה החנוני שלא

מדעת הנותן קעביד, דלא [סמכה] דעתיה דנותן לאקנויי בלא מעה, כיון דהחנוני לקח המעה

מידו).

(ולפי

דברי ט"ז ס"ק א (פירוש, הוא עצמו

מזכה להם ולו, אבל לא על ידי אחר) ,

וב"י ד"ה ומ"ש אפילו

אם זיכה (ולשון רש"י הכי איתיה ואפילו אם עירב החנוני הזה לכל האחרים וזיכה

גם לזה אינו עירוב, והיו"ד של וזיכה גם שם טעות סופר היא, וצריך להגיה וזכה), ומג"א ס"ק א (לפי שלא

נתכוין ליתן לו מתנת חנם אלא בשביל מעות שנתן לו, וקי"ל דמעות אינן קונים), צע"ג בעירב לו (דאמור

שמואל "לא שנו אלא דאמר לו זכה לי, אבל אמר ערב לי, שליח שויה וקני") , מאי מהני בלי זיכוי על ידי אחר (ומדבריהם מובן שמפרשים

שהנחתום לא התכוין לזכות לו העירוב בשעה שזיכה את העירוב לכל בני החצר. ואם כן

צע"ג מדוע "אבל אמר ערב לי, שליח שויה וקני", הרי הנחתום לא התכוין

לזכות לו יחד עם כל בני החצר).

עיין

מגיד משנה פ"ו ה"כ (אבל

בפת של עצמו, לא, שאין שליח קונה ומקנה). הרי גם אם התכוין לזכות לו בפת של עצמו,

אינו זוכה, אלא אם כן זיכה לו על ידי אחר יחד עם כל בני החצר. ועוד קשה למה לי האי טעמא שבטור, הא

אפילו נתכוין לא מהני.

אבל

לפי מה שכתבתי, אתי שפיר גם כן קושית הט"ז) ס"ק ב (וקשה לי ממ"ש הרא"ש פ"ק דקידושין

הבאתיו לעיל סימן י"ד וז"ל, וכן המשאיל טבעת לאוהבו לקדש בו אשה, אנן

סהדי שדעתו ליתנו בכל יפוי לשון שמועיל, דאדעתא דהכי מסרו לו, ואם לא יועיל לשון

שאלה יתפוס בו לשון אחר שיועיל לשם קדושין, דכו"ע לאו דינא גמירי, והיו

סבורין שיועיל לשון שאלה, ואמדינן דעתיה שאם לא יועיל לשון שאלה שיתנהו בלשון אחר

המועיל, ולכל הפחות במתנה על מנת להחזיר עכ"ל. הרי לפנינו שזה אומר לשון שאלה,

ואפילו הכי אנו מפרשים מכח אומד הדעת, דהוא לא ידע הדין וסובר שיהיה זה במקום לשון

דמהני על פי הדין, דהיינו מתנה, הכא נמי נימא, אם אמר זכה לי, הוא סבר בעד מעות, מכל

מקום כיון דמן הדין לא מהני במעות, נימא דנתכוין בלשון דמהני, כגון ערב לי, דאמאי

לא אמדינן דעתיה כאן כמו בקידושין, מאי שנא התם דחפץ בקידושין, הכא נמי חפץ בעירוב

דהוא מצוה). כי שם אפשר לומר שכשאמר לשון שאלה התכוין ללשון מתנה על מנת להחזיר.

אבל כאן לא התכוין לזכות לו במתנה, כי אם במכירה, שהרי לקח ממנו המעה. ולכן אינו

מועיל.

וראה

שו"ת צמח צדק חאה"ע סי' ערה אות ט. שם סי' שעו. חידושי צמח צדק צ, ב.

פס"ד רפט, א.

[226] רא"ש שם פ"ז סי' יג (והתוס' כתבו

דאפילו זיכה לו על ידי אחר, או קנה לו לחם מן השוק באותה מעה, אינו עירוב, כיון

שהנותן נתכוין לקנות מן החנוני מיד, כי היה סבור שמעותיו קונות לו בלא משיכה, וכל

הזכיות שעושה לו החנוני שלא מדעת בעל הבית קעביד, ואין מערבין אלא מדעתו. ודברים

הללו תמוהים בעיני ... זה שגילה בדעתו שחפץ בעירוב, שהרי נתן מעה לחנוני, ומאחר

שאין קונה לו המעה וזיכה לו החנוני, אמאי לא זכה). טור

(אם זיכה לו הנחתום על יד אחר, או שקנה במעה שנתן לו לחם מן השוק, קנה עירוב).

[227] שמואל שם (לא שנו אלא דאמר לו זכה לי, אבל אמר

ערב לי, שליח שויה וקני). טור ושו"ע (אבל אם אמר ליה ערב לי, קנה עירוב).

[228] טור (אבל אם אמר לו ערב לי, קנה עירוב,

שהרי עשאו שליח לערב לו בענין שיועיל, וכיון שאי אפשר להיות לו עירוב אלא אם כן

יזכה לו כמו לאחרים, הוי כאילו אמר שיזכה לו כמו לאחרים). ט"ז ס"ק ב (הטעם

בטור, שהרי עשאו שליח לערב לו בענין שיועיל, וכיון שאי אפשר להיות לו עירוב אלא אם

כן יזכה לו כמו לאחרים, הוי כאלו אמר שיזכה לו כמו לאחרים). מ"א ס"ק ב (הרי

עשאו שליח לערב לו באופן שיועיל, והוי כאלו אמר שיזכה לו כמו לאחרים (טור)).

עי' מ"א וב"י

ותוס' יום טוב וב"ח (דלעיל הערה 225 ) .

[229] רש"י שם ד"ה אלא דאמר (דקיימא לן חזקה

שליח עושה שליחותו בפרק בכל מערבין), והוא בגמרא לב, א (כולי עלמא חזקה שליח עושה

שליחותו). טור (וחזקה שליח עושה שליחותו), וט"ז ס"ק ה.

[230] שמואל שם (לא שנו אלא מעה, אבל כלי (קנין סודר,

רש"י) קונה). טור ושו"ע (ואפילו אם אמר זכה לי, אם נתן לו כלי בתורת

קנין שיקנה לו בו, קנה עירוב). ט"ז ס"ק ג (דדוקא מעות אינן קונות עד

שימשוך החפץ, אבל אם מקנה לו כלי הוה חליפין, וכיון שזכה זה בכלי זכה זה בפת ששייך

להעירוב).

[231] משנה שם פא, רע"ב (ומודים בשאר כל האדם שזכו

לו מעותיו). רב שם (מאן שאר כל אדם, אמר

רב בעל הבית). רש"י במשנה שם (מפרש בגמרא בעל הבית שאמר לו חברו הילך

מעה זו וזכה לי בעירוב, והלך וזיכה לו, שקנה עירוב, דהואיל ואין בעל הבית רגיל

למכור ככרות, לא נתכוון זה אלא לעשותו שליח, ונעשה כאומר לו ערב לי). טור (לפי

שאין דרך בעל הבית למכור משלו, ולדעת שיקנה לו במעותיו אמר לו, וכאילו אמר לו ערב

לי, שעשאו שליח לערב, וחזקה שליח עושה שליחותו). הובא בט"ז ס"ק ה.

מ"א ס"ק ג (דאין דרך בעל הבית למכור משלו, וכאלו אמר ערב לי דמי).