רסד דיני הפתילה והשמן

רסד דיני הפתילה והשמן

ובו ט"ז סעיפים

פתילות האסורות

א אסור ¹⁸⁷⁰

לעשות פתילה לנרות של שבת מדבר שהאוּר אינו נאחז בו ¹⁸⁷¹

ונכנס בתוכו, אלא נסרך סביביו והשלהבת קופצת ¹⁸⁷² ,

כגון צמר, ושער ¹⁸⁷³ ,

ופשתן שאינו נפוץ ¹⁸⁷⁴ ,

ופסולת של משי ¹⁸⁷⁵

וכיוצא בהם, דכיון שאינן דולקים יפה חוששים שמא יטה הנר כדי שיתקרב מאוד השמן

שבתוכו אל הפתילה וידלק יפה ¹⁸⁷⁶ ,

ונמצא מבעיר בשבת ¹⁸⁷⁷ .

אבל עושים מצמר גפן ¹⁸⁷⁸ ,

וקנבוס ¹⁸⁷⁹ ,

וכיוצא בהם מדברים שהאוּר נאחז בהם ונכנס בתוכם, ופשתה נפוצה יותר טובה מכולם ¹⁸⁸⁰ :

ב ואם הדליק בדברים האסורים, אסור להשתמש

לאורן ¹⁸⁸¹

שום תשמיש בעולם, אפילו תשמיש שאין צריך עיון כלל, שאין צריך להתקרב אצל הנר

בשבילו, דכיון שאינן מאירים יפה, חוששים שמא יטה הנר ¹⁸⁸²

אע"פ שמשתמש מרחוק. ואין חילוק בזה בין נרות שעל השלחן לשאר הנרות שבבית או

שבשאר כל החדרים, שכולן צריכים להיות מדברים המותרים ¹⁸⁸³ .

ויש אומרים ¹⁸⁸⁴

שאם יש במקום אחד נר כשר שעשוי מדבר המותר, אע"פ ששאר כל הנרות עשויים מדבר

האסור, אין בכך כלום, אפילו אם נר הכשר דולק בחדר בפני עצמו, דכיון שהצריכוהו נר

כשר במקום אחד, יש לו היכר וזכרון בזה ולא יבא להטות. ולצורך שבת יש לסמוך על

דבריהם בדיעבד ¹⁸⁸⁵ ,

ומותר להשתמש לאורן.

ואם יש במקום אחד נר אחד כשר ועומד אצלו נר פסול, מותר להשתמש

שם ¹⁸⁸⁶

לדברי הכל ¹⁸⁸⁷

בכל ענין, שהרי אף אם לא היה שם אלא נר הכשר בלבד היה יכול להשתמש שם, ומה מפסידו

אור נר הפסול:

ג יש אומרים ¹⁸⁸⁸

שכל דבר שאפשר לעשותו בלא נר, כגון למשוך יין מן המרתף וכיוצא בזה, מותר לעשותו

לאור נר הפסול, אע"פ שאין לו שום נר כשר בשום מקום, לפי שאין לחוש בזה שמא

יטה כיון שאפשר לעשות זה בלא נר כלל. ולצורך שבת יש לסמוך על זה בדיעבד ¹⁸⁸⁹ :

ד אם כרך דבר שמותר להדליק על דבר שאסור

להדליק בו ועשאן פתילה אחת ¹⁸⁹⁰ ,

אם נתכוין בזה להעבות הפתילה כדי להוסיף אורה, אסור להדליקה לנר של שבת, גזרה שמא

יבא להדליק בדבר האסור בלבדו. ואם נתכוין להקשות הפתילה כדי שתהא עומדת ולא תרד

למטה, מותר להדליקה אע"פ שגם דבר האסור דולק בה ¹⁸⁹¹ .

ואם דבר האסור הוא דבר שאינו ראוי לפתילה בלבדו ¹⁸⁹² ,

כגון קש וגמי וכיוצא בהם, מותר לכרוך עליהם דבר המותר ולהדליקן, אפילו אם מתכוין

להעבות הפתילה כדי להוסיף אורה, לפי שאין לחוש שמא יבא להדליק בדבר האסור בלבדו

כיון שאין ראוי לפתילה כלל בלבדו ¹⁸⁹³ :

ה מותר ליתן גרגיר של מלח וגריס של פול

על פי הנר בערב שבת כדי שיהא דולק יפה בשבת ¹⁸⁹⁴ ,

שהמלח והגריס צוללין את השמן ונמשך יפה אחר הפתילה ¹⁸⁹⁵ ,

ואין בזה איסור במה שגורם קצת הבערה בשבת ¹⁸⁹⁶ :

שמנים האסורים

ו אסור להדליק נר לשבת, בין נר שעל השלחן

בין כל נר שבבית או שבשאר חדרים, משמנים שאינם נמשכים אחר הפתילה ¹⁸⁹⁷ .

ואלו הם, זפת, ושעוה, ושמן העשוי מצמר גפן, (שומן) אליה, (ושאר שומן) וחלבים ¹⁸⁹⁸

שאינן מבושלים ¹⁸⁹⁹ ,

וקרבי דגים שלא נימוחו ¹⁹⁰⁰ ,

דכיון שאינן דולקים יפה חוששים שמא יטה הנר ¹⁹⁰¹ .

ושאר כל השמנים נמשכים אחר הפתילה ומדליקין בכולם ¹⁹⁰² .

חוץ מן העטרן, מפני שריחו רע, וגזרה שמא יניחנו ויצא ¹⁹⁰³ ,

וחובה לאכול אצל הנר בשבת ¹⁹⁰⁴ .

וחוץ מן הצרי, מפני שריחו נודף, גזרה שמא יסתפק ממנו, והמסתפק מהנר הדולק יש בו

משום מכבה ¹⁹⁰⁵ ,

ועוד מפני שהוא עף ונדבק האור בכותלי הבית ¹⁹⁰⁶ ,

ושמא יהא בהול על ממונו ויבא לכבות ¹⁹⁰⁷ .

ומטעם זה צריך ליזהר שלא לסתום התנור שיש בו אש, בעץ ¹⁹⁰⁸ :

ז שמנים שאינם נמשכים אחר הפתילה שנתן

לתוכן שמן זית כל שהוא, ואז הם נמשכים אחר הפתילה, אעפ"כ אסור להדליק בהן,

גזרה שמא יבא להדליק בהן בלא תערובת שמן ¹⁹⁰⁹ :

ח וחלב שהתיכו, וכן קרבי דגים שנימוחו,

שהם נמשכים אחר הפתילה, מותר להדליקם על ידי שיתן לתוכם שמן כל שהוא משאר (א) כל

השמנים שמדליקין בהם. אבל בלא תערובת שאר שמן, אין מדליקין בהם, גזרה שמא יבא

להדליק בהם כשעדיין לא ניתוכו ונמוחו, ואז אינם נמשכים ויש חשש הטיית הנר,

משא"כ כשמדליקם על ידי תערובת שאר שמן כל שהוא, אף אם יבא להדליקם על ידי תערובות

זה כשעדיין לא נתוכו ונימוחו, לא יהיה שם חשש הטייה, לפי שהם נמשכים אחר הפתילה על

ידי השמן כל שהוא ¹⁹¹⁰ :

ט שמרי שמן, אפילו של שמן זית, אין

מדליקים בהם, מפני שאינן נמשכים אחר הפתילה ¹⁹¹¹ :

י אם עבר והדליק בשמנים שאסור להדליק בהם,

דינו כהדליק בפתילות שאין מדליקין בהם ¹⁹¹² ,

וכמו שנתבאר למעלה ¹⁹¹³ :

נרות הכרוכים סביב הפתילה

יא לא אסרו להדליק בשמנים שאינם נמשכים,

אלא כשהשמן אינו כרוך סביב הפתילה כמו נרות שלנו, אלא מונח כולו בכלי, שהוא הנר ¹⁹¹⁴ ,

ותוחב פתילה בתוכו, שאז הוא אינו נמשך אחר הפתילה. אבל אם כרך אותו סביב הפתילה,

כגון שכרך זפת או שעוה אפילו שאינו מהותך סביב הפתילה ¹⁹¹⁵ ,

הרי הוא נמשך אחריה ומותר להדליק בו ¹⁹¹⁶ .

ומכל מקום אם עשה פתילה מדברים האסורים וכרך סביבה את השעוה או

את החלב, (ב) אפילו המהותך, אסור להדליק בה ¹⁹¹⁷ .

שאף שהשמן נמשך אחר הפתילה, מכל מקום הפתילה מחמת עצמה אינה דולקת יפה, וחוששים

שמא יטה:

יב אע"פ שכל השמנים חוץ מאלו שמנו

חכמים כשרים להדליק בהם לכתחלה ¹⁹¹⁸ ,

מצוה מן המובחר להדר אחר שמן זית ¹⁹¹⁹ ,

כמו לנר חנוכה, כמו שיתבאר בסי' תרע"ג ¹⁹²⁰ .

ואם אין שמן זית מצוי, מצוה יותר בשאר (ג) שמנים שאורן

זך וצלול, מבנרות של חלב ושל שעוה הכרוכים ¹⁹²¹ ,

לפי שיש אוסרים ¹⁹²² אותן, שאינם מחלקים בין השמן הפסול

המונח בכלי לכרוך סביב הפתילה.

ואם צריך ללמוד בלילה לאור הנר, ידליק נר כרוך, ולא שאינו כרוך,

לפי שאצל הכרוך יש היתר ללמוד ¹⁹²³

כמו שיתבאר בסימן ער"ה ¹⁹²⁴ .

ומצוה יותר בנר של שעוה מבשל חלב, לפי שאורו צלול יותר ¹⁹²⁵ :

הבהוב ואחיזת האש בפתילה

יג המדליק צריך שידליק כל כך עד שיאחז האוּר

ברוב אותה חתיכת פתילה היוצאת מן הנר ¹⁹²⁶ ,

וכן בנר הכרוך צריך שיאחוז האוּר ברוב היוצא מהכרוך ¹⁹²⁷ :

יד מן הדין אין צריך להבהב הפתילה על

השלהבת קודם שידליקנה, כדי שתהיה מחורכת ותדליק יפה ¹⁹²⁸ .

אבל נהגו הנשים להדליק הפתילה ולכבותה, כדי שתהיה מחורכת קודם שתדליקנה לשם מצוה,

כדי שתאחז בה האוּר יפה ¹⁹²⁹ ,

בין בנר של שמן בין בנר הכרוך ¹⁹³⁰ .

ומנהג יפה הוא:

פתילות של סמרטוטין ובגדים

טו סמרטוטין ¹⁹³¹ ,

דהיינו בלאי בגדי פשתן הגסים ¹⁹³² ,

אין עושים אותם פתילה לנר, אפילו הם מחורכים ¹⁹³³ ,

לפי שאינם דולקים יפה. אבל בגדי פשתן ¹⁹³⁴

הדקים ¹⁹³⁵ ,

מדליקים בהם (אפילו הם חדשים ¹⁹³⁶ ),

אע"פ שאינן מחורכים.

ואם חל יום טוב בערב שבת, אסור להדליק בחתיכת בגד שהיא ג'

אצבעות מצומצמות לא פחות ולא יותר, לפי שקודם שמתחיל להדליקה תורת כלי עליה לענין

קבלת טומאה, לפי שנקראת בגד, ומיד שהתחיל להדליקה, קודם שהדליק רוב היוצא ממנה חוץ

לנר, נתבטלה מתורת כלי, שכיון שנפחתה מג' אצבעות אינה מקבלת טומאה ¹⁹³⁷ ,

שאין שם בגד עליה, והרי נעשית שבר כלי ביום טוב ¹⁹³⁸ .

וזהו הנקרא נולד ¹⁹³⁹ ,

שנולד ביום טוב, וכל נולד אסור להשתמש בו ביום טוב, אם כן מה שהוא מתעסק להדליק

רוב היוצא ממנה חוץ לנר, אחר שהתחיל להדליקה, הוא עושה איסור בזה שמשתמש בנולד ביום

טוב ¹⁹⁴⁰ .

במה דברים אמורים כשמניחם בנר כך כמות שהיא, שלא קיפלה כדרך

שגודלין פתילות, אבל אם קפלה וגדל ממנה פתילה מערב יום טוב, מותר להדליק בה, לפי

שכבר נתבטלה מתורת בגד ¹⁹⁴¹

לענין טומאה מערב יום טוב ואין כאן נולד:

טז אין להדליק בנר ישן של חרס על השלחן

ששם עיקר מצות נר שבת ¹⁹⁴² ,

כמו שאין מדליקים בו בחנוכה ¹⁹⁴³ ,

כמו שיתבאר בסי' תרע"ג ¹⁹⁴⁴

ע"ש:

קונטרס אחרון

(א) כל השמנים שמדליקין

כו'. כן ¹⁹⁴⁵

הוא לשון הב"י ¹⁹⁴⁶

ושו"ע ¹⁹⁴⁷ .

ואפשר שכוונתו למעט אף לצרי ועטרן, שאף אם תמצי לומר שאין חשש שמא יסתפק, ושמא

יניחנו ויצא, בתערובת כל שהוא, מכל מקום יש לגזור להפך שמא יתן הרבה. וגם יש לומר

שהצרי אינו נמשך אחר הפתילה, כמ"ש התוס' דף כ"ו בד"ה חדא כו' ¹⁹⁴⁸ ,

וגם בעטרן יש לומר כן כמ"ש התוס' שם בד"ה רבי ישמעאל כו' ¹⁹⁴⁹

עיי"ש :

(ב) אפילו המהותך

כו'. הוא ¹⁹⁵⁰

הדין אם משכחת לה בשמן כשר לגמרי, כדמשמע בהדיא ברא"ש ¹⁹⁵¹

וס' התרומה ¹⁹⁵²

בשם ר"ת דפתילה פסולה אסורה בכל ענין, ואי סלקא דעתך דבשמן כשר שרי, משכחת

גוונא דהתירא. והמג"א ¹⁹⁵³

העתיק לשון הטור ¹⁹⁵⁴

שכתב כן לרבותא להמתירים עיי"ש ¹⁹⁵⁵ .

ועוד ¹⁹⁵⁶

דבשמנים כשרים השכיחים בינינו לא משכחת שמן שיהא ראוי לכורכו כשיקרוש, ואפשר שבכל

מקום לא משכחת לה, דנפט ¹⁹⁵⁷

הוא מין לח הנמדד בכלי, וכדתניא ביומא דף ל"ט ¹⁹⁵⁸

בא למדוד נפט כו' (לכך סתמתי בפנים) :

(ג) שמנים שאורן

וכו'. משמעות ¹⁹⁵⁹

הב"י ¹⁹⁶⁰

והדרכי משה ¹⁹⁶¹ ,

שהיו קרוב לזמן הב"ח ¹⁹⁶² ,

והיו מדליקים גם כן בשעוה בלא פסולת, ואף על פי כן כתבו שנוהגין כהמתירין, מכלל

דלא סבירא להו לחלק.

ובאמת שדבריו צ"ע אף לפי דעתו, דלמה לא גזרו על שעוה בלא

פסולת אטו שעוה עם פסולת, כמו שגזרו על חלב מהותך אטו שאינו מהותך ¹⁹⁶³ .

ואף שאין מדמין גזירות זו לזו ¹⁹⁶⁴ ,

מכל מקום בענין אחד מדמין, כמ"ש התוספות דף י"א ע"ב ¹⁹⁶⁵ .

וממ"ש התוספות בדף כ[א] ¹⁹⁶⁶

דשעוה היינו שאינה מתוקנת עדיין, אין ראיה כלל, דהתם ¹⁹⁶⁷

מפרש בהדיא פסולתא דדובשא, והכא מפרשים בגמרא ¹⁹⁶⁸

בהדיא דהיינו קירותא, וקירותא היא שעוה קשה, כמבואר בעירובין דף נ"ג ע"ש

בפרש"י ¹⁹⁶⁹ ,

וצ"ע בב"ח :

[1870] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:

(א)

פתילות האסורות (ס"א-ה).

(ב)

שמנים האסורים (ס"ו-י).

(ג)

נרות הכרוכים סביב הפתילה (ס"יא-ב).

(ד)

הבהוב ואחיזת האש בפתילה (סי"ג-ד).

(ה)

פתילות של סמרטוטין ובגדים (סט"ו-ז).

לכללות סימן זה ראה קיצור הלכות. הליכות

השבת ע' תמב-ג.

[1871] רבה כ[א] , א (פתילות שאמרו

חכמים אין מדליקין בהן בשבת, מפני שהאור מסכסכת בהן).

[1872] רש"י שם ד"ה מסכסכת (שאין

או ּ רו

זקוף ונוח במקום אחד אלא נדעך וקופץ. לישנא אחרינא מסכסכת בהן, אינה נכנסת תוך

הפתילה אלא סביב מבחוץ). ור"ן ח, ב (לפי שהאו ּ ר מסכסך בהן, אינה נכנסת תוך הפתילה אלא

סביב מבחוץ). טור ושו"ע ס"א (אין עושין פתילה לנר של שבת ... מדבר שהאור

אינו נאחז בו, אלא נסרך סביביו והשלהבת קופצת).

[1873] ברייתא כ, ב (תנא הוסיפו עליהן של צמר

ושל שער). טור ושו"ע שם (כגון צמר ושער וכיוצא בהם).

[1874] משנה שם (ולא בחוסן), וגמרא שם

(נעורת של פשתן ... כיתנא דדייק ולא נפיץ), ופרש"י (דכיון דלא נפיץ אין שמן

נמשך אחריו). טור (חוסן, והוא פשתן שלא נפוץ).

משא"כ אם הוא נפוץ, הוא טוב מכולם, כדלקמן בסמוך.

[1875] משנה שם (ולא בכלך),

וגמרא שם (אנן שירא פרנדא קרינן ליה). טור (כלך, והוא פסולת של משי).

[1876] רמב"ם פ"ה ה"ח (גזירה

שמא יהיה אור הנר אפל, ויטה אותה בשעה שישתמש לאורה). ט"ז סק"א (הטעם

בפסול בפתילות ושמנים שאין מאירין יפה, וחיישינן שמא יטה הכלי שיבוא השמן שבתוכו

אל הפתילה וידלוק יפה). מ"א ס"ק א (שמא יטה).

[1877] רש"י יא, א ד"ה ולא יקרא (שמא

יטה הנר להביא השמן לפי הפתילה שידלק יפה, ונמצא מבעיר בשבת).

וכן הוא לקמן סי' ערה ס"א (גזרה שמא ישכח ויטה הנר לקרב

השמן אל הפתילה כדי שתדלוק יותר יפה, ויתחייב משום מבעיר).

[1878] רמב"ם פ"ה ה"ה (אלא

מדבר שהאו ּ ר

נתלית בו. כגון פשתה נפוצה ובגדי שש וצמר גפן וכיוצא בהן). ר"ת ור"י

בתוס' כז, ב ד"ה כל היוצא (ומעשים בכל יום שמדליקין בצמר גפן, וגם טוב מאד

לפתילה ... ודאי מותר להדליק בקנבוס וצמר גפן). רא"ש פ"ב סי' א (והכי

איתא בתשובת הגאונים, ולענין צמר גפן ששאלתם אם מותר להדליק בו בשבת או אסור ...

הכין חזינא שמותר להדליק בו ... והוי יודע שהרבה מדליקין בו ... שלא מצינו אדם

בשתי ישיבות שנמנע ממנו, ואין בו איסור כל עיקר). והוא בהעתים סי' יב. טור ושו"ע

ס"א (וצמר גפן).

[1879] תוס' שם (ואור"י ודאי מותר להדליק

בקנבוס). רא"ש שם (והרי קנבוס שהוא קשה מצמר גפן ... ומותר להדליק בו).

טור ושו"ע שם (וקנבוס וכיוצא בהן).

[1880] רמב"ם שם (אלא מדבר שהאוּר נתלית

בו, כגון פשתה נפוצה). הגהות מיימוניות שם אות ו (ובירושלמי (פ"ב ה"ג)

גרס להעלות נר תמיד, שיערו חכמים שאין מעלה שלהבת אלא לפשתן). דרכי משה

סק"א (ובהגהות מיימוניות פ"ה (אות ו) דפשתן עדיף להדליק בו מבכל דבר).

שו"ע שם (אלא מדבר שהאוּר נתלה בו, כגון פשתה נפוצה).

משא"כ "פשתן שאינו נפוץ", כדלעיל בסמוך.

[1881] שו"ת רשב"א ח"א

סי' קעא (ומה שאמרת שהמדליק בשבת באותן שמנים שאמרו שאין מדליקין, הא עבר והדליק

מותר. זה אינו, שאיסורו משום חשש הטיה בשבת הוא זה, בשעת הדלקה לא עשה ולא כלום,

ובשעת תשמיש הוא שיש לחוש). רמ"א ס"א (ואם הדליק בדברים האסורים, אסור

להשתמש לאורו).

[1882] מ"א סק"א (אפילו תשמיש שאין

צריך עיון, שמא יטה).

[1883] ספר התרומה סי' רכח (לאו לצורך

לאכול קאמר, שהרי נר חנוכה היו נותנין על פתח בחוץ ושם לא היו אוכלין, אלא מפני

לצורך תשמיש אחר קאמר). סמ"ג ל"ת סה (טז, ב). רבינו ירוחם נתיב

יב ח"ב סו, ד (פתילות ושמנים שאסרו חכמים לא אסרו דוקא על שמדליק על שלחנו,

אלא כל נרות שבבית שבחצר אסור, דכיון שמשתמשין לאורה, אם לא ידליק בטוב יבא להטות.

כך מוכח בשבת). טור ושו"ע רס"א (בין נר שעל השלחן בין כל נר שמדליק בבית).

וכן הוא בשמנים האסורים, כדלקמן ס"ו ( בין

נר שעל השלחן בין כל נר שבבית או שבשאר חדרים).

[1884] תוספות ישנים כא, א ד"ה מפני (שמעתי

ממהר"א זצ"ל ששמע, באם שיש רק נר אחד כשר בבית, על ידי זה יזכור ולא יטה

שאר נרות שבחדר ושבמרתף). מהר"ם ב הגהות מרדכי סי' רסג (הגה"ה,

אומר מהר"ם ז"ל ששמע, רק שיש במקום אחד נר כשר, דעל ידי זה יזכור ולא

יטה שאר נרות שבחצר ושבבית). רמ"א שם (ויש אומרים דאם יש נר אחד מדברים

המותרים, מותר להשתמש לאור האחרים). מ"א ס"ק ב (אפילו הנרות עומדים בחדר

אחר, דכיון שיש במקום אחר נר כשר, יזכור ולא יטה גם במקומות אחרים).

[1885] רמ"א שם (ולצורך שבת יש

להקל בדיעבד).

[1886] מ"א סק"ד (ונראה לי

דאם יש נר אחד כשר, ועומד אצלו נר פסול, מותר להשתמש, דלא יהא אלא נר אחד בלחוד,

וכמ"ש סי' רע"ו).

וכעין האמור לעיל שם סי"ג (ואף אם עשה הנכרי מדורה קטנה

לצרכו בלבד, או לצורך חולה, ואחר כך בא זה להתחמם כנגדה, והוסיף הנכרי עצים בשבילו

מדעת עצמו, אין הוספה זו אוסרתו להתחמם שם, כיון שהיה יכול להתחמם שם קצת אף בלא

הוספה זו. וכן אם היתה המדורה דולקת מבעוד יום, ובשבת הוסיף בה הנכרי עצים בשביל

ישראל, מותר להתחמם כנגדה).

[1887] היינו לכל הדעות שהובאו כאן; אף שיש

אוסרים גם בזה, כאן ולעיל שם. וראה מראי מקומות וציונים.

[1888] ר"ש מקוצי בתוספות ישנים

שם (ר"ש מקוצי אומר, דבר שיכול לעשות בלא נר, כגון להוציא יין מן החבית, מותר

להשתמש לאור כל נר), וב הגהת מרדכי שם (והשר מקוצי אומר, דדבר שיכול לעשותו

בלא נר, כמו להוציא יין מן החבית, מותר להשתמש לאור כל נר). רמ"א ס"א

(ויש אומרים ... דבר שאפשר בלא נר, מותר לעשות אפילו אצל נרות האחרים).

[1889] רמ"א שם (ולצורך שבת יש

להקל בדיעבד).

[1890] ברייתא כ[א] , א (כרך דבר שמדליקין

בו על גבי דבר שאין מדליקין בו, אין מדליקין בו. במה דברים אמורים להדליק, אבל

להקפות מותר).

[1891] רי"ף ט, א – לפי גירסת

המ"מ פ"ה ה"ו (פירוש להדליק, להעבות הפתילה כדי להוסיף אורה.

להקפות, להקשות הפתילה). רמב"ם פ"ה ה"ו (אם להעבות הפתילה כדי

להוסיף אורה אסור. ואם להקשות הפתילה כדי שתהא עומדת ולא תשתלשל למטה מותר). רא"ש

פ"ב סי' ב (ורב אלפס ז"ל פירש דכורך אותו תוך ראש הפתילה כדי שתהא עבה ...

דבכוונה תליא מילתא, היכא דכוון רק לעבות ראש הפתילה, אף על פי שמדליקן יחד מותר,

דמידי הוא טעמא אלא משום גזירה בעינייהו, והיכא דכוון להקפות ליכא למיגזר). טור ושו"ע

ס"ב (כרך דבר שמדליקין בו על דבר שאין מדליקין בו, אם נתכוין להעבות הפתילה

כדי להוסיף אורה, אסור, ואם נתכוין להקשות הפתילה כדי שתהא עומדת ולא תשלשל למטה, מותר).

מ"א ס"ק ה (אפילו מדליק שניהם יחד, דכשמכוין להקשות לא גזרינן שמא יטה).

[1892] רשב"א שבת שם ד"ה מאי

לאו (שלא אסרו אלא אותם שמנו חכמים, לפי שהן ראויין להדליקן בפני עצמן, אלא שהאור

מסכסכת בהן ועשויין לכבות מהרה ... אבל דבר שאין ראוי להדליקו בפני עצמו, כורכין

עליו דבר שמדליקין בו, דמאי אמרת דלמא מדליקין בו בפני עצמו, הא אין מדליקין בו

לעולם בפני עצמו, שאינו דולק לעולם). הובא ב ר"ן ט, א ד"ה אבל

להקפות (וכתב הרשב"א ז"ל ... שלא אסרו אלא אותן שראויין להדליקן בפני

עצמן, ולפיכך גזרו על ידי תערובות אטו בעיניהו, אבל דבר שאין ראוי להדליק בו בפני

עצמו, כורכין עליו דבר שמדליקין בו, דליכא למיגזר אטו בעיניה, דלא חזו לאדלוקי).

[1893] ב"י (מיהו אפילו לדעת רש"י

יש להתיר בדבר שאינו ראוי להדליק בפני עצמו לכרוך עליו דבר שמדליקין בו, כיון

דליכא למיגזר ביה אטו בעיניה, וכ"כ הר"ן בשם הרשב"א ... להתיר בגמי

... בשל קש. גם המרדכי התיר בהדיא). והוא במרדכי רמז רסד (מכאן נראה דמותר ליקח

פתילה של קש ולכרוך עליה פשתן או צמר גפן או קנבוס). שו"ע שם (ומטעם זה מותר

לכרוך דבר שמדליקין בו על גבי גמי או קש, כדי ליתן הפתילה בעששית). מ"א

סק"ו (בב"י כתב דזה לכו"ע שרי, כיון דגמי או קש לא חזי לפתילה

בעינייהו, ליכא למיגזר שמא ידליק בהן בעינייהו, ואם כן אפילו נתכוין להעבות הפתילה

שרי).

[1894] תוספתא פ"ב ה"ו

(נותנין גרגר של מלח וגריס של פול על פי הנר בערב שבת עם חשיכה כדי שיהא שוהה

ודולק בלילי שבת). וגמרא סז, ב (נותנין בול של מלח לתוך הנר בשביל שתאיר ותדליק).

רמב"ם פ"ה ה"ז (נותנין גרגיר של מלח וגריס של פול על פי הנר בערב

שבת שיהיה דולק בליל שבת). טור ורמ"א ס"ב (נותנין גרגיר של מלח וגריס של

פול על פי הנר בערב שבת, כדי שיהא דולק יפה בשבת).

[1895] רש"י דף סז , ב ד"ה

בול (שהמלח צולל את השמן וימשך אחר הפתילה).

[1896] ואין גוזרים שמא יתנם בשבת, כעין

הגזירה דלקמן סי' רסה ס"ח (ואפילו מבעוד יום אסור ליתן מים לכלי זה, גזרה שמא

יתן משחשכה. ואף על פי שכל מלאכה הנעשית בשבת מאליה אין בה איסור כלל אף אם מתחילה

נעשה בידים סמוך לחשכה, ואין חוששים שמא יבא לעשות כן משתחשך, לפי שהכל יודעים

איסור עשיית מלאכה בשבת ולא יטעו בזה. אבל כאן ידמה בדעתו שאין בזה שום איסור כלל

אף משתחשך, כיון שנותן המים קודם נפילת הנצוצות).

וראה מראי מקומות וציונים. הליכות השבת.

[1897] רבה כ[א] , א (שמנים שאמרו חכמים

אין מדליקין בהן, מפני שאין נמשכין אחר הפתילה). טור ושו"ע ס"ג (אין

מדליקין נר לשבת אלא משמן הנמשך אחר הפתילה).

ומבאר דהיינו " בין נר שעל השלחן בין כל נר שבבית או

שבשאר חדרים ",

כמו בפתילות האסורות, דלעיל ס"ו ( ואין חילוק בזה בין נרות שעל השלחן לשאר

הנרות שבבית או שבשאר כל החדרים, שכולן צריכים להיות מדברים המותרים), ושם נסמן

(הערה 1883 ).

[1898] משנה כ ( א ), ב (ולא בזפת

ולא בשעוה (לאו לענין פתילה, אלא לתת במקום שמן, וכל הני מזפת ואילך פסולי שמנים

הן, רש"י), ולא בשמן קיק, ולא בשמן שריפה, ולא באליה, ולא בחלב). גמרא כא, א

(מאי שמן קיק ... משחא דקאזא), ופרש"י (שמן שעושין מגרעיני צמר גפן). טור ושו"ע

שם (אין מדליקין בזפת ולא בשעוה ולא בשמן העשוי מצמר גפן ולא באליה ולא בחלב).

אמנם לענין אליה וחלב מסתפק כאן אם הכוונה לאסור אליה עצמה

וחלב או לאסור אף שומן טהור שבאליה, כי גם שומן טהור דינו כחלב. וכהכלל המובא

בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות, דכל ספק העמיד בתוך

חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו).

ודנו בזה באליה רבה ס"ק ח (נשאלתי

היאך מדליקין בשומן ... נראה דעכ"פ יתן מעט שמן בתוכו). בית דוד למשנה שם

(ולא באליה ולא בחלב ... דאליה חלבה טהור הוא ... ואשמועינן דבין בשומן ובין בחלב

אין מדליקין). הובא בהגהות רעק"א למשנה שם (ולא באליה, היינו לא בשומן טהור

ולא בחלב, ושומן חזי להדלקה טפי מחלב), ובביאור הלכה ד"ה ולא בחלב.

[1899] גמרא כא, א (והני לא מימשכי בעינייהו ...

חלב שאינו מהותך), וכדלקמן ס"ח (חלב ... כשעדיין לא ניתוכו ... ואז אינם

נמשכים , ויש חשש הטיית הנר).

[1900] גמרא כא, א (והני לא מימשכי בעינייהו ...

קרבי דגים שלא נמוחו), וכדלקמן ס"ח (קרבי דגים ... כשעדיין לא ... נמוחו, ואז

אינם נמשכים, ויש חשש הטיית הנר ).

[1901] רש"י שם ד"ה שאינן נמשכין (ואתי

להטות).

[1902] משנה כד, ב (וחכמים מתירין בכל השמנים,

בשמן שומשמין בשמן אגוזים בשמן צנונות בשמן דגים בשמן פקועות). טור ושו"ע

ס"ו (שאר כל השמנים, חוץ מאלו, מדליקים בהם).

[1903] משנה שם (רבי ישמעאל אומר אין מדליקין

בעטרן, מפני כבוד השבת). גמרא כה, ב (מאי טעמא אמר רבא מתוך שריחו רע, גזרה שמא

יניחנה ויצא). טור ושו"ע ס"ג (אין מדליקין בעטרן, מפני שריחו רע ויניחנו

ויצא).

[1904] גמרא שם (שאני אומר הדלקת נר בשבת חובה),

ופרש"י (שאין סעודה חשובה אלא במקום אור), ותוס' (הדלקת נר בשבת חובה, פירוש

במקום סעודה, דחובה היא שיסעוד במקום הנר משום עונג). מ"א סק"ט (וחובה

לאכול בשבת אצל הנר (תוס')).

וכדלעיל סי' רסג ס"א ( וחייב כל אדם כשאוכל

סעודת הלילה לאכלה אצל אור הנר, שזה בכלל עונג שבת הוא ), ושם נסמן (הערה 1444 ).

[1905] ברייתא וגמרא שם (תניא רבי שמעון בן

אלעזר אומר אין מדליקין בצרי, מאי טעמא אמר רבה מתוך שריחו נודף גזרה שמא יסתפק

ממנו), ופרש"י (ותניא בתוספתא הנותן שמן לנר חייב משום מבעיר, והמסתפק חייב

משום מכבה). טור ושו"ע שם (ולא בצרי, מפני שריחו נודף שמא יסתפק ממנו, ונמצא

מתחייב משום מכבה).

וכן הוא לקמן סי' רסה ס"א (שמא יסתפק מהשמן

שבכלי, כיון שאינו מחובר לנר, ויש בזה איסור משום מכבה) , ושם נסמן (הערה 1974 ).

[1906] גמרא כו, א (עוד קאמר, חדא מפני שהוא

עף (ונדבק בכותלי הבית ומדליק את הבית, רש"י), ועוד גזירה שמא יסתפק ממנו).

[1907] תוס' שם ד"ה ולימא (ויהא בהול על

ממונו ויבא לכבות). מ"א ס"ק ט (ועוד יש טעם אחר בגמרא ובתוס' בצרי, מפני

שהוא נדבק בכותלי הבית ומבעיר הבית, וחיישינן שיהא בהול על ממונו ויכבה).

שמטעם זה התירו כמה דברים, כדלקמן סי' שלד ס"א (יש לחוש

שמחמת טרדת ההצלה שהוא בהול ונחפז להציל ישכח שהיום שבת ויבא לכבות הדליקה).

וס"ב (לפי שאדם בהול על ממונו, ובודאי יצילם מהפסד, ואם לא נתיר לו להציל על

ידי טלטול מוקצה יבא לידי איסור חמור שיכבה הדליקה).

[1908] מ"א שם (ומכאן יש ללמוד שלא לסתום

התנור בעץ מטעם זה. וכמה פעמים ראיתי שבאו לידי חילול שבת).

[1909] גמרא כ [א], א (בעא מיניה אביי

מרבה, שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת, מהו שיתן לתוכן שמן כל שהוא וידליק

(שמן הניתן בתוכו ממשיכו לאחר הפתילה, רש"י), מי גזרינן דילמא אתי לאדלוקי

בעינייהו או לא. אמר ליה אין מדליקין, מאי טעמא לפי שאין מדליקין (בעינייהו,

וגזרינן הא אטו הא, רש"י)). טור ושו"ע ס"ד (אפילו נתן מעט שמן זית

בשמנים אלו שאינם נמשכים, ואז נמשכין, אין מדליקין בהם). מ"א סק"י (דגזרינן

דלמא אתי לאדלוקי בעינייהו).

[1910] רב שם כא, א (חלב מהותך וקרבי

דגים שנמוחו, אדם נותן לתוכו שמן כל שהוא ומדליק, הני מימשכי בעינייהו (אחר הפתילה,

רש"י) ... וגזרו רבנן על חלב מהותך משום חלב שאינו מהותך, ועל קרבי דגים

שנמוחו משום קרבי דגים שלא נמוחו. וליגזור נמי חלב מהותך וקרבי דגים שנמוחו שנתן

לתוכן שמן משום חלב מהותך וקרבי דגים שנמוחו שלא נתן לתוכן שמן. היא גופה גזירה,

ואנן ניקום וניגזור גזירה לגזירה), ופרש"י (ובלא תערובות שמן נמי חזו, אלא

דגזור רבנן מהותך אטו אינו מהותך, הלכך בעינייהו גופה גזירה ואנן ניקום וניגזור על

ידי תערובת אטו בעינייהו). טור ושו"ע ס"ה (חלב מהותך וקרבי דגים, אין

מדליקין בהם. ואם נתן בהם מעט מאחת משמנים שמדליקין בהם, מותר להדליק בהם). ט"ז

סק"ד (לפי עיקר הדין מותר בחלב מהותך, לפי שנמשך אחר הפתילה שפיר, אלא דרבנן

גזרו בו אטו שאינו מהותך, וכשהוא בתערובות לא גזרו בי', דהוה לי' גזירה לגזירה).

[1911] פסקי ריא"ז שבת פ"ב

ה"א סק"ג. הובא בשלטי הגבורים ח, ב אות ג (ונראה בעיני שאף שמרי שמן

זית, הואיל והן עבין ואין נמשכים אחר הפתילה, אין מדליקין בהן בשבת, שלא התירו

חכמים אלא שמן, ולא שמרים, שהרי אין הנר דולקת יפה בהן, ויבא להטות). מ"א

סק"ז (אין מדליקין בשמרי שמן (ש"ג)).

[1912] רשב"א ח"א סי' קעא (ומה

שאמרת שהמדליק בשבת באותן שמנים שאמרו שאין מדליקין, הא עבר והדליק מותר. זה אינו,

שאיסורו משום חשש הטיה בשבת הוא, זה בשעת הדלקה לא עשה ולא כלום, ובשעת תשמיש הוא

שיש לחוש). הובא בב"י ריש הסי'.

[1913] סעיף ב (ואם הדליק בדברים

האסורים, אסור להשתמש לאורן שום תשמיש בעולם).

[1914] כדלקמן סי' תלג בקונטרס

אחרון ס"ק ב (כל סתם נר שבמשנה וגמרא הוא של שמן).

[1915] ההפרש בין שעוה מהותכת

לאינה מהותכת יתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ג.

[1916] גמרא כ ( א ), ב (שעוה איצטריכא

ליה (לפי שרגילין לעשות כמין פתילה ארוכה והפתילה לתוכה כמו שאנו עושין,

רש"י), מהו דתימא לפתילות נמי לא חזיא (קאסר לה, רש"י), קא משמע לן), לפ"ד

רש"י, ורא"ש פ"ב סי' א (וכן נוהגין באשכנז ובצרפת להדליק נרות

של שעוה בשבת). ותוס' ד"ה עד כאן (בני נרבונא אוסרין נר שעוה שלנו ...

ולי נראה ... ודאי ... שרי). טור ושו"ע ס"ז (כרך זפת או שעוה או חלב

סביב הפתילה, מדליקים בהם). ט"ז סק"ה (דלא אסרו אלא אם הזפת או שעוה

מהותכים בכלי, שאין נמשכים אחר הפתילה, אבל בזה נמשך שפיר עם הפתילה שבתוכו).

ויתבאר לקמן סעיף הבא (והערה 1922 ), שיש אוסרים אף בזה. אלא דקיי"ל

להתיר.

[1917] ר"ת הובא ב רא"ש

שם (יש מפרשים פסול פתילות, אם הניחם בשמן, כשר ... ונראה לרבינו תם שאין לפרש כן,

אלא פתילות שאסרו חכמים אסורות בכל ענין). ובס' התרומה סי' רכז (ואומר רבינו יעקב ...

ולא כדברי אותם המפרשים על דוחק ... אם השמן היה כרוך סביב הפתילה שהיא פסולה, אז

כשר הדבר ... ואין זה הפירוש נראה, אלא כי הפתילות שאסרו חכמים, בכל ענין המה

אסורות). רבינו ירוחם (יש מי שפירש ... אם כרך שמן פסול עם פתילה פסולה ועשה ממנו

נר בשבת, מותר, שהשמן נמשך אחר הפתילה מאחר שהוא דבוק בה, וגם הפתילה אינה מסכסכת

כיון שהשמן דבוק בה. ורוב הפוסקים הסכימו שאסור). טור (יש מתירין אפילו שמן פסול

ופתילה פסולה שכרכן יחד ועשה מהן נר, שלא אסרו אלא בשכל אחד לבדו בתוך הנר, אבל

כשכרכן יחד שרי, דטעמא משום שאין נמשכין אחר הפתילה, וכשכרכן יחד לא שייך האי טעמא.

ור"ת אסרו). מ"א סקי"ג (אבל אם כרך שמן פסול ופתילה פסולה

יחד, אסור (טור רי"ו)).

ומדברי ר"ת נראה שאסרו בכל ענין, אף בשמן מהותך שהוא כשר.

ומה שכתב המ"א לאסור "אם כרך שמן פסול", נתבאר בקונטרס אחרון

ס"ק ב.

[1918] כחכמים במשנה כד, ב (וחכמים מתירין בכל

השמנים). טור ושו"ע ס"ו (שאר כל השמנים, חוץ מאלו, מדליקים בהם).

[1919] ר' יהושע בן לוי כג , א (כל

השמנים כולן יפין לנר, ושמן זית מן המובחר). תוס' שם ד"ה מריש (לנר

שבת פשיטא דשמן זית מצוה מן המובחר, לפי שנמשך אחר הפתילה טפי מכולהו). שו"ע

שם (ומכל מקום שמן זית מצוה מן המובחר).

וראה לקוטי שיחות חכ"א ע' 382 (שלא ראה מנהג זה בבית אדמו"ר).

[1920] רמ"א שם ס"א (ומיהו

שמן זית מצוה מן המובחר).

[1921] של"ה מסכת שבת פרק נר מצוה

קלב, א (נראה בעיני, להדליק הנרות בשמן דוקא, ולא כמו שנהגו בקצת מקומות להדליק

בנרות שעוה או חלב ... ולפי הנראה לי מדברי רבינו ותשובתו, ושאר הגאונים שהולכים

לשיטתו, נראה דלדידהו אסור להדליק בשעוה או חלב וזפת ...ונמצא לפי דעת הרי"ף

והרמב"ם [יש] לאסור, וכן יש לנהוג). מטה משה סי' תכ (ולדידן דאין שמן זית

מצוי, מצוה מן המובחר בשאר שמנים שאורן צלול, ואעפ״י דלעניין נרות חנוכה כתב מהרמ״א

בשו״ע או״ח סי׳ תרע״ג בהג״ה דשעוה אורה צלול כמו שמן . שאני

הכא דהגאונים אסרו נר של שעוה אפילו נר קנד״ל לעניין שבת, אף שרש״י והרי״ף והרא״ש

התירו, מכל מקום יש לחוש לדברי הגאונים למאן דאפשר). הובא ב מ"א סקי"ב (ואם

אין שמן זית מצוי, מצוה בשאר שמנים, והן קודמין לשעוה, כיון דיש אוסרין בשעוה).

[1922] תשובת הגאונים , בשערי תשובה סי'

רלב וסי' רלה, ובס' העתים סי' יב, הובא ברא"ש שם (ובספר העתים הביא מתשובת

הגאונים, וששאלתם אם מותר לכרוך שעוה על הפתילה של פשתן ולהדליק בה בשבת. כך ראינו

דאסור לעשות כן ... ובתשובה אחרת אשכחן נמי הכי, ואבוקה של שעוה ששאלתם, לא חזי

לנא מעולם מאן דמדליק בשעוה בי שמשי, וכולהו רבוותא דחזינן הוו אסרי, עד כאן מספר

העתים). ורמב"ן במלחמות רפ"ב (וכי מותר להדליק בפתילה בלא שמן,

והלא השעוה פסולה היא לשמן, והדבר נראה לעין שהן צריכות להטיה ולמחטן יותר מכל

הנרות שבעולם. והוזקקתי להשיב על זה, מפני שראיתי לרבינו הגדול ז"ל שכתב

בתשובת שאלה (שו"ת הרי"ף סי' טז) שהוא אסור, ואין בדבר ספק). מ"מ

פ"ה ה"ח (ומתוך פירוש זה אסרו נרות ארוכים של שעוה שעושין פתילה של פשתן

וכורכין עליה שעוה, וזה בהסכמה מהם ז"ל, וזה דעת רבינו, וכן כתוב בתשובה לרב

אלפסי ז"ל ... ומהאי טעמא נהגו כו"ע שלא להדליק נר של שעוה בשבת,

עכ"ל).

[1923] מ"א שם (ועיין סי'

ער"ה דיש מקילין יותר בנר הכרוך).

והיינו שלא זו בלבד שמותר להדליק נר של שעוה הכרוך על הפתילה,

ואין חוששים שמא יטה. אלא מותר אפילו ללמוד אצלו, אף שאסרו בכל השמנים מחשש שמא

יטה.

[1924] סעיף א (אסור ... לקרות בספר לאור הנר

של שמן ... שמא ישכח ויטה ... אבל בנר של שעוה או של חלב הכרוך סביב הפתילה, שאין

דרך להטותו כשהפתילה היא כשרה (עיין סי' רס"ד), יש מתירים. ויש אוסרים, גזירה

שמא ימחוט ראש הפתילה ויש בזה משום מכבה. ולעת הצורך יש לסמוך על סברא הראשונה).

[1925] מ"א שם (ומכל מקום נר שעוה קודם

לנר חלב. ועיין סי' תרע"ג), והוא כמבואר ברמ"א שם (ונוהגים במדינות אלו

להדליק בנר של שעוה, כי אורן צלול כמו שמן).

[1926] עולא כ, ב (המדליק (נר של שבת,

רש"י), צריך שידליק ברוב היוצא (מראש הפתילה חוץ לנר, רש"י)). כח, ב.

טור ושו"ע ס"ח (המדליק, צריך שידליק רוב מה שיוצא מן הפתילה מהנר).

[1927] שלטי הגבורים על המרדכי סוף פ"א

(והלכתא הני נרות של שעוה שלנו, צריך להדליק רוב הפתילה שיוצאת מתוך השעוה, ותהא

השלהבת הולכת ברובה, אב"ן). מ"א סקי"ד (והוא הדין בנר של

שעוה, צריך להדליק רוב היוצא (ש"ג)).

[1928] ר' עקיבא משנה כח , ב (פתילת

הבגד שקיפלה ולא הבהבה (על השלהבת כדי שתהא מחורכת ותדליק יפה, רש"י) ... רבי

עקיבא אומר ... מדליקין בה). תוס' כט, א ד"ה רבא (ונראה לי דבחנם נהגו אנשים

להדליק הפתילה ולכבותה כדי שתהא מהובהבת ... משמע דיכול להדליק אע"פ שאינה

מהובהבת). טור ושו"ע ס"ט (אין צריך להבהב הפתילה).

[1929] רא"ש פ"ב סוס"י

יח (ונוהגות הנשים להדליק הפתילה ולכבותה, כדי שתהא מהובהבת ויאחז בה האור היטב,

ומנהג יפה הוא). טור ורמ"א ס"ט (נהגו להדליק הפתילה ולכבותה, כדי שתהיה

מחורכת ותאחז בה האור יפה).

ואף שנתבאר לעיל סי' רסג ס"ה (ומכל מקום טוב שהוא יתעסק

בתיקון הפתילות והנרות), מכל מקום נתבאר כאן "נהגו הנשים להדליק הפתילה

ולכבותה". וראה קובץ אור ישראל חי"א ע' נג.

[1930] מ"א סקט"ו (ואף בנר הכרוך

עושין כן).

וברשימת היומן ע' תכז (לא נהגינן להבהב נר של שבת קודם

ההדלקה).

ונרות של זמנינו נדלקות היטב אף בלא הבהוב.

[1931] רבא כט , א (שאין מדליקין ...

בסמרטוטין).

[1932] מ"א סקט"ז (צריך לומר

דהיינו בלאי בגד פשתן הגסים).

[1933] תוספתא פ"ב ה"א (ולא

בסמרטוטין, ואע"פ שמחורכין). הובא ב תוס' כט, א ד"ה ולא בסמרטוטין

(קשה ... ומיהו בתוספתא גרס ולא בסמרטוטין, אפילו מחורכין). רא"ש

פ"ב סוף סי"ח (ולא בסמרטוטין אף על פי שמחורכין. והכי איתמר בתוספתא.

אבל ברוב ספרים כתוב ולא בסמרטוטין שאינן מחורכין. וגירסת התוספתא עיקר). רבינו

ירוחם ח"ב סז, א (ובתוספות כתבו שאין מדליקין בסרמטוטין, ואפילו מחורכים).

שו"ע ס"י (אין מדליקין בסמרטוטין, אפילו מחורכין).

[1934] גמרא כ[א] , א (בגדי כהונה שבלו

מפקיעין אותן, ומהן היו עושין פתילות למקדש ... דבוץ).

[1935] מ"א סקט"ז (ובלאי בגד

פשתן מדליקין בו, כדאיתא ריש פ"ב בגמרא גבי בגדי כהונה).

[1936] ראה תהלה לדוד סק"ד.

[1937] רמב"ם הל' כלים פכ"ב ה"א

(כמה שיעור הבגד להתטמא ... שלש אצבעות על שלש אצבעות מכוונות עם המלל לטומאת המת

או לשאר טומאות ... בבגדי צמר ופשתים).

וראה מראי מקומות וציונים.

[1938] גמרא כח , ב (בג' על ג' מצומצמות

עסקינן, וביום טוב שחל להיות ערב שבת עסקינן, דכו"ע אית להו דר' יהודה דאמר

מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים, ודכו"ע אית להו דעולא דאמר עולא המדליק

צריך שידליק ברוב היוצא ... וכיון דאדליק ביה פורתא הויא ליה שבר כלי, וכי קא

מדליק בשבר כלי קמדליק). מ"א סקי"ד (יום טוב שחל להיות ערב שבת,

אין מדליקין בחתיכות בגד שהיא ג' אצבעות על ג' אצבעות מצומצמים, דכיון דאדליק בה

פורתא הוה ליה שבר כלי, ואסור להדליק בה ... (גמרא)).

[1939] ואף שיש אומרים שפחות מג' על ג' אינו ראוי לכלום והוא מוקצה,

כדלקמן סי' שח סמ"א (מטלניות שהן שירי בגדים שבלו, אם אין בכל אחת מהן ג' על

ג' אצבעות אסור לטלטלן, מפני שאינן ראויות ... ויש אומרים שמטלניות שהן שירי סתם

בגדים, אף על פי שאין בהם ג' על ג' אצבעות מותרות בטלטול לכל אדם, הואיל והן

ראויות לקנח בהם איזה טינוף).

מכל מקום כשמייחדה לפתילה נחשבת כלי, כדלקמן שם סל"ג (פתילה

שלימה, אפילו נדלקה כבר בחול או בשבת שעברה, היא נקראת כלי), ושם נסמן (הערה רנא).

אמנם כאן, שבשעה שהי' ג' על ג', הוא נחשב כלי לקבלת טומאה,

שאפשר להשתמש בו לבגד קטן. וכשנפחתה מג' אצבעות, אינה מקבלת טומאה, שאינה ראויה

לבגד; ואף שאינה מוקצה, כיון שעתה היא עשויה לפתילה, מכל מקום הוא שבר כלי, שנקרא

נולד, כיון שמיועד עתה לתשמיש חדש, וכדלקמן שם סכ"ד (כל הכלים המותרים בטלטול

שנשברו בשבת, ואין השברים ראויים להשתמש בהם מעין מלאכתם הראשונה אלא מעין מלאכה

אחרת לגמרי ... הרי זה נולד, שנעשה כלי חדש, ומותר בשבת, ולא ביום טוב).

[1940] ואף שאינו מטלטלם, רק מבעירם, גם זה

חשוב טלטול, כדלקמן סי' שח סוף סי"ד (ובלבד שלא יעשה מעשה בגוף המוקצה על ידי

תשמיש זה, כגון להצית אש ביום טוב תחת עצי מוקצה אף על פי שאינו מזיזם כלל, כמו

שיתבאר בסי' תק"א), ובסי' תקא סי"א (אין מסיקין בהן, מפני שהן נולד

ואסורין בטלטול, ואפילו לשורפן במקומן אסור אף על פי שאינו מטלטלן, לפי שהמוקצה

אסור להשתמש בו וליהנות ממנו, כמו שיתבאר בסימן תק"ט) ובסי' תקט סט"ז (שמסיק

בעצים המוקצים, אף על פי שאינו מזיזם ממקומם, מכל מקום כיון שנותן תחתיהם אש

ומבעיר אותם הרי עושה מעשה בגוף המוקצה), ובקונטרס אחרון שם סק"ג (להשתמש בו

בידים אף על פי שאינו מזיזו כגון הדלקה).

[1941] ר' עקיבא במשנה שם (פתילת הבגד

שקיפלה (כמו שגודלין פתילות, רש"י) ... רבי עקיבא אומר ... מדליקין בה), ובגמרא

שם (רבי עקיבא סבר קיפול מועיל, ואין תורת כלי עליו, וכי קמדליק בעץ בעלמא קמדליק).

מ"א סקי"ד (אלא אם כן גדל הפתילה מערב יום טוב, דנתבטל מתורת כלי (גמרא)).

וראה ארץ צבי סי' קו. חקרי הלכות ח"א טו, א.

[1942] כדלעיל סי' רסג ס"א

(ועיקר מצות הדלקת נרות הוא נר זה שאוכל אצלו), ושם נסמן (הערה 1445 ).

[1943] שו"ת רש"ל סי' פה (אין

מדליקין בנר ישן של חרס, והטעם משום מאוס. והוא הדין נר של שבת העשוי לכבוד על

שלחנו). הובא במ"א סוף הסי' (אין מדליקין על השלחן בנר ישן של חרס (רש"ל

פ"ה)).

[1944] שו"ע שם ס"ג (נר של חרס שהדליק בו לילה אחת, נעשה

ישן ואין מדליקין בו לילה אחרת, אלא לוקח חדשים בכל לילה). וראה לקמן סי' תרלט ס"ג

(ונוהגין שלא להכניס נר של חרס אפילו לסוכה גדולה).

[1945] תוכן המשך הדברים בקונטרס

אחרון זה:

בפנים

ס"ח נתבאר, שמותר להדליק בחלב שהתיכו על ידי שיתן לתוכן שמן כל שהוא מהשמנים

"שמדליקין בהם".

ואף

דאמרינן בגמרא בסתם " נותן לתוכו שמן כל שהוא ומדליק", ואינו מחלק בין שמן

לשמן. מכל מקום נתפרש בב"י ובשו"ע, שלא התירו אלא בתערובת שמנים

שמדליקין בהם.

ומבאר שבזה למעט תערובת צרי ועטרן,

שאסור להדליק בהן, כמובא בפנים ס"ו ( חוץ מן העטרן, מפני שריחו רע ... וחוץ

מן הצרי, מפני שריחו נודף).

לכללות קונטרס אחרון זה ראה הליכות השבת

ע' תקפה. כנישתא דבי רב ע' תקנד.

[1946] "לאו דוקא שמן זית,

דהוא הדין לשאר שמנים שמדליקין בהם".

[1947] "ואם נתן בהם מעט מאחת משמנים שמדליקין בהם".

[1948] "דתניא בסמוך הצרי

אינו אלא שרף מעצי הקטף, משמע דהטעם לפי שאינו נמשך אחר הפתילה".

[1949] "משמע כל היוצא מן

העץ אינו נמשך אחר הפתילה, ועטרן יוצא מן העץ הוא, דהוא פסולתא דזיפתא".

[1950] תוכן המשך הדברים בקונטרס

אחרון זה:

בפנים

סי"א נתבאר, "אם עשה פתילה מדברים האסורים וכרך סביבה את השעוה או את

החלב, אפילו המהותך, אסור להדליק בה", לפי דברי ר"ת " פתילות שאסרו חכמים אסורות בכל ענין",

והיינו אף בשמנים הכשרים.

וגם המ"א מודה לאסור בכל ענין. ומה

שהזכיר המ"א "שמן פסול", מבאר ב' טעמים לזה.

לכללות קונטרס אחרון זה ראה הליכות השבת

ע' תקפה. כנישתא דבי רב ע' תקנה.

[1951] פ"ב סי' א ( פתילות שאסרו חכמים אסורות בכל ענין) .

[1952] סי' רכז ( הפתילות שאסרו חכמים, בכל ענין המה

אסורות) .

[1953] ס"ק יג ( אם כרך שמן פסול ופתילה פסולה יחד, אסור) .

[1954] "יש מתירין אפילו

שמן פסול ופתילה פסולה שכרכן יחד".

[1955] שכיון שהזכיר דעת

המתירים, לכן כתב שמתירים אף בשמן פסול הכרוך על פתילה פסולה. אבל דעת האוסרים הוא

בכל ענין.

[1956] ועוד טעם שהזכיר

המ"א "שמן פסול".

[1957] דאמרינן כו, א (מדליקין

בשמן פקועות ובנפט). וכן הוא לקמן סי' ערה סי"ב (נר של נפט, כיון שהוא מאוס

אין חוששים שיסתפק ממנו, ומורין לו לכתחלה).

[1958] רע"א (בא למדוד נפט),

והיינו מדידת דבר לח.

[1959] תוכן המשך הדברים בקונטרס

אחרון זה:

בפנים

סי"ב נתבאר, שאם אין שמן זית מצוי, "מצוה יותר בשאר שמנים שאורן

זך וצלול, מבנרות של חלב ושל שעוה הכרוכים, לפי שיש אוסרים אותן".

ואף

שכתב הב"ח שגם הגאונים לא אסרו בשעוה, אלא בשעוה עם פסולת.

מכל

מקום נראה מהב"י והד"מ דלא סבירא להו לחלק בזה. וגם בלאו הכי צ"ע

בב"ח.

לכללות קונטרס אחרון זה ראה הליכות השבת

ע' תקפו. כנישתא דבי רב ע' תקנו.

[1960] סד"ה ואם כרך (וכן

נוהגים באשכנז וצרפת להדליק נרות של שעוה ... ומיהו מאחר שהרא"ש וכמה גדולים

אחרונים התירו, וגזירה דרבנן הוא, יש לסמוך עליהם ... וכן עמא דבר). הרי שהגאונים

אוסרים אף בזה.

[1961] ס"ק ב (וכן נוהגין

שמדליקין בנר של חלב).

[1962] שכתב בד"ה ואם כרך (נראה

לפענ"ד, דלא אסרו הגאונים אלא בשעוה כברייתו שאינו מהותך ואית ביה פסולת, אבל

שעוה מהותך וזכה הכרוך סביב פתילה כשירה, עינינו הרואות שהוא דולק יפה, ובהא קאמרה

תלמודא דמותר, ואף הגאונים לא נחלקו בזו).

כי השעוה בשעה שמוציאים אותה מהכוורת,

יש בה שאריות של הדבש וזיהומים נוספים, וכדי להפרידה מהם, ממיסים אותה ויוצקים ממנה

גושים של שעוה נקיה וקשה יותר.

[1963] כדלעיל ס"ח (גזרה

שמא יבא להדליק בהם כשעדיין לא ניתוכו ונמוחו).

[1964] ראה כללי הפוסקים וההוראה

סי' קה.

[1965] ד"ה אמר אביי (דוקא

בהוצאה גזר אביי, וכל הנהו דמייתי ראייה איירי בהוצאה, אבל בעלמא לא גזר).

[1966] ע"א ד"ה למאי (שאם

נדר לתת לחבירו שעוה יתן לו פסולתא דדובשא, ואין יכול לכופו לתקן לו).

[1967] רמי בר אבין כ, סע"ב

(שעוה פסולתא דדובשא).

[1968] כ, ב בביאור המשנה (שעוה

קירותא).

[1969] נג, א ד"ה כאצבע

בקירא (בשעוה קשה). והיינו שכבר נטלו ממנה את הפסולת, והיא קשה.