רנח מותר להשים בערב שבת דבר קר על דבר חמה

רנח מותר

להשים בערב שבת דבר קר על דבר ⁹²⁴ חמה

ובו סעיף אחד

א מותר ⁹²⁵

(א) להטמין מבעוד יום, בין תבשיל חם בין תבשיל קר, על גבי קדרה רותחת, ואין זה

כמטמין על גבי דבר המוסיף הבל שאסור אפילו מבעוד יום ⁹²⁶ ,

לפי שאין הקדרה הרותחת נקרא מוסיף הבל, שהרי חומה הולך ומתמעט ⁹²⁷ :

קונטרס אחרון

(א) להטמין כו'.

עיין ⁹²⁸

במה שנתבאר בסימן רנ"ז ⁹²⁹ דהטור ושו"ע לשיטתייהו אזלי, שאף

שהקדרה מגולה מיקרי הטמנה, ולכן הוצרך הב"י ⁹³⁰

לפרש שאין הקדרה מוספת הבל.

ומכל מקום הדין דין אמת אף לדידן דקיימא לן ⁹³¹

דכשהקדרה מגולה למעלה לא מיקרי הטמנה, כמ"ש רמ"א סי' רנ"ג ⁹³²

והט"ז כאן ⁹³³ ,

וכן דעת הרמב"ם ומגיד משנה סוף פ"ד ⁹³⁴ , וכגון שהיא טמונה למעלה ⁹³⁵ .

ולאפוקי מדברי הרב רבינו יונה שהביא הר"ן ⁹³⁶ שפירש ההיא דכוזא כו' בכהאי גוונא

ולאיסור. אלא סבירא לן בההיא ⁹³⁷

כפירוש התוס' ⁹³⁸

ורא"ש ⁹³⁹

וטור ושו"ע בסי' שי"ח ⁹⁴⁰ .

(ובהא אתי שפיר מה שנוהגין להטמין מבעוד יום מיני עיסה בקדרה

קטנה תוך גדולה אע"ג דהוה ליה הטמנה ממש ⁹⁴¹ . עיין סי' שכ"ו ⁹⁴² ).

ולא העתקתי מה שכתב המג"א כאן ⁹⁴³ ,

משום דבהדיא מבואר בשו"ע סי' שי"ח ס"ח ⁹⁴⁴ שהכריע להקל דלא דמי לכירה, כמו שכתב

המג"א עצמו שם, עיין שם בס"ק כ"ו ⁹⁴⁵ ,

דאף במיחם על גבי מיחם שיש תבשיל ורוטב בהעליון, דבכהאי גוונא מיירי הכא והתם

בס"ז ⁹⁴⁶ ,

נקטינן נמי כדברי המיקל, עיין במה שנתבאר בסי' רנ"ג ⁹⁴⁷

ודו"ק:

[924]

כנראה צ"ל: קדרה. וכ"ה בשו"ע ובלבוש.

[925] לתוכן סימן זה ראה נימוקי

שבת. ביאורי השלחן. שו"ע הרב עם ביאורים והערות.

[926]

טור ושו"ע ס"א (מותר להניח מבעוד יום כלי שיש בו דבר קר על גבי קדירה

חמה, שאין זה כטומן בדבר המוסיף הבל). משא"כ בשבת, יתבאר לקמן סי' שיח

סי"ד-טו (כלי שיש בו דבר חם שהיד סולדת בו, מותר להניחו בשבת על גבי קדרה הטמונה

בבגדים כדי שישמור חומו ולא יצטנן ... אבל אסור להטמינו תחת הבגדים ... אבל אין מניחין

כלי שיש בו דבר שאינו חם כל כך עד שתהא היד סולדת בו על גבי קדרה שהיא חמה כל כך שהעליון

יכול להתחמם מחומה עד שתהא היד סולדת בו). והיינו שאסור להניח עליו תבשיל קר משום

בישול, ואסור להטמין עליו תבשיל חם משום הטמנה בשבת, ושם נסמן (הערות קמב-ד).

[927]

ב"י סוף הסימן (פשוט הוא, שהרי אין הקדרה חמה מוספת הבל, אדרבא חומה

מתמעט והולך). לבוש סוף ס"א. ט"ז סק"א.

וכדלעיל סי' רנז ס"י (מותר להעמידה

בתוך הכירה שנתבשלה שם להטמינה שם בדבר שאינו מוסיף הבל. ואף על פי ששולי הכירה שהקדרה

עומדת שם הם חמין מאד, מכל מקום כיון שאין חום הכירה מחמת עצמה אלא מחמת האש, וכל שעה

היא מתקררת והולכת, אינה נקראת דבר המוסיף הבל, ואינו דומה לפסולת של זיתים וכיוצא

בהם שהם מוסיפים הבל מעצמם), ושם נסמן (הערה 747 ).

אמנם יש הפרש בין ההלכה בטור

ושו"ע, שכתבו סתם "להניח מבעוד יום כלי שיש בו דבר קר על גבי קדירה חמה",

ולא הזכירו כאמור כאן " להטמין מבעוד יום ... על גבי קדרה רותחת ".

וטעם החילוק נתבאר בקונטרס אחרון ( דהטור

ושו"ע לשיטתייהו אזלי, שאף שהקדרה מגולה מיקרי הטמנה, ולכן הוצרך הב"י

לפרש שאין הקדרה מוספת הבל). וכן הוא בפרמ"ג משב"ז (הב"י לשיטתיה דנוגע

במקצת בגחלים או במוסיף הבל הוה הטמנה ... משום הכי הוצרך לטעם דמתקרר).

משא"כ "לדידן דקיימא לן

דכשהקדרה מגולה למעלה לא מיקרי הטמנה", כדלעיל סי' רנג ס"י וסי' רנז סוף

ס"י (ויש אומרים שכל שהקדרה מגולה למעלה, אין זו הטמנה ... וכן המנהג), לא חשיב

הטמנה מה שמניח הכלי הצונן על גבי הקדרה החמה , אף אם הקדרה החמה

היתה נחשבת למוסיף הבל.

ולכן נתבארה כאן ההלכה באופן שהקדרה העליונה

"טמונה" בבגדים (מותר להטמין), ומכל מקום אינה נחשבת טמונה בדבר המוסיף

הבל " לפי שאין הקדרה הרותחת נקרא מוסיף הבל, שהרי חומה הולך ומתמעט ".

וכן מותר מטעם זה להטמין את הקדרה

העליונה בתוך הקדרה התחתונה, כמבואר בקונטרס אחרון (ובהא אתי שפיר מה

שנוהגין להטמין מבעוד יום מיני עיסה בקדרה קטנה תוך גדולה אע"ג דהוה ליה

הטמנה ממש), ושם נסמן ( הערה 941 ) .

*

כל הדברים האלה הם לפי האמור כאן, שמה

שכתב הטור "שאין זה כטומן בדבר המוסיף הבל", הוא כפירוש הב"י (שהרי

אין הקדרה חמה מוספת הבל, אדרבא חומה מתמעט והולך).

אמנם מקורו של הטור הוא ברמב"ם

פ"ד ה"ו ( מניחין כלי שיש בו דבר צונן על גבי כלי חם ... ואינו כטומן בדבר

המוסיף) , שנתבאר פירושו בקונטרס אחרון ( דכשהקדרה מגולה למעלה

לא מיקרי הטמנה ... וכן דעת הרמב"ם ומגיד משנה סוף פ"ד).

ועל פי זה נתבאר לקמן במהדורא בתרא

ס"ח ( בהרמב"ם שממנו לקוחים דברי הטור, אי אפשר לפרש ... ולפי מה

שנתבאר אתי שפיר, דסלקא דעתך אמינא מאחר שהקדרה מוספת הבל כקרקע הכירה גרופה ... קמ"ל

דלא מיקרי דרך הטמנה ממש בכהאי גוונא ). והטעם דלא מיקרי הטמנה נתבאר שם

ס"ג ד"ה ומיהו ( לא קשה מידי להרשב"א, מהא דמניחים מיחם

על גבי מיחם, ולא דמי לעל גבי גחלים וגפת שאסור משום הטמנה במקצת, דיש לומר דסבירא

ליה דמיחם לא מיחלף כלל ברמץ ). ושם ס"ב ( ומה שכתב הטור ... רוצה

לומר ... וקרקע הכירה אינו ראוי להטמנה ואין לגזור בו).

אמנם לדידן, דקיי"ל שהטמנה במקצת

אינה הטמנה, וכל האיסור כאן הוא מחמת ש"מטמינים" התבשיל מבעוד יום על

גבי הקדרה הרותחת. בזה זקוקים אנו לטעם ההיתר " לפי שאין הקדרה

הרותחת נקרא מוסיף הבל, שהרי חומה הולך ומתמעט ".

[928] תוכן המשך הדברים בקונטרס

אחרון זה:

בפנים

נתבאר שמותר "להטמין" מבעוד יום על גבי קדרה רותחת, "לפי שאין

הקדרה הרותחת נקרא מוסיף הבל, שהרי חומה הולך ומתמעט", כמבואר בטור

ושו"ע.

אלא

שהטור ושו"ע הסוברים שהטמנה במקצת שמה הטמנה, הוזקקו לטעם זה אף כשהקדרה

העליונה מגולה, אבל לדידן לא זקןקים לטעם זה אלא כשהיא טמונה למעלה. ולא

קיי"ל כרבינו יונה שאוסר בזה.

וכן

מותר מטעם זה להטמין קדרה קטנה בתוך גדולה, מבעוד יום.

וכשאינו

"מטמין" למעלה, מותר אף כשהקדרה התחתונה עומדת על האש.

לכללות קונטרס אחרון זה ראה קובץ הערות

וביאורים (ירושלים) חי"ב ע' עט ואילך. נימוקי שבת ע' תצ ואילך. כנישתא דבי רב

ע' תמד ואילך. ביאורי השלחן ע' קע.

[929] סברתם דבנוגעת בגחלים מיקרי הטמנה אף

כשקדרה מגולה למעלה, נתבארה לעיל שם בקונטרס אחרון ס"ק ב (והערות 793 - 794 ), וס"ק ג (והערה 911 ).

וזה שהתירו כאן קדרה על גבי קדרה מטעם שאין הקדרה התחתונה

מוספת הבל, נתבאר לעיל שם ס"ק ב (והערה 840 ), וס"ק ג (והערה 916 ).

[930] סוף הסימן (פשוט הוא, שהרי אין הקדרה חמה

מוספת הבל אדרבא חומה מתמעט והולך).

[931] כדלעיל סי' רנג סוף ס"י וסי' רנז

סוף ס"י ( ויש אומרים שכל שהקדרה מגולה למעלה, אין זו הטמנה ... וכן המנהג).

[932] סוף ס"א (ויש אומרים דאפילו אם

הקדירה עומדת על גבי האש ממש, כל זמן שהיא מגולה למעלה, לא מקרי הטמנה, ושרי, וכן

המנהג) .

[933] בסופו (ועיקר טעם ההיתר כאן, כיון שאינו

טמון בתוכו ממש רק מונח עליו).

[934] ברמב"ם שם (מניחין מיחם

על גבי מיחם בשבת ... שלא אסרו אלא להטמין בשבת אבל להניח כלי חם על גבי כלי חם כדי

שיהיו עומדין בחמימותן, מותר. אבל אין מניחין כלי שיש בו דבר צונן על גבי כלי חם בשבת

שהרי מוליך בו חום בשבת, ואם הניחו מבערב מותר, ואינו כטומן בדבר המוסיף). והיינו

שעמידתה על גבי מיחם אינה נחשבת הטמנה, הן בשבת והן בערב שבת. אלא שבשבת אסור

להניח צונן על גבי חם משום איסור בישול בשבת.

ובמ"מ שם (זה פשוט, שאם היה זה כטומן בדבר המוסיף, ודאי בשבת

היה אסור אפילו בדבר חם, כמו שנתבאר שאסור להטמין דבר חם בשבת אפילו באינו מוסיף).

אלא ודאי אין בו משום הטמנה, רק משום מבשל כשמעמיד צונן על גבי חם.

[935] מכל מקום גם לדידן זקוקים אנו לטעם זה

( שאין הקדרה הרותחת נקרא מוסיף הבל, שהרי חומה הולך ומתמעט),

כדי להתיר אף אם היא "טמונה" למעלה. וכאמור כאן בפנים, שמטעם זה "מותר

להטמין מבעוד יום ... על גבי קדרה רותחת" .

[936] על הא דאמרינן מח, א (רבה ורבי זירא איקלעו

לבי ריש גלותא, חזיוה לההוא עבדא דאנח כוזא דמיא אפומא דקומקומא (מיחם של חמין, והכוזא

היתה מלאה צונן, רש"י), נזהיה (גער בו, רש"י) רבה ... אולודי קא מוליד),

כתב הר"ן רפ"ד כב, א (וה"ר יונה ... פירש ז"ל, דהנחת כוזא אפומא

דקומקומא – כדי להטמין שניהם בדבר שאינו מוסיף הוה, וכגון שכסה הקומקום מבעוד יום ומותר

לגלותו ולכסותו בשבת כדאיתא לקמן, והיה רוצה להטמין הכוזא בשבת אפומא דקומקומא דקי"ל

מותר להטמין את הצונן, והוה סלקא דעתא דר' זירא דאפילו על גבי מיחם שרי, ורבה אסר דלא

התירו אלא במטמין בדבר שאינו מוסיף, אבל על גבי מיחם אסור, מפני שתוספת חום המיחם ניכר

בכסוי, ואף על פי שהוא מצד עצמו אינו מוסיף, הוה ליה כמטמין בדבר המוסיף).

ולפי המובא ממנו בר"ן, פירש רבינו

דבריו, שלדעת רבינו יונה, הקומקום החם נחשב דבר המוסיף הבל, ולכן אסור להטמין על

גביו. ואשר לא קיי"ל כוותיה בזה.

וכן נתפרש בסי' הקודם בקונטרס אחרון

ס"ק ב ד"ה אבל להרב רבינו יונה שבר"ן (גבי כוזא אפומא דקומקומא

פירש הרב רבינו יונה דהקומקום נקרא דבר המוסיף הבל ... אבל הרא"ש וטור לא סבירא

להו כהרב רבינו יונה בהא ).

*

אמנם אחר כך הגיעו לידי רבינו חדושי

הרשב"א לשבת, בהם העתיק את דברי רבינו יונה הנ"ל, והוסיף עליהם ביאור (ונראין

דבריו דכל שהוא מוליד חום בדרך הטמנה על גבי דבר חם, כמטמין את הצונן על גבי מיחם,

אסור ). והיינו שאין

לקומקומא דין "מוסיף הבל" לאסור אף קודם השבת, אלא שאם מטמין עליה בשבת

דבר צונן, דינו כמטמין בשבת דבר חם בדבר שאינו מוסיף הבל.

ועל פי זה הוסיף רבינו אחר כך הגהה, לעיל שם קונטרס אחרון

ס"ק א ( עיין שם במקור הדין ברשב"א דלא קשיא מידי ), ושם נסמן (הערה 778 ),

וכן הוא לקמן במהדורא בתרא ס"ג ד"ה ואתי שפיר (דלא אסור להפשיר בכהאי גוונא

אלא בשבת), וד"ה והא דהסכים (הרשב"א פ"ג ... לפירוש הרב רבינו יונה ריש פ"ד ... דבכהאי גוונא לא התירו

להטמין הצונן), וד"ה והנכון (וגבי כוזא אפומא דקומקומא, עיקר האיסור הוא משום

הולדת חום בדרך הטמנה דוקא, כמו שכתב הרשב"א פ"ג גבי פנאד"ש, ורוצה

לומר דהטמנה בדבר שאינו מוסיף לא התירו בצונן בכהאי גוונא דמוליד חום, אלא במשמר החום

במיחם על גבי מיחם, או להפג צינה בצונן שאינו מוליד חום כלל, אבל לא במוליד חום, אף

דלא מקרי מוסיף הבל ממש).

ולפי זה יוצא, שהאמור כאן (מותר להטמין

מבעוד יום ... על גבי קדרה רותחת, ואין זה כמטמין על גבי דבר המוסיף הבל), הוא

לדברי הכל.

ולפום ריהטא הי' אפשר לומר לפי זה

דקיי"ל כרבי יונה .

ואף שפוסק לקמן סי' שיח סכ"ג ( מותר

להעמיד קיתון של מים, או של שאר משקין, צוננים, בתוך כלי שני שיש בו מים חמין (ואפילו

להטמינו כולו בתוכה. שמותר להטמין את הצונן בדבר שאינו מוסיף הבל, כמו שנתבאר בסי'

רנ"ז, והחמין הן נקראים דבר שאינו מוסיף הבל כמ"ש בסי' רנ"ח)).

לכאורה הי' אפשר לומר, דהיינו רק לפי מה שהבין רבינו בתחלה

בדעת רבינו יונה, שקדרה רותחת יש לה דין "מוסיף הבל", ודלא קיי"ל

כוותיה. משא"כ לפי מסקנתו בהבנת דעת רבינו יונה, שיש לזה דין הטמנת דבר חם

בשבת, אולי הי' אפשר דקיי"ל בזה כרבי יונה, שגם זה אסור.

אמנם במהדורא בתרא שם בא רק לבאר את דעות הפוסקים בזה, וגם את

דעת רבינו יונה שברשב"א. אבל למעשה קיי"ל כתוס' ורא"ש וטור

ושו"ע שמפרשים את המעשה דכוזא באופן אחר (דלא כרבינו יונה), כדלקמן שם

ס"ח ד"ה והשתא ( הטור לא הזכיר כלל שנותן תחת הבגדים, כפירוש

הרב רבינו יונה ...

גם הרא"ש לא הזכיר רק פירוש ר"י בההיא דכוזא כו', וגם הטור נמשך אחריו בסי'

שי"ח, ובנוסחאות אחרות גם בסי' זה כמו שכתב ב"י. וכל שכן בהרמב"ם ...

אי אפשר לפרש כלל כפירוש הרב רבינו יונה).

ונפקא מינה מכל זה לענין חימום בקבוק חלב צונן בשבת בשביל

תינוק, בתוך כלי שני של מים חמים, דלא קיי"ל בזה כרבינו יונה, אלא כדלקמן סי'

שיח סכ"ג ( ואפילו להטמינו כולו בתוכה).

וראה שבת כהלכה פי"א סל"א וסל"ט, והערה עה,

וביאורים יח.

[937] שחששו של רבה בכוזא דמיא

אפומא דקומקומא, אינו משום הטמנה, אלא משום חשש בישול, וכדלקמן סי' שיח סכ"ט

( אסור ליתן צונן על המיחם, אפילו להפשיר, כל שהמיחם חם כל כך

שאילו היה הצונן מונח עליו הרבה היה בא לידי בישול, דהיינו שתהא היד סולדת בו),

ושם נסמן (הערה רמו).

[938] שם ד"ה מאי שנא ממיחם (ונראה לרשב"א

דהא דשרינן לתת קיתון של מים כנגד המדורה, היינו ברחוק מן המדורה, שלעולם לא יוכל לבא

לידי בשול, אבל בקרוב אסור אפילו להפשיר, דילמא משתלי ואתי להניחן שם עד שיתבשל. ולהכי

מסיק הכא דאסור). הרי שלא פירשו במעשה דכוזא הנ"ל כפירוש רבינו יונה, אלא

שאסור להפשיר, שמא יניחם עד שיתבשלו.

[939] שם פ"ד סי' ג (ורבי

זירא הוה בעי למישרי משום שלא נתנו שם אלא להפשיר, כדתניא לעיל (מ, ב) נותן אדם קיתון

של מים כנגד המדורה לא בשביל שיחומו אלא בשביל שתפיג צינתן. ורבה אסיר ליה משום דלא

שרינן לעיל אלא ברחוק מן המדורה כדפרישית לעיל [פ"ג ס"י], אבל הכא שהיו ראוין

להתבשל, אפילו לפשר אסור). הרי שלא פירש במעשה דכוזא הנ"ל כפירוש רבינו יונה, אלא

שאסור להפשיר שמא יניחם עד שיתבשלו.

[940] סי"ז (אפילו להפשיר,

כל שהמיחם חם כל כך שאילו היה מניחו שם הרבה היה בא לידי בישול, דהיינו שיהיה יד סולדת

בו. שדין מניח על גבי מיחם כדין מניח כנגד המדורה).

*

ההוכחה ש"הרא"ש וטור לא סבירא

להו כהרב רבינו יונה, הובאה גם לעיל בקונטרס אחרון לסי' רנז ס"ק ב (אבל

הרא"ש וטור לא סבירא להו כהרב רבינו יונה בהא דכוזא אפומא דקומקומא, כמ"ש

סוף סי' רנ"ח ושי"ח).

אלא דלעיל שם מיירי בביאור שיטת הרא"ש והטור בלבד (ולכן

הביא גם מהטור סוס"י רנח). משא"כ כאן מביא גם מהתוס' והשו"ע (ולכן

לא הביא אלא מסי' שיח, ששם נפסק כן בשו"ע).

[941] לפי מה שנתבאר כאן

"שאין הקדרה הרותחת נקרא מוסיף הבל" (דלא כרבי יונה). אם כן אתי שפיר מה

שנוהגין להטמין מבעוד יום בקדרה רותחת מבעוד יום.

משא"כ בשבת אסור משום איסור בישול

בקדרה גדולה הרותחת, כדלקמן סי' שיח סכ"ג ( מותר להעמיד קיתון של

מים, או של שאר משקין, צוננים, בתוך כלי שני שיש בו מים חמין ... אבל בכלי ראשון

אסור להעמידו).

[942] ס"ג (אמת המים של חמי טבריא, אסור

להמשיך לתוכה אפילו מבעוד יום סילון של צונן ופי הסילון יוצא חוץ לאמה ומימיו נשפכים

לעוקא שבקרקע, ועושין כן כדי שיתחממו מים הללו שבסילון בעברם דרך האמה של חמין, והרי

זו כעין הטמנה בדבר המוסיף הבל, שמים הללו נטמנו בתוך האמה של חמי טבריא שהן

נקראים דבר המוסיף הבל).

והוא מטעם האמור בסימן הקודם סוף קונטרס אחרון ס"ק ג ( ואמת

החמין של טבריא שנקראת דבר המוסיף כדמוכח במשנה וגמרא, היינו כשהיא במקום הילוכה,

שאינה מתקררת לעולם).

ולכן אסור " להטמין מבעוד יום מיני עיסה בקדרה קטנה

תוך גדולה" העומדת על האש (באופן המותר מטעם איסור שהייה). דהוי הטמנה בדבר

המוסיף הבל.

ולא התירו אלא הטמנה בקדרה הרותחת שאינה על האש, " שהרי

חומה הולך ומתמעט".

ומה שהתירו לעיל סי' רנג ס"ח ( ואפילו

אם לא נתן אלא חתיכה אחת חיה בקדרה שהתחילה כבר להתבשל, מותר), ואין

חוששים בזה להטמנת התבשיל בכלי ראשון. נתבאר לקמן במהדורא בתרא ס"ז (דהתם לא מיקרי

הטמנה כלל ... לא דמי לרמץ שמכוסה וטמון לגמרי ... והיינו טעמא נמי דגרמא חייא שפיר

דמי ליתן ברוטב רותח).

ונפקא מכל זה לענין איסור הטמנת מאכל

עטוף בפלסטיק או נייר כסף בתוך חמין שבקדרה העומדת על האש, שדינה כהטמנת "מיני

עיסה בקדרה קטנה תוך גדולה" שעל האש; אלא אם כן יש נקבים בעטיפה, שאז דינו

כנתינת חתיכת בשר חיה בקדרה שהתחילה להתבשל, ד"לא מיקרי הטמנה כלל".

וראה קובץ הערות וביאורים הערה 13.

נימוקי שבת. כנישתא דבי רב. שבת כהלכה פי"א ביאורים יב, ד"ה אלא, ואות יד.

וראה עוד שם, הערה נה.

[943] "ואם הקדירה התחתונה עומדת על גבי

האש, יש לה דין (שהייה) [הטמנה]".

[944] "להניח דבר קר שנתבשל כל צרכו על

גבי מיחם שעל האש, יש אומרים שדינו כמניחו כנגד המדורה, וכל דבר שמותר להניחו כנגד

המדורה במקום שהיד סולדת בו, כגון שיבש, מותר להניחו על גבי מיחם שעל גבי האש".

וכן הוא לעיל סי' רנג

סכ"ו ( מותר ליתן תבשיל בשבת על פי קדרת חמין הטמונה על גבי האש ...

ואין חוששין לחיתוי בגחלים, כיון שהקדרה מפסקת בין תבשיל זה להגחלים ).

והיינו שכל הדיון הוא לענין איסור בישול

ולענין איסור שהייה וחזרה. אבל לדברי הכל אין בו איסור הטמנה, כי נגיעת הקדרה

העליונה בקדרה התחתונה שעל האש, אינה חשובה הטמנה בדבר המוסיף הבל, כי הטמנה במקצת

אינה הטמנה.

ולדעת הסוברים שהטמנה במקצת שמה הטמנה,

כבר הובא לעיל (הערה 927 ),

מה שנתבאר במהדורא בתרא לפי דעת הרשב"א והטור (דלא מיקרי דרך הטמנה ממש בכהאי

גוונא ... דמיחם לא מיחלף כלל ברמץ ... ואין לגזור

בו).

ומטעמים אלו, גם הכסא שעל הגחלים אינו

נחשב הטמנה במקצת לכל הדעות, כדלעיל סי' רנז ס"י (אינה נוגעת בגחלים כלל,

כגון שיושבת על גבי כסא של ברזל, או שתלויה על גבי אבנים), אף שהוא מתחמם מהגחלים

שתחתיו.

וראה תהלה לדוד סי' רנז ס"ק ט וסי'

רנח. בדי השלחן סי' עא ס"ק כט. נימוקי שבת. שו"ע הרב עם ביאורים והערות.

לעיל הערה 941 .

[945] "כיון שהקדירה מפסקת, לא דמי לכירה,

דהתם הקדירה עומדת על גבי האש ממש (מ"מ פכ"ב)".

[946] " יש

מפרשים דהא דשרי להניח כלי שיש בו דבר חם על גבי קדירה הטמונה, אפילו כלי התחתון על

האש שרי. ויש מפרשים שאם כלי התחתון על האש, לעולם אסור".

[947] סכ"ו (מותר ליתן תבשיל בשבת על פי

קדרת חמין הטמונה על גבי האש (שבכירה), ע"ד שיתבאר בסי' רנ"ז, אף על פי שהיד

סולדת שם, ואין חוששין לחיתוי בגחלים, כיון שהקדרה מפסקת בין תבשיל זה להגחלים),

ובקונטרס אחרון שם ס"ק י ( ואיך שיהיה, מכל מקום, לפי מה שהעלה

המג"א שם להקל בין בתבשיל קר בין בתבשיל חם) .

ומיירי שהקדרה התחתונה טמונה על גבי האש באופן המותר, כנסמן

לעיל שם (הערה 216 ); שהרי אסור להטמין קדרה על גבי האש.