רמז דין נכרים המביאים כתבים בשבת

` רמז דין נכרים המביאים כתבים בשבת

ובו י " ב סעיפים :

קצץ ולא קצץ

א מותר ¹²²¹ לשלוח אגרת ¹²²² , או שאר חפצים וכלים ¹²²³ , ביד נכרי , אפילו בערב שבת סמוך לחשיכה ¹²²⁴ , כל שיוצא מפתח ביתו של ישראל מבעוד יום ¹²²⁵ .

והוא שקצץ לו דמים בשכר הולכתו ¹²²⁶ , שאז אינו עושה בשביל הישראל , אלא בשביל עצמו ¹²²⁷ , לקבל השכר שקצץ לו , ואינו נראה כשלוחו של ישראל ¹²²⁸ .

ובלבד שלא יאמר לו שילך גם בשבת , שאמירה לנכרי שבות אף שאומר לו קודם השבת ¹²²⁹ . וכן לא יאמר לו ראה שתהא שם באחד בשבת או בשני וכיוצא בזה , אם ידוע לו שאי אפשר לו להיות אז שם אם לא שילך גם בשבת , שהרי זה כאומר לו לך בשבת ¹²³⁰ :

ב ואם לא קצץ לו שכר ההליכה ¹²³¹ , הרי הנכרי טורח בשביל ישראל ¹²³² . לפיכך אסור לשלחו אפילו ביום ראשון ¹²³³ , אלא אם כן יש שהות שיוכל להגיע קודם השבת לבית הראשון הסמוך לחומה ¹²³⁴ שבעיר שנשתלח לשם ¹²³⁵ , שאז אף אם איחר דרכו והולך גם בשבת אין בכך כלום , שהליכה זו אינה מחמת הישראל אלא מחמת עצמו . ואף שאפשר שיצטרך לילך בשבת מבית הראשון הסמוך לחומה שבאותה העיר עד בית של מי שצריך ליתן האגרת לידו , מכל מקום כיון שאין כאן איסור אלא מדברי סופרים , תולין להקל לומר שאותו אדם שצריך ליתן האגרת לידו הוא דר בבית הסמוך לחומה ¹²³⁶ :

ג במה דברים אמורים כשמשלח האגרת לאדם קבוע שיש באותה עיר , שהוא מקבץ כל האגרות השלוחות לשם ונוטלן ושולחן על ידי שלוחו כל אגרת למי שנכתבה אליו , וזהו הנקרא בי דואר , שכל כתב אליו יובל ¹²³⁷ , וכשהוא קבוע בעיר אזי מותר לשלוח אליו אגרת אפילו בערב שבת על ידי נכרי שלא קצץ לו שכר , כל שיש שהות להגיע אליו מבעוד יום . אבל אם אין בי דואר קבוע באותה העיר ששולח לשם , וצריך הנכרי בעצמו להגיע האגרת ליד מי שנכתבה אליו , אסור לשלחו אפילו ביום ראשון ¹²³⁸ , אע " פ שיש שהות להגיע לאותה העיר הרבה קודם השבת , מכל מקום יש לחוש שמא לא ימצא אותו אדם בביתו ויצטרך לילך אחריו , ושמא יצטרך לילך אחריו גם בשבת ¹²³⁹ .

ומכל מקום אם הוא דרך קרוב , כגון מהלך יום אחד , ומשלחו ביום ב ' או ג ', יש להתיר . שאף אם לא ימצא האיש בביתו יש לו שהות הרבה ללכת קודם השבת ¹²⁴⁰ :

ד וכל זה כשלא קצץ . אבל אם קצץ . מותר לשלחו אפילו לעיר שאין שם בי דואר . ואפילו היא דרך רחוקה מאוד . ואפילו יוצא מביתו ערב שבת עם חשיכה ¹²⁴¹ :

שלחו בד ' וה '

ה ויש אומרים ¹²⁴² שאפילו לא קצץ אין איסור לשלחו אלא בערב שבת , דכיון שמשלחו סמוך לשבת הרי נראה כאלו אומר לו לילך בשבת , לפיכך צריך שיהא שהות ביום שיוכל להגיע מבעוד יום לבית הסמוך לחומה שבאותה העיר , אם קבוע שם בי דואר , ואם לא קבוע שם בי דואר אסור לשלחו בערב שבת אלא אם כן קצץ . אבל כשמשלחו בד ' וה ' או קודם לכן , כיון שהוא מופלג לפני השבת , אין נראה כאומר לו לילך בשבת , ולפיכך אע " פ שלא קצץ מותר לשלחו אפילו לדרך רחוקה מאד ¹²⁴³ , אע " פ שאין בי דואר קבוע באותה העיר . ויש לסמוך על דבריהם אם צריכים לכך ¹²⁴⁴ :

אגרת בכתב ישראל

ו אין חילוק בין שקבוע בי דואר באותה העיר לשאינו קבוע , אלא באגרת שהיא כתב יד ישראל ¹²⁴⁵ , שניכר לכל שהיא של ישראל , וכשהנכרי מוליכה בשבת אחר האיש שנשלחה אליו יש קצת מראית העין , שיאמרו שבשבת נתנה לו הישראל להוליכה ¹²⁴⁶ .

ואעפ " כ ( א ) כשמשלחו מופלג לפני השבת לא החמירו כל כך לחוש למראית העין כזה , לפי סברא האחרונה שנתבאר ¹²⁴⁷ . וכשקצץ לא החמירו לדברי הכל ¹²⁴⁸ .

אבל אם היא כתב יד נכרי , והוא הדין שאר חפצים שאינם ניכרים לכל שהם של ישראל ¹²⁴⁹ , מותר לשלחם אפילו בערב שבת לדברי הכל , כל שיש שהות ביום שיוכל להגיע מבעוד יום ¹²⁵⁰ לבית הסמוך לחומה שבאותה העיר ששולחם לשם ¹²⁵¹ . שאף אם לא ימצא האיש בביתו ויצטרך לילך אחריו בשבת ¹²⁵² , אין בכך כלום , כיון שבשעה שהישראל משלחו אין הדבר ידוע לו שלא ימצא בביתו , והרי משלחו בשליחות שאפשר לגומרה מבעוד יום , וכשהולך אחר כך גם בשבת אינו נראה כשלוחו של ישראל ¹²⁵³ , כיון שבשעה ששלחו לא היה ידוע שיצטרך לילך בשבת :

שכרו בסכום קצוב לכל יום

ז אם שכרו לימים דבר קצוב לכל יום בהליכתו וחזירתו , אלא שאינו מקפיד עמו מתי ילך , אסור לשוכרו וליתן האגרת לידו בערב שבת ¹²⁵⁴ , דשמא יצא בשבת ויהא נראה כאילו צוהו לילך בשבת ¹²⁵⁵ , כיון ששכרו לימים , ושכרו סמוך לשבת . אבל בד ' וה ' מותר לשוכרו לימים וליתן לו אז האגרת ¹²⁵⁶ , הואיל ואינו מקפיד עמו באיזה יום ילך כשילך בשבת אינו נראה כשלוחו . ואף ששכרו לימים ¹²⁵⁷ , אינו דומה לשכיר יום , הואיל וקיבל עליו כל מלאכת הולכת האגרת הרי זה דומה לקבלן ¹²⁵⁸ ( עיין סי ' רמ " ג ¹²⁵⁹ ורמ " ד ¹²⁶⁰ ):

גדר דין קצץ

ח אם אמר להנכרי שיתן לו שכרו , אע " פ שלא פירש כמה יתן לו , הרי זה כאלו קצץ וקצב לו , שדעת הנכרי סמוכה שבודאי יתן לו שכרו כפי מה שיתפשר עמו אחר כך , ובשביל טובת עצמו הוא טורח . אבל אם לא אמר לו בפירוש שיתן לו שכרו , אלא שהנכרי מעצמו יודע שישלם לו , אין זה כלום , שאין דעת הנכרי סמוכה ¹²⁶¹ בודאי על השכר ההוא , שיש ספק בלבו שמא לא יתן לו ¹²⁶² , ובשביל הישראל הוא טורח :

ט במה דברים אמורים כשהוא מצפה וממתין לתשלום שכר ואין דעתו סמוכה עליו בודאי . אבל אם אינו מצפה כלל לתשלום שכר אלא עושה בחנם , מן הסתם עושה כן לשלם גמול לישראל על הטובה שקיבל ממנו כבר , והרי זה כעושה בשביל שכר ¹²⁶³ . ויש חולקין על זה ¹²⁶⁴ , אם לא שהנכרי מאליו מתחיל לומר להישראל שילך לו בחנם , שאז בודאי דעתו בשביל טובת הנאה שקיבל ממנו כבר ¹²⁶⁵ . וטוב להחמיר כדבריהם ¹²⁶⁶ :

שכיר שנה

י אבל לשלוח אגרת בחנם בערב שבת ביד עבדו השכור לו לשנה או לשתים לכל המלאכות שיצטרך בתוך משך זמן שכירותו , לדברי הכל אסור ¹²⁶⁷ , כמו שנתבאר בסימן רמ " ד ¹²⁶⁸ שהעיקר כהאוסרין בזה עיין שם הטעם .

ומכל מקום בד ' וה ' יש להתיר לשלוח אפילו שלא בעת הצורך ¹²⁶⁹ , כיון שיש מתירים בשכיר שנה שעושה מלאכה בשביל ישראל כמו שנתבאר בסימן רמ " ד . ואע " פ שאין דבריהם עיקר , מכל מקום יש לצרף דבריהם לדברי האומרים שבד ' וה ' מותר לשלוח אגרת בכל ענין אע " פ שלא קצץ כלל , ולסמוך על זה להקל לגמרי אף שלא בעת הצורך ¹²⁷⁰ :

יא אבל אם אין הנכרי שכור לו לכל המלאכות שיצטרך , אלא לשלוח בידו אגרות בלבד , בכל עת שיצטרך לשלוח בתוך משך הזמן שכירותו , מותר לשלוח בידו אפילו בערב שבת ¹²⁷¹ , ע " ד שנתבאר בסי ' רמ " ד ¹²⁷² עיי " ש הטעם :

יש לו דרך לשם

יב כל מקום שאסור לשלוח מפני שלא קצץ , אף אם הנכרי הולך מעצמו לאותה העיר שיש לו דרך לשם , ( ב ) יש להחמיר שלא לשלוח בידו כשלא קצץ ¹²⁷³ . שאף שאינו טורח כלום בהליכה בשביל ישראל , מכל מקום מה שהוא מוציא האגרת מרשות לרשות , ומעבירה ד ' אמות ברשות הרבים , או אפילו בכרמלית , הוא עושה מלאכות אלו בשביל ישראל כשלא קצץ ¹²⁷⁴ .

ומכל מקום אם יש שהות להגיע לשם קודם השבת מותר לשלוח בידו , אע " פ שאין בי דואר קבוע שם , לפי שאף אם לא ימצא האיש בביתו לא ילך אחריו כלל , כיון שאין לו דרך לשם , והוא אינו נושא אגרת זו בלא קציצה אלא מחמת שיש לו דרך לשם ¹²⁷⁵ :

קונטרס אחרון

( א ) כשמשלחו מופלג כו '. הנה ¹²⁷⁶ ספר התרומה ¹²⁷⁷ קאי בשיטת התוספות ¹²⁷⁸ דברייתא קמייתא דלא ישכיר כו ' אתיא כבית הלל ¹²⁷⁹ , ובד ' וה ' שרי . ותני בסיפא כיוצא בו כו ' ¹²⁸⁰ , משמע דאפילו בלא קצץ שרי בד ' וה ' כשיטת הרא " ש ¹²⁸¹ . ואפילו הכי כתב ¹²⁸² שיאמרו שבשבת כו ', אלמא דאף לפי זה שרי בד ' וה ' ולא חיישינן שיאמרו שבשבת כו ' ¹²⁸³ . ועל כרחך צריך לומר שלא החמירו כל כך ¹²⁸⁴ .

ולכאורה ¹²⁸⁵ יש לומר דדוקא לשיטת הרא " ש צריך לומר הכי , אבל להרי " ף ורמב " ם ¹²⁸⁶ בלאו הכי אתי שפיר ¹²⁸⁷ , דסבירא להו דאף מופלג לפני שבת , דלא מחזי כאומר לו לילך בשבת , אפילו הכי אסור כשלא קצץ , משום שטורח בשביל ישראל , ואם כן הכי נמי כשילך בשבת אחר האיש , טורח הוא בשביל ישראל ¹²⁸⁸ .

אלא שמלשון הב " י ריש סי ' רנ " ב ¹²⁸⁹ מבורר דלכולי עלמא טעם האיסור בלא קצץ הוא משום דמחזי כשלוחו , אלא דלהרא " ש לא מחזי רק בערב שבת עיי " ש ¹²⁹⁰ . ואם כן כשיש שהות להגיע לשם הוה ליה למשרי אף לרי " ף ורמב " ם ( כמ " ש בפנים ¹²⁹¹ ). וכן דעת המ " א ¹²⁹² שהביא דברי ספר התרומה בדברי המחבר , ולא בדברי רמ " א ¹²⁹³ :

( ב ) יש להחמיר כו '. אף ¹²⁹⁴ אם פירוש המ " א דחוק בלשון מהר " י אבוהב וב " י ¹²⁹⁵ , מכל מקום הרי בתשובת מהר " ם סי ' ר " ב ¹²⁹⁶ מבואר בהדיא לאיסור , ואין שומעין לאחרונים נגד גדולי הראשונים כשלא הביאו דבריהם וחלקו עליהם ¹²⁹⁷ .

ואף הראב " ן ¹²⁹⁸ שמיקל לפי פירושו . היינו משום דסבירא ליה דלא קיי " ל כבית הלל ¹²⁹⁹ דאמרי עד שיגיע לבית הסמוך לחומה , אלא כרבי עקיבא ¹³⁰⁰ דאמר שיצא מפתח ביתו כמבואר בדבריו עיי " ש ¹³⁰¹ , ואם כן לפי מה שכתבו כל הפוסקים דגבי איגרת קיי " ל כבית הלל ¹³⁰² , צריך להחמיר בזה אף לפי פירושו . זהו כוונת המ " א ¹³⁰³ .

ועיין ¹³⁰⁴ בב " י סי ' שי " ח ¹³⁰⁵ וסי ' של " א ¹³⁰⁶ דלהוסיף במלאכה יש אומרים שאינו אלא מדברי סופרים . והיינו כשמוסיף בשר קודם שיתן הקדרה על האש . ויש אומרים שאסור מן התורה , ובערובין ¹³⁰⁷ גרסינן על ידי נכרי עיי " ש , אלמא דלהוסיף על ידי נכרי לא שרי אלא לצורך מילה . ואם כן הוא הדין לענין לא קצץ דמחזי כשלוחו אין להקל מהאי טעמא , דהכי נמי מחזי כשלוחו בההוספה שמוסיף במשאו איגרת זו כמ " ש המג " א ¹³⁰⁸ :

[1221] עיקרי ההלכות שנתבארו בסימן זה :

( א ) קצץ ולא קצץ ( ס " א - ד ).

( ב ) שלחו בד ' וה ' ( ס " ה ).

( ג ) אגרת בכתב ישראל ( ס " ו ).

( ד ) שכרו בסכום קצוב לכל יום ( ס " ז ).

( ה ) גדר דין קצץ ( ס " ח - ט ).

( ו ) שכיר שנה ( ס " י - יא ).

( ז ) יש לו דרך לשם ( סי " ב ).

[1222] ברייתא שבת יט , א ( תנו רבנן אין משלחין איגרת ביד נכרי ערב שבת , אלא אם כן קוצץ לו דמים ). טור ושו " ע ס " א ( שולח אדם אגרת ביד גוי , ואפילו בערב שבת עם חשיכה . והוא שקצץ לו דמים ).

[1223] שו " ת מהר " ם אלאשקר סי ' מא ( ונוהגין בכל תפוצות הגולה לשלוח כליהם ומשאות שלהם ממקום למקום , ונותנין אותן לעובדי כוכבים ומזלות ואפילו בערב שבת , ואין מפקפק בדבר ). הובא בכנסת הגדולה רס " י רמו הגהות הטור . מ " א סוסק " א ( מותר לשלוח כליו וחפציו ביד עכו " ם אפילו בערב שבת ( ר " מ אלשקר מ " א . כנסת הגדולה רמ " ו )).

וגם בזה תלוי עם ניכר על חפצים אלו שהם של ישראל או לאו , כדלקמן ס " ו ( והוא הדין שאר חפצים שאינם ניכרים לכל שהם של ישראל ).

[1224] כדלקמן סי ' רנב ס " ד ( ומותר ליתן בגדיו לכובס נכרי ועורות לעבדן נכרי סמוך לחשכה בקבלנות ), ושם נסמן . וכן הדין בשולח אגרת המבואר כאן .

[1225] דלא סגי במה שמסר לידיו סמוך לחשיכה , אלא צריך גם לצאת מביתו מבעוד יום . כדלקמן שם ס " ג ( מותר למכור לנכרי ולהטעינו המקח סמוך לחשיכה , ובלבד שיצא מפתח ביתו עם המקח מבעוד יום ), ולעיל סי ' רמו ס " ד ( סמוך לחשיכה כל כך , עד שאין שהות לנכרי להוציא החפץ מפתח ביתו של הישראל לרשות הרבים מבעוד יום , אסור להשאילו ).

[1226] ברייתא שם ( אלא אם כן קוצץ לו דמים ). טור ושו " ע שם ( והוא שקצץ לו דמים ).

וכן הוא בשאר חפצים , כדלקמן סי ' רנב ס " ו ( וכל זה כשקוצץ לו דמים בשכר מלאכתו ).

[1227] רש " י שם ( דכיון דקוצץ לו דמים בדידיה טרח ). ט " ז סק " א ( דאז בדידיה קטרח , ולא בשביל ישראל ).

[1228] רא " ש פ " א סוס " י לו ( משום דמיחזי כשלוחו של ישראל ). ב " י רס " י רנב ד " ה ומה שהתנה ( וטעמא דבעינן קצץ , משום דכשלא קצץ מיחזי כאלו הוא שלוחו של ישראל ). ונתבאר בקונטרס אחרון ס " ק א ( שמלשון הב " י ריש סי ' רנ " ב מבורר , דלכולי עלמא טעם האיסור בלא קצץ הוא משום דמחזי כשלוחו ).

*

וכיון שבאופן זה מותר לשלוח אגרת , לכן גם הנמען מותר לו לקרותה בשבת , כדלקמן סי ' שז סכ " ו ( ואף זה שהובאה אליו מחוץ לתחום מותר לו ליהנות ממנה , אפילו בעיקר הנאתה , דהיינו לקרותה ).

ואף אם האגרת חתומה , יכול הנכרי לפתחה עבורו , כדלקמן שם ס " ז ( נכרי שהביא אגרת חתומה או קשורה , שאין הישראל יכול לפותחה ולקוראה , יכול לומר להנכרי איני יכול לקרותה כל זמן שאינה פתוחה , והנכרי פותחה מעצמו ).

ורק שלא יקבל את האגרת מידיו של הנכרי , כדלקמן שם סכ " ז ( נהגו שלא לקבל האגרת מיד הנכרי המביאה בשבת , אלא אומרים לו שיניחנה על גבי קרקע או על גבי השלחן ). ויתבארו הפרטים לקמן שם ושם ( ובהערות שם ).

[1229] אף בקבלנות שקצץ , כדלעיל סי ' רמג ס " א ( ואע " פ שאומר לו מקודם השבת שיעשה בשבת ), ושם נסמן ( הערה 150 ).

[1230] מ " א סוף סק " ב ( דלא יאמר ראה שתהא שם ביום א ' או ביום ב ' וכיוצא בזה , וידוע שאי אפשר לו להיות שם אלא אם כן ילך בשבת , דהוי כאלו אמר לו לך בשבת , ואפילו קצץ אסור ).

משא " כ אם לא אמר לו בפירוש , מותר אף שהמלאכה צריכה לו מיד ובכך הוא חפץ , וכדלעיל סי ' רמד ס " א ( אף על פי שיודע שהנכרי יעשה בשבת ( ובכך הוא חפץ )), וס " ט ( לפי שאין לישראל ריוח במה שעושה בשבת , שאם לא יעשה בשבת יעשה אחר השבת . ואף אם המלאכה צריכה לו במוצאי שבת מיד , מכל מקום אין זה נקרא ריוח אלא הנאה בעלמא ). ולקמן סי ' רנב ס " ה ( ואף שהוא חפץ יותר שתיעשה בשבת כדי שתגמר מקודם ויכול ליהנות ממנה מקודם , ואין זה נקרא ריוח , כיון שאף אם תיעשה אחר השבת יהנה גם כן ממנה ).

[1231] גמרא שם ( אמר רב ששת הכי קאמר , ואם לא קצץ ... בית הלל אומרים עד שיגיע לבית הסמוך לחומה ). טור ושו " ע שם ( ואם לא קצץ ... שיהא שהות ביום כדי שיוכל להגיע לבית הסמוך לחומה ).

[1232] לפום ריהטא היתה נראית כוונת הדברים , ש " הנכרי טורח בשביל ישראל ", ואסור מטעם שליחות נכרי לחומרא , כהסלקא דעתך שבקונטרס אחרון ס " ק א ( ולכאורה יש לומר ... להרי " ף ורמב " ם ... אסור כשלא קצץ , משום שטורח בשביל ישראל ).

אמנם מסיק שם , שלכל הדעות טעם האיסור הוא מטעם " נראה כשלוחו של ישראל ".

וגם כאן כך היא הכוונה , כדלעיל ס " א ( והוא שקצץ לו דמים בשכר הולכתו , שאז אינו עושה בשביל הישראל ... ואינו נראה כשלוחו של ישראל ). ולקמן סי ' רנב ס " ו ( ונמצא שהוא טורח בספק בשביל הישראל , ונראה כעושה שליחותו ).

וראה ביאורי השולחן ע ' עה וע ' רח ואילך .

[1233] רי " ף ז , א ( שמעינן השתא היכא ... דלא קצץ לו דמים ... אין משלחין אלא עד שיגיע לבית הסמוך לחומה ). רמב " ם פ " ו ה " כ ( אסור לשלוח ביד נכרי האגרת לעולם , אלא אם כן קצץ לו דמים ). ופירש בכ " מ שם ( והרמב " ם כתב , לא קצץ אסור לשלח לעולם עכ " ל . פירוש אסור לשלח לעולם , אפילו בד ' ובה ', שהרי לא חילק בין ערב שבת לד ' וה '. וזה דעת הרי " ף גם כן שגם השמיט ברייתא דשריא בד ' ובה '). שו " ע ס " א ( ואם לא קצץ ... אסור לשלוח אפילו מיום ראשון ).

ודעה השנית תתבאר לקמן ס " ה . ושתי דעות אלו הן גם בשאר חפצים , כדלקמן סי ' רנב ס " ו .

[1234] כבית הלל בברייתא שם ( ובית הלל אומרים כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה ). טור ושו " ע שם ( כדי שיוכל להגיע לבית הסמוך לחומה ).

[1235] רש " י שם ( לבית הסמוך לחומת העיר שנשתלח שם ). טור ( להגיע לבית הסמוך לחומה , בעיר שהוא שלוח שם ). שו " ת הרלב " ח סי ' קה ( מוכרח לומר כי הבי דואר הוא בעיר שנשתלח לשם הכתב ). ב " ח ( מהר " ל ן ' חביב סי ' ק "[ ה ] הכריח שדעת הרמב " ם גם כן כפירוש רש " י ורבינו ). מ " א ס " ק ג ( הסמוך לחומה , לעיר שנשתלח שם , כלומר לבית ראשון . כן כתב בכסף משנה ... וכן כתבו ר " ל חביב סי ' ק " ה וב " ח ).

[1236] שו " ת ה רלב " ח שם ( גם כי האומר כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה הוא מקל בהכרח ... בית הלל שאומרים כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה הם מקילים ). כ " מ שם ( דכיון שזו אינה אלא חששא בעלמא תלינן להקל ... כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה שהבי דואר יושב בה , דתלינן להקל שמא ביתו סמוך לחומה הוא ). לבוש סוס " א ( משום דאמרינן שמא ביתו הוא שם ).

[1237] גמרא שם ( הא דקביע בי דואר במתא , והא דלא קביע בי דואר במתא ). רי " ף ז , א ( פירוש דואר , איש ידוע שכל כתב אליו יובל , והוא משכיר ומשלח כל אגרת למי שנשתלחה אליו ). טור ושו " ע ס " א ( קביע בי דואר במתא ). מ " א ס " ק ב ( פירוש , איש ממונה שכל כתב אליו יובל , והוא נוטלו ומשלחו למי שנשתלח לו ).

[1238] רי " ף רמב " ם ושו " ע שם , וכדלעיל ( הערה 1233 ).

[1239] רש " י שם ( דלא קביע במתא , ואם לא ימצאנו יהא צריך לילך אחריו בשבת ). מ " א ס " ק ב ( ואם אותו האיש אינו קבוע באותו העיר שנשתלח שם , אלא הולך לפעמים לסחורה , אסור , דשמא לא ימצא האיש בביתו , וגם הבי דואר , ויצטרך לילך אחריו בשבת ). ט " ז ס " ק ב ( יש לחוש שמא הוא אינו בביתו , וילך אחריו בשבת , אבל הבי דואר הוא עצמו קבוע תמיד למלאכה זו ).

[1240] מ " א סק " ד ( ונראה לי לסברה הראשונה , אם הוא דרך קרוב , כגון מהלך יום א ', ומשלחו ביום ב ' או ג ', שרי , שאף שלא ימצאנו בביתו יש לו שהות הרבה ללכת ).

וראה גם קונטרס אחרון ס " ק א ( ואם כן כשיש שהות להגיע לשם , הוה ליה למשרי אף לרי " ף ורמב " ם ( כמ " ש בפנים )).

[1241] רא " ש סי ' לז ( שמעינן השתא דהיכא דקצץ לו דמים משלחין בין מגיע בין לא מגיע , והיכא דלא קצץ לו דמים , אי קביע דוור במתא משלחין בכדי שיגיע לבית הסמוך לחומה , ואי לא קביע דוור במתא אין משלחין כלל אלא אם כן קצץ ).

וכדלעיל ס " א ( מותר לשלוח אגרת , או שאר חפצים וכלים , ביד נכרי , אפילו בערב שבת סמוך לחשיכה ... והוא שקצץ לו דמים בשכר הולכתו ), ושם נסמן .

[1242] ברייתא יט , א ( אין משלחין איגרות ביד נכרי בערב שבת , בד ' ובה ' מותר ). רא " ש שם סוס " י לו ( דדוקא בערב שבת מיחזי כאומר לו שילך למחר בשליחותו , ואמירה לנכרי שבות , ואפילו אם אמר לו מערב שבת עשה זה בשבת , אבל מופלג לפני השבת לא מיחזי כאומר לו עשה מלאכתי בשבת ). טור ורמ " א ס " א ( ויש מתירין אפילו לא קצץ , ואפילו לא קביע בי דואר במתא , אם משלחו ביום ה ' או קודם לכן ).

[1243] מ " א סק " ד ( ואפילו ידוע שלא יכול להגיע לשם קודם שבת ).

וכן הוא לקמן סי ' רנב ס " ו ( שכששולחו בדרך עם אגרת שיוליכנה למחוז חפצו , נראה כאלו אומר לו לילך בכל יום אפילו בשבת עד שיגיע למחוז חפצו ). ובקונטרס אחרון שם ס " ק ז ( אין צריך למחות אפילו כשלא קצץ , כשנתן לו בד ' וה ', דאם לא כן האיך מותר לשלוח אגרת בד ' וה ', הא ודאי לא יעמוד בשבת באמצע הדרך ). וסי ' שז ס " ט ( במקום שיום השוק הוא בשבת אסור ליתן מעות לנכרי מערב שבת שיקנה לו חפץ פלוני ... שהרי זה כאלו אמר לו בפירוש לקנות בשבת , שהוא יום השוק ( אבל בד ' וה ' מותר ליתן לו מעות מטעם שנתבאר בסי ' רנ " ב ).

והיינו כיון שלא אמר לו בפירוש שיעשה בשבת , מותר בד ' וה '.

ואף שנתבאר לקמן סי ' רנב ס " ח ( כשלא קצץ לו שכר ... כשרואהו עושה בשבת צריך למחות בידו ).

היינו דוקא ברואהו , וכדלקמן שם בקונטרס אחרון ס " ק ז ( דוקא רואה , אבל יודע אין צריך למחות , אפילו כשלא קצץ , כשנתן לו בד ' וה ', דאם לא כן האיך מותר לשלוח אגרת בד ' וה ', הא ודאי לא יעמוד בשבת באמצע הדרך ).

[1244] רמ " א שם ( ויש לסמוך עלייהו אם צריכים לכך ).

וכשיש טעם נוסף לצרף להיתר , מתירים בכל ענין , כדלקמן ס " ז וס " י , וסי ' רנב סוף ס " ו .

[1245] ס ' התרומה סי ' רכב ( אבל לא קצץ , אסור באגרת ישראל דוקא , שכתב ידו של ישראל נושא , וניכר מעשה ישראל , ויאמרו בשבת נתן לו להוליך ). לפירוש מ " א סק " ב ( ואף על גב דשאר כלים שרי ליתן לעכו " ם כל שיכול לעשותו מבעוד יום , אפילו לא קצץ , ואף שהוא עושה אחר כך בשבת שרי כמ " ש סי ' רנ " ב ס " ב , הכא כיון שכתב ידו של ישראל נושא וניכר מעשה ישראל , יאמרו בשבת נתן לו להוליך ( ספר התרומה ...)).

והיינו שדוקא באגרת ישראל הצריכו ס ' התרומה וסיעתו שיהא בי דואר בעיר , ולא סגי במה שיש שהות שיוכל להגיע מבעוד יום . משא " כ כשאינו ניכר שהוא של ישראל , אין צריך בי דואר בעיר , אבל עדיין צריך " שיכול לעשותו מבעוד יום ". וכל פרטי הסעיף דלקמן , הם לפי שיטה זו .

אמנם במהדורא בתרא לסי ' רמג ( ס " ג ) מוכיח , שס ' התרומה וסיעתו שיטה אחרת להם , שרק באגרת שבכתב ישראל צריך קצץ , משא " כ בשאר דברים סגי קבלנות בלא קצץ , ויכול לשלחו סמוך לחשיכה , ואין צריך שיוכל לעשותו מבעוד יום .

ולא קיי " ל כוותיה ( כדלקמן סי ' רנב ס " ו ), אלא כדי לצרף דעתו להיתר כשמשלחו בד ' וה ' ( ראה לקמן שם בסוף הסעיף ).

[1246] ס ' התרומה שם ( ויאמרו בשבת נתן לו להוליך ועבר משום אמירה לעכו " ם שבות ). מ " א שם ( יאמרו בשבת נתן לו להוליך ).

[1247] לעיל ס " ה ( ויש אומרים שאפילו לא קצץ אין איסור לשלחו אלא בערב שבת ... אבל כשמשלחו בד ' וה ' או קודם לכן ... אע " פ שלא קצץ , מותר לשלחו ).

והיינו שאף שטעם מראית העין ( באגרת שניכר שהיא של ישראל ) שייך גם כשמשלחו בד ' וה ' ( ומוליכו גם בשבת ). מכל מקום יש לומר שכשמשלחו בד ' וה ' לא החמירו כל כך למראית העין כזה . ונתבאר בקונטרס אחרון ( והערות 1283 - 1284 ), שגם ס ' התרומה עצמו סובר שכשמשלחו בד ' וה ' מותר בכל ענין .

[1248] אף שטעם מראית העין שייך גם בקצץ . מכל מקום לא החמירו כל כך לחוש למראית העין כזה . וראה ביאורי השולחן ע ' ריד .

[1249] שדינם דומה למשלוח אגרת , כדלעיל ס " א ( לשלוח אגרת , או שאר חפצים וכלים , ביד נכרי ).

[1250] מ " א שם ( כל שיכול לעשותו מבעוד יום , אפילו לא קצץ ... בכתב של עכו " ם שרי ). והיינו שגם בשאר חפצים שאינם ניכרים , צריך עכ " פ שיכול לעשותו מבעוד יום , או שקצץ .

וכדלקמן סי ' רנב ס " ד - ו ( ומותר ליתן בגדיו לכובס נכרי ועורות לעבדן נכרי סמוך לחשכה בקבלנות ... כשקוצץ לו דמים בשכר מלאכתו ... אבל ... לא קצץ ... לא יתן לו אלא אם כן שיכול לגומרה קודם השבת ).

ומה שכתב ס ' התרומה שאין חוששים למראית העין אלא באגרת בכתב ישראל , היינו שמטעם זה הצריכו גם בי דואר קבוע . משא " כ בכתב נכרי סגי בלא בי דואר קבוע , אבל צריך עכ " פ שיהא שהות להגיע מבעוד יום לביתו .

כן היא דעת ס ' התרומה לפי המבואר כאן . אמנם לפי המסקנא במהדורא בתרא לסי ' רמג ( ס " ג ), לא מצינו הלכה זו , שגם במקום שאין צריך בי דואר קבוע , עכ " פ צריך שיהא אפשר להגיע מבעוד יום לביתו ( ראה לעיל סוף הערה 1245 ).

[1251] לעיל ס " ב ( שיוכל להגיע קודם השבת לבית הראשון הסמוך לחומה שבעיר שנשתלח לשם ... תולין להקל לומר שאותו אדם שצריך ליתן האגרת לידו הוא דר בבית הסמוך לחומה ).

ויש בזה שני אופנים :

( א ) לעיל ס " ג וס " ו נתבאר , שבאגרת בכתב ישראל לא התירו אלא כשיש בי דואר קבוע בעיר , ואם כן תולין שבי דואר זה הוא בבית הסמוך לחומה .

( ב ) כאן מיירי באגרת בכתב נכרי , שאין צריך בי דואר קבוע בעיר , ואם כן תולין שהאדם שהאגרת נשלחה אליו דר בבית הסמוך לחומה .

כן היא דעת ס ' התרומה לפי המבואר כאן . אמנם לפי המסקנא במהדורא בתרא לסי ' רמג ( ס " ג ), לא מצינו הלכה שנית זו – לתלות שהאדם דר סמוך לחומה ( ראה לעיל סוף הערה 1245 ).

[1252] לעיל ס " ג נתבאר שלא הותר אלא כשיש בי דואר קבוע בעיר , והטעם נתבאר ברש " י שם ( דלא קביע במתא , ואם לא ימצאנו יהא צריך לילך אחריו בשבת ), ובמ " א ס " ק ב ( ואם אותו האיש אינו קבוע באותו העיר שנשתלח שם , אלא הולך לפעמים לסחורה , אסור , דשמא לא ימצא האיש בביתו , וגם הבי דואר , ויצטרך לילך אחריו בשבת ).

ועל זה כותב כאן , שכיון דסגי כאן בלא בי דואר קבוע בעיר , וצריך להביאו לבית הישראל שהאגרת נשלחה אליו , אם כן מה יועיל מה שביתו סמוך לחומה , הרי לפעמים לא ימצא האיש בביתו ויצטרך לילך אחריו .

[1253] והיינו שכשאינו ניכר שהוא של ישראל , אין כאן חשש מראית העין , ונשאר רק חשש נראה כשלוחו , וחשש זה הוא רק בשעה ששולחו , ולא בשעה שאחר כך מוליכו בשבת . וכמבואר ברא " ש פ " א סי ' לו ( דדוקא בערב שבת מיחזי כאומר לו שילך למחר בשליחותו ... אבל מופלג לפני השבת לא מיחזי כאומר לו עשה מלאכתי בשבת ).

וכעין זה לקמן סי ' רנב ס " ו ( ואם הנכרי יעשה מעצמו בשבת אין בכך כלום , שלהשלים קבלנותו הוא עושה , ואינו נראה כשלוחו של הישראל אלא בשעה שמקבל הקבולת , שאז אם [ אין ] הישראל קוצץ לו דמים הרי זה נראה כשלוחו של ישראל ).

[1254] ר " ן שבת שם ד " ה גרסינן בגמרא ( כיוצא בו אין משלחין אגרת ביד נכרי מערב שבת , וברביעי ובחמישי מותר ... מיירי בשלא קצץ , וכגון ששכרו לימים דבר קצוב בכל יום ויום בהליכתו ובחזרתו , אלא שאינו מקפיד עמו מתי ילך , ובכהאי גוונא בערב שבת אסור , דכיון שהוא שוכרו לימים והוא שוכרו בערב שבת , כשיוצא בשבת נראה כאילו התנה עמו כך , אבל בד ' ובה ' מותר , הואיל ואינו מקפיד עמו מתי ילך ). שו " ע ס " ג ( אם שכרו לימים , דבר קצוב בכל יום בהליכתו ובחזרתו , אלא שאינו מקפיד עמו מתי ילך , אם הוא בערב שבת אסור , דכשיוצא בשבת נראה כאילו התנה עמו כך ).

[1255] לבוש סוס " ב ( כיון ששכרו כל כך סמוך לשבת , ושמא הגוי יצא בשבת נראה כאילו צוהו לילך בשבת ).

[1256] כבר הובאה דעת הרא " ש ס " ה ( ויש אומרים שאפילו לא קצץ אין איסור לשלחו אלא בערב שבת ... אבל כשמשלחו בד ' וה ' או קודם לכן ... אע " פ שלא קצץ מותר ... ויש לסמוך על דבריהם אם צריכים לכך ). ואילו כאן נפסק בפשיטות להיתר .

שכן פסק הר " ן שלפנינו , שלא התיר אלא אם כן " קיבל עליו כל מלאכת הולכת האגרת הרי זה דומה לקבלן ", שבזה אפשר יודו אף האוסרים דלעיל .

וכן בשו " ע נפסק לאיסור בס " א ( ואם לא קצץ ... אסור לשלוח אפילו מיום ראשון ), וכאן נפסק בפשיטות להיתר ( אם שכרו לימים , דבר קצוב בכל יום בהליכתו ובחזרתו ... אם הוא בערב שבת אסור ).

ונתבאר באליה רבה ס " ק ז ( דברייתא מיירי בלא קצץ כלל , אבל בשכרו לימים הוי כקצץ , אלא דחש לדברי הר " ן , והחמיר בערב שבת ). וכן הוא בתוספת שבת ס " ק ז .

[1257] שנתבאר לעיל סי ' רמג ס " ד ( שאם שכר הנכרי לימים , שאמר לו בעד כל יום ויום שתתעסק במרחץ או תנור או רחיים אתן לך כך וכך , אף על פי שלא אמר לו שיתעסק בשבת , והנכרי מעצמו הולך ומתעסק גם בשבת , צריך למחות בידו ).

[1258] כדלקמן שתי ההערות הבאות .

ואף שמסקנת רבינו במהדורא בתרא לסי ' רמג ( ס " ו ), שלדעת הרמב " ם וסיעתו אינו כקבלן אלא כששוכרו למלאכה מיוחדת ואין כל יום מתחשב לבדו .

הרי גם כאן שכרו למלאכה מיוחדת של הולכת האגרת .

ואף שנתבאר שם ( סכ " ב ), שלדעת מהר " ם מרוטנבורג אינו כקבלן אלא אם כן " שכרו משתלם לפי סכום המלאכה ולא לפי סכום משך הזמן ". ולפי זה לא נתבאר טעם ההיתר , שהוא נחשב כאן כקבלן , ולא כשכיר יום ( ראה מהדורא בתרא המבוארת ע ' 123 הערה 27).

מכל מקום אפשר שיש מקום לצרף דעה הנ " ל להיתר , כדלקמן ס " י ( ואע " פ שאין דבריהם עיקר , מכל מקום יש לצרף דבריהם לדברי האומרים שבד ' וה ' מותר לשלוח אגרת בכל ענין אע " פ שלא קצץ כלל ).

[1259] בקונטרס אחרון ס " ק א ( ולפי זה הטעם אתי שפיר מ " ש בסי ' רמ " ז ס " ג , דכהאי גוונא מקרי קבלן , משום דהתם קבל עליו כל המלאכה , שבודאי לא יחזור באמצע הדרך ). והיינו כמובא בהמשך הקונטרס אחרון שם ( והערות 257 ; 262 ), שהב " י כתב בכמה מקומות , שכל מקום שקיבל עליו להשלים כל המלאכה מקרי קבלן . וראה צ " צ או " ח סי ' כט , ו .

[1260] בקונטרס אחרון ס " ק א ( ואין לאסור משום שהוא שכיר יום , כיון שקבל עליו כל המלאכה דינו כקבלן כמ " ש בסי ' רמ " ג ).

[1261] שו " ת רשב " א ח " ג סי ' שסח ( מסתבר שקצץ או התנה עמו שיתן לו שכרו , דהשתא בדידיה קא עסיק , אבל בסתם , לא , אעפ " י שיש בדעת העכו " ם שיתן לו המשלח או מי שנשתלח לו שכר , ויתפשר עמו . לפי שכל שלא קצץ ושלא התנה לו שכר , אין דעת העכו " ם סמוכה בכך , ובדישראל קא עסיק ). שו " ע ס " ב ( אם התנה עמו שיתן לו שכרו , אף על פי שלא פירש כמה יתן לו , דינו כקוצץ , דסמכא דעתיה דגוי ובדידיה קא טרח , אבל בסתם , אף על פי שיש בדעתו שיתן לו שכר , אסור , דלא סמכא דעתיה ובדישראל קא טרח ).

ובדבר שקצבתו ידועה , כדלקמן סי ' רנב ס " ו ( ודבר שקצבתו ידוע , כגון כלים לכובס בזמנינו , זה מותר ליתן לו אפילו סמוך לחשכה בסתם בלא קציצה , דאטו בכל פעם ופעם יקצוץ עמו ).

[1262] מנחת כהן משמרת השבת שער א פ " ה סד " ה אחר שביארתי ( לא סמכא דעת הגוי על השכר , כיון דלא קצץ ( ואף שבדעתו שישלמו לו , אינו יודע זה בודאי , ואינו סומך על זה ), והוא מסופק אם יקבל שכר או לאו , וכל שלא נתרצה בה אסור , משום שטורח לישראל ).

וכן הוא לקמן סי ' רנב ס " ו ( אבל אם אין הנכרי חפץ לעשות בחנם , אלא מצפה הוא לתשלום שכר , אבל אין דעתו סמוכה עליו בודאי , שלא קצץ לו הישראל שכר , ונמצא שהוא טורח בספק בשביל הישראל , ונראה כעושה שליחותו ).

[1263] מהר " י אבוהב בביאורו לטור ( כשהגוי אומר לישראל שהוא רוצה להוליך לו הכתב בערב שבת בחנם למקום שהוא רוצה , נראה בזה להתיר , שהרי זה הגוי מאליו הוא עושה זה , ואין זה אלא להחזיק טובה לישראל מצד מה שקיבל ממנו , והוה ליה כאילו קצץ ). הובא בב " י כאן , ובסי ' רנב ד " ה ובשבלי ( מסתברא דאף על פי שהוא בחנם , שייך למימר ביה בעיבידתיה ע [ סיק ]. וכבר כתבתי כיוצא בזה בסימן רמ " ז בשם מהר " י אבוהב ז " ל ).

שו " ע ס " ד ( אם הגוי מוליך הכתב בחנם , אפילו נתנה לו בערב שבת , מותר , שהרי הגוי מאליו הוא עושה זה , ואינו אלא להחזיק טובה לישראל מפני מה שקיבל ממנו , והוה ליה כאילו קצץ ). וסי ' רנב ס " ב ( ומותר ליתן בגדיו לכובס גוי , ועורות לעבדן , סמוך לחשיכה ... בטובת הנאה ).

והוא כמבואר בירושלמי פ " א ה " ט ( נתן כליו לכובס נכרי ובא ומצאו עובד בו בשבת אסור ... הוא דתימר בטובת הנייה , אבל בשכיר בעבידתיה הוא עסיק ). הרי שמותר לתת לו כליו כדי שיעבוד בהם בטובת הנאה ( ורק כשרואהו עובד בשבת אסור ).

*

והיינו אף שישנה כאן אמירה , ומוסר לו האגרת להובילה . מכל מקום כיון שעושה בחנם , מן הסתם הוא לטובת הנאה , ונחשב כקצץ .

ואפילו לדעה הב ' דלקמן , שצריך " שהנכרי מאליו מתחיל לומר להישראל שילך לו בחנם ", גם בזה ישנה אמירה מהישראל ומסירת האגרת להובילה . ומכל מקום נחשב כ " קצץ ".

וכן הוא לקמן סי ' רנב ס " ו " שעושה בחנם בשביל טובת הנאה שקיבל כבר מהישראל , וע " ד שנתבאר בסי ' רמ " ז שדינו כאלו קצץ לו שכר ".

וכל זה הוא בעוסק בטובת הנאה . אבל בשכיר שנה , נתבארה שיטת מהר " ם מרוטנבורג , במהדורא בתרא לסי ' רמג ( סט " ו ), שאינו חשוב " קצץ " אלא כשעושה מעצמו בלי שום אמירה .

[1264] דרכי משה סי ' רנב ס " ק ב ( ואף על גב דלעיל סימן רמ " ז כתב בשם מהר " י אבוהב דאף בחנם שרי , נראה לי דהיינו דוקא כשהגוי אומר מעצמו לעשות בחנם , דאי לאו דעביד ליה הישראל טובה לא הוה עביד ליה והוי כקצץ וכמ " ש שם , אבל בלאו הכי לא , דודאי בחנם גרע טפי מאילו לא קצץ לו שכר ומשלם לו אחר כך ).

רמ " א ס " ד ( ויש חולקים וסבירא להו דכל שעושה בחנם , אסור , וטוב להחמיר . אבל במקום שהגוי מתחיל עם הישראל לומר שילך לו בחנם , ודאי דעתו על הטובה שקיבל ממנו , ושרי ).

והיינו שהוא יפרש שגם מה שהתירו בירושלמי לתת לו כליו כדי שיעבוד בהם בטובת הנאה , מיירי שהנכרי התחיל מאליו לומר לישראל שיעשה בחנם , שבזה מותר לדברי הכל .

[1265] וכן הוא לעיל בדעה הראשונה ( על הטובה שקיבל ממנו כבר ).

וכמובא לעיל מלשון מהר " י אבוהב , ושו " ע ( להחזיק טובה לישראל מפני מה שקיבל ממנו ).

וכן הוא לקמן סי ' רנב ס " ו ( שעושה בחנם בשביל טובת הנאה שקיבל כבר ).

ודעת החולקים סוברים שאפשר עדיין לא קיבל טובת ההנאה , ואין דעתו סומכת על טובת הנאה שיקבל אחר כך . וכמבואר בתוספות שבת ס " ק ח ( והיש חולקין סבירא להו דאפשר שעדיין לא קיבל שום טוב מישראל , אלא שהוא התחיל לעשות לישראל נייח נפשיה כדי שגם הישראל יעשה לו איזה טובה כנגדו , ולא סמכה דעתיה על זה כל כך , ובדישראל קטרח . אבל היכי שהעכו " ם מתחיל עם הישראל ומבקש שישלחנו על ידו , שפיר מוכחא מלתא דודאי היינו דמשום שקיבל כבר ממנו איזה טובה , לכך רוצה לשלם לו תגמולו הטובה ).

במה דברים אמורים , כשהישראל ביקשו ליטול האגרת בשביל טובת הנאה . משא " כ אם הנכרי עושה מעצמו , דעתו סומכת אפילו על טובת הנאה שיקבל אחר כך , כדתנן קכא , א ( נכרי שבא לכבות , אין אומרים לו כבה ואל תכבה ). ובגמרא שם ( נכרי לדעתיה דנפשיה עביד ). וברש " י שם ( להנאת עצמו מתכוין , שיודע שלא יפסיד ). ובר"ן שם מה, רע"ב (לפי שהוא שוקל בעצמו שראוי לו לעשות כך, מפני שישתכר בו עכשיו או לאחר זמן). והיינו טובת הנאה שיקבל אחר כך .

אלא שיחד עם זאת משערים גם שעושה כן " בשביל טובת הנאה שקיבל ממנו כבר ", וכאמור ברמ " א כאן ( במקום שהגוי מתחיל עם הישראל לומר שילך לו בחנם , ודאי דעתו על הטובה שקיבל ממנו ).

ונתבאר לקמן סי ' רנב בקונטרס אחרון ס " ק ה ד " ה אבל המ " א ( דהעושה מאליו גם כן יכול להיות דעתו על מה שקיבל כבר , כמ " ש רמ " א בסי ' רמ " ז סעי ' ד ' בהג " ה ).

והיינו שבעושה מאליו יכול להיות דעתו או על מה שכבר קיבל או על מה שיקבל אחר כך , כדלקמן סי ' שלד סכ " ו ( נכרי שבא לכבות מעצמו אין צריך למחות בידו , לפי שהנכרי יש לו שקול הדעת ששוקל בדעתו שכך ראוי לו לעשות מפני שישתכר בו עכשיו , או לאחר זמן , ולהנאת עצמו הוא מתכוין ).

וכן הוא במהדורא בתרא לסי ' רמג ( ס " כ : כשנכרי בא לכבות כו ' ... שיודע שלא יפסיד טרחו , או שכבר קיבל טובת הנאה ).

וגם בלשון הרמ " א דידן , בכמה דפוסים ( במקום שהגוי מתחיל עם הישראל לומר שילך לו בחנם , ודאי דעתו על הטובה שיקבל ממנו ), שבעושה מעצמו סגי גם בדעתו על טובת הנאה שיקבל ממנו אחר כך .

וכל זה כשאין הישראל רואה עושה המלאכה בשבת , משא " כ אם רואהו צריך למחות בו בכל אופן , מהטעם שנתבאר לקמן סי ' רנב ס " ח ( אפילו עושה בטובת הנאה ... דכיון דאין דעתו סמוכה לקבל שכר בעד מלאכתו , הרי הוא מתכוין בשביל הישראל ). ובקונטרס אחרון שם ס " ק ה ד " ה אבל המ " א ( דאין סברא כלל לחלק בין דעתו על טובת הנאה שקיבל כבר ובין דעתו על מה שיקבל ), ונתבאר לקמן שם ( הערות 2057 . 2335 - 2337 ).

[1266] רמ " א שם ( וטוב להחמיר ).

וכן הוא לקמן סי ' רנב ס " ו ( או שעושה בטובת הנאה , דהיינו שעושה בחנם בשביל טובת הנאה שקבל כבר מהישראל , ועל דרך שנתבאר בסי ' רמ " ז ). והיינו שתלוי בשתי הדעות שנתבארו כאן .

[1267] מהר " י אבוהב בביאורו לטור ( נראה לאסור במי שיש לו עבד גוי ושוכר אותו לשנה או לשנים לכל הדברים שירצה , שאין מקום לשלוח אותו בערב שבת באגרות ). הובא בב " י סוף הסימן . שו " ע ס " ו ( מי שיש לו שכיר גוי לשנה או יותר , אסור לשלחו ערב שבת באגרת ).

[1268] סעיף יא ( אם שכרו לכל המלאכות שיצטרך בתוך משך זמן שכירתו , אסור להניחו שיעשה בשבת ... ויש מתירים גם בזה ... ואין לסמוך על סברא זו ), ושם נסמן .

[1269] שו " ע שם ( אסור לשלחו ערב שבת באגרת ).

והיינו אף שנפסק בשו " ע ס " א ( ואם לא קצץ ... אסור לשלוח אפילו מיום ראשון ). מכל מקום לא אסר כאן אלא בערב שבת , והתיר בד ' וה '.

וכן בדעת הרמ " א , אף שנפסק בס " א ( ויש מתירין ... ביום חמישי או קודם , ויש לסמוך עליהם אם צריכים לכך ). וכן נפסק לעיל ס " ה ( ויש לסמוך על דבריהם אם צריכים לכך ). מכל מקום התירו כאן לגמרי ( אפילו שלא בעת הצורך ).

אלא שכל זה הוא רק לענין משלוח אגרת , משא " כ בשאר מלאכות , אסור להניחו לעשותם בשבת אף אם שכרו בד ' וה ', כדלקמן סי ' רנב בקונטרס אחרון ס " ק ז ד " ה אבל כשאי אפשר ( צריך למחות אף שאינו רואהו ... אף אם מסר לו המלאכה בד ' וה ' ... והצריכו למחות כל השבתות של שנת שכירותו , ולא די בשבת הראשון ).

שלא התירו בד ' וה ' אלא בשילוח אגרת ש " קיבלה להוליכה למחוז חפצו ... אם ילך בשבת וישלים קבלנות זו לא יצטרך להשלים זה בחול ", הרי שגם הנכרי מרויח מהולכתו בשבת . משא " כ במרחץ אין הנכרי מרויח מעשייתו בשבת , " שאף אם לא היה עושה היום , לא היה עושה למחר כפליים ", ורק הישראל מרויח ממלאכתו בשבת . וכבר נתבאר לעיל סי ' רמד בקונטרס אחרון ס " ק א ד " ה וצריך לומר ( נמצא שאין לו ריוח בזה , ואם כן אסור משום ריוח הישראל . אבל אם גם לו היה ריוח , לא מתחזי כלל כעושה בשביל ישראל ).

[1270] עולת שבת סק " ה ( עשה פשר דבר , ושרי בד ' וה ', ואסר בערב שבת , כיון שבלאו הכי הרא " ש מתיר בד ' וה ', אפילו בלא קצץ ). מ " א ס " ק ט ( אבל בד ' וה ' מותר , כיון דיש אומרים דזה מיקרי קצץ , כמ " ש סי ' רמ " ד ). אליה רבה סק " י ( נראה לי להקל ולסמוך בזה על הרא " ש וסייעתו ... דאף שלא קצץ מותר בד ' וה ').

הובא גם במהדורא בתרא לסי ' רמג ( ס " ג : דיש לסמוך אספר התרומה וסיעתו , ברביעי וחמישי עכ " פ . וכהאי גוונא כתב [ ה ] מ " א סוס " י רמ " ז ).

ואף דקיי " ל ששכיר שנה לכל המלאכות יש לו דין שכיר יום שאסור מעיקר הדין , ואם כן לא יועיל בזה מה שמוסר לו המלאכה ביום ד ' וה ' ( ואינו דומה לשולח אגרת בד ' וה ', שהוא קבלן שלא קצץ ).

נתבאר לקמן סי ' רנב קונטרס אחרון ס " ק ז ( ואף אם מסר לו המלאכה בד ' וה ' אוסר ... בשכיר שנה ... דלא דמי לאיגרת בסוף סי ' רמ " ז , דכשנותן לו בד ' וה ' ... משום דכיון שקיבלה להוליכה למחוז חפצו נעשה עכשיו עליה כקבלן , שעשייתו בשבת היא אדעתא דנפשיה להפטר מחיוב שקבל על עצמו להגיע האגרת למחוז חפצו ... וכי סלקא דעתך מפני שהוא שכיר שנה גרע מנכרי דעלמא דלא קצץ , ומהאי טעמא שרי בסוף סי ' רמ " ז גבי איגרת , משום דלא גרע מנכרי דעלמא דלא קצץ כלל ).

[1271] רמ " א ס " ו ( ומיהו אם לא שכרו רק לשליחות אגרת , יש מתירין , כמו שנתבאר לעיל סימן רמ " ד ).

[1272] סעיף ט ( מי ששכר לו נכרי לשנה או לשתים שיכתוב לו או שיארוג לו בכל עת שיצטרך בתוך זמן משך שכירותו ... מותר להניחו שיעשה בשבת מה שצוה לו קודם השבת ), ושם נסמן .

[1273] שו " ת מהר " ם מרוטנבורג ( פראג ) סי ' רב ( נראה שגם בית הלל לא התירו נתינת עורות לעבדן עם השמש אלא כשקצ [ ץ ] לו , כי היכא דלא שרו בשליחות איגרת בגמרא אלא כשקצץ . [ ו ] הא דלא מפלגי גבי עורות דמתניתין דשרו בית הלל בין קצץ בין לא קצץ , היינו משום דסתם עבדן אינו מקבל עורות לעבד אלא בשכר , אבל מוליכי איגרות לפעמים דרך הוא שמוליכו הגוי בחנם , היכא דאית ליה אורחא להתם ).

והיינו שההלכה שהצריכו קצץ במשלוח אגרת , הוא גם בכל קבלן , כדלקמן סי ' רנב ס " ו ( וכל זה כשקוצץ לו דמים בשכר מלאכתו ... אבל ... לא קצץ לו הישראל שכר ... לא יתן לו אלא אם כן שיכול לגומרה קודם השבת ).

ומה שאמרו בברייתא יט , א ( תנו רבנן אין משלחין איגרת ביד נכרי ערב שבת אלא אם כן קוצץ לו דמים ), ולא אמרו כן בדין המשנה יז , ב ( נותנין עורות לעבדן ... בית הלל מתירין עם השמש ). היינו " כי מוליכי איגרות לפעמים דרך הוא שמוליכו הגוי בחנם , היכא דאית ליה אורחא להתם ".

ונתבאר הפירוש במהדורא בתרא לסי ' רמג ס " ג ( והערה 2591 ), דהיינו " שאין חילוק בין אגרת לעורות ", שסתם " כלי לכובס ונתינת עור לעבדן מסתמא היינו קציצה ", " דסתם עבדן אינו מקבל עורות לעבד אלא בשכר ", ורק " מוליכי איגרות ... היכא דאית ליה אורחא להתם ", צריך לקצוץ בפירוש , כי " לפעמים דרך הוא שמוליכו הגוי בחנם ", ואם כן אינו סומך על הישראל שיתן לו שכרו בסתם , אלא אם כן קצץ בפירוש .

ועכ " פ רואים מכאן דעת מהר " ם , שאף שהנכרי הולך מעצמו לאותה העיר שיש לו דרך לשם , מכל מקום אין לשלוח בידו האגרת , כיון שהוא מרבה בהוצאה מרשות לרשות כו '.

ועוד נתבארו בקונטרס אחרון ס " ק ב , ההוכחות שיש להחמיר בזה .

[1274] ( ר ) מ " א ס " ק ח ( דהא מכל מקום עושה מלאכה בעדו , שמוציא הכתב מרשות לרשות ומעביר ד ' אמות ברשות הרבים ).

[1275] מהר " י אבוהב בהגהותיו לטור ( ונראה שאם הגוי הולך מעצמו למקום אחר וישראל נותן לו כתב שיוליך לשם , שאין בכאן איסור כשהכתב הוא שלוח לאיש אשר הוא מבקש ). שו " ע ס " ה ( אם הגוי הולך מעצמו למקום אחר , וישראל נותן לו אגרת , מותר בכל גוונא ). לפירוש מ " א שם ( נראה לי דמה שכתב בכל גווני , היינו אפילו לא קבוע בי דואר במתא , דאף אם לא ימצאנו בביתו לא ילך העכו " ם אחריו , דהא הישראל לא שלחו ).

[1276] תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה :

בפנים ס " ו נתבאר , שאם ניכר שהוא של ישראל , אסור משום חשש מראית העין שיאמרו שבשבת נתנה לו . ואם יש בעיר בי דואר קבוע , אין חוששים לזה .

ואם אינו ניכר , נשאר רק הטעם של נראה כשלוחו . ואם יכול להגיע מבעוד יום לבית הסמוך לחומה , גם חשש זה אינו ומותר .

עוד הובאו בפנים ס " ב - ה ב ' דעות , אם האיסור לשלוח אגרת בלא קצץ הוא רק כששולח בערב שבת , או אף כששולח בד ' וה '.

ולפום ריהטא הי ' נראה לומר , שלדעת האוסרים רק בערב שבת , טעם האיסור הוא שנראה כשלוחו , משא " כ כששולח בד ' וה ' אינו נראה כשלוחו . ולדעת האוסרים גם בד ' וה ', טעם האיסור הוא שטורח בשביל ישראל בשבת , ואסור משום שליחות , אף אם שלחו ביום הראשון .

אמנם מוכיח מדברי הפוסקים שגם לדעת המתירים בד ' וה ', אפשר שטעם האיסור הוא משום מראית העין , אלא שלא החמירו בו כל כך .

וגם לדעת האוסרים , אפשר שטעם האיסור הוא דמחזי כשליח , אלא שגם בשולח ביום הראשון מחזי כשליח .

ועל פי זה נתבאר בפנים ס " ו , שלשני הדעות יש הפרש בין ניכר שהוא של ישראל או לא , ולב ' הדעות יש הפרש בין יש שהות להגיע לשם או לא .

*

גם במהדורא בתרא לסי ' רמג ( ס " ג ) מביא מדברי מהרש " ל ואליה רבה , שס ' התרומה ותוס ' וסייעתם סוברים שזקוקים לב ' הטעמים . ומכל מקום מוכיח שם , שלדעת ס ' התרומה , אין צריך קצץ כלל , אלא במקום שהוא ניכר של ישראל , משום מראית העין .

ולדידן לא סבירא לן טעם זה של מראית העין , ואין שום חילוק בין ניכר שהוא של ישראל או אינו ניכר . אלא שאם הוא בד ' וה ', ואינו ניכר שהוא של ישראל , מתירים מטעם צירוף דעת ס ' התרומה ( שמתיר באינו ניכר ) לדעת הרא " ש ( שמתיר בד ' וה ').

לכללות קונטרס אחרון זה ראה הערות וביאורים בקונטרס אחרון ע ' לב ואילך . כנישתא דבי רב ע ' קע . מעשה חושב ע ' עח . קובץ הערות וביאורים חי " ג .

[1277] על הא דתניא יט , א ( תנו רבנן לא ישכיר אדם כליו לנכרי בערב שבת , בד ' ובה ' מותר ), כתב בס ' התרומה סי ' רכא ( ואיסורא לא הוי משום שביתת כלים , דהא אין אסור כלל לבית הלל ).

[1278] יט , א ד " ה לא ישכיר ( כבית הלל היא דלית להו שביתת כלים ), ובד " ה אלא אם כן ( מתניתין נמי דנותנים כלים לכובס ועורות לעבדן איירי נמי בקוצץ ). והיינו שאם לא קצץ , לא ישכיר בערב שבת , רק בד ' וה '. וכן היא דעת ס ' התרומה , שברייתא זו קאי אליבא דבית הלל , דלית להו שביתת כלים .

[1279] יז , ב במשנה ( בית שמאי אומרים אין נותנין עורות לעבדן ולא כלים לכובס נכרי אלא כדי שיעשו מבעוד יום , ובכולן בית הלל מתירין עם השמש ). שהמשנה מיירי בקצץ , ולכן מותר אף בערב שבת , דלית להו שביתת כלים .

[1280] בסיפא דברייתא הנ " ל ( כיוצא בו אין משלחין איגרות ביד נכרי בערב שבת , בד ' ובה ' מותר ).

[1281] פ " ק דשבת סי ' לו ( כיוצא בו אין משלחין איגרות ביד נכרי בערב שבת ובד ' ובה ' מותר , דהיינו נמי משום דמיחזי כשלוחו של ישראל , דדוקא בערב שבת מיחזי כאומר לו שילך למחר בשליחותו , ואמירה לנכרי שבות , ואפילו אם אמר לו מערב שבת עשה זה בשבת . אבל מופלג לפני השבת לא מיחזי כאומר לו עשה מלאכתי בשבת ).

והיינו שחולק בזה על הרי " ף והרמב " ם , כמובא בב " י ( ומה שכתב וברביעי ובחמישי מותר , ברייתא שם , והרי " ף והרמב " ם השמיטוה , אבל הרא " ש ( סו " ס לו ) והר " ן ( ז . ד " ה גרסינן ) כתבוה ).

ומדברי ס ' התרומה נראה שסובר כתוס ' והרא " ש והר " ן .

[1282] בס ' התרומה סי ' רכב ( אבל לא קצץ אסור , באגרת ישראל דוקא , שכתב ידו של ישראל נושא , וניכר מעשה ישראל , ויאמרו בשבת נתן לו להוליך ).

[1283] אף שלכאורה יש מקום לומר , שבטעם של מראית העין , כשניכר שמוליך אגרת של ישראל , אין בזה הפרש בין שלחו בערב שבת לבין שלחו בד ' וה '.

[1284] לאסרו מטעם מראית העין , כששלחו בד ' וה '.

וכן נפסק בפנים ס " ו ( באגרת שהיא כתב יד ישראל שניכר לכל שהיא של ישראל , וכשהנכרי מוליכה בשבת אחר האיש שנשלחה אליו יש קצת מראית העין , שיאמרו שבשבת נתנה לו הישראל להוליכה , ואעפ " כ כשמשלחו מופלג לפני השבת לא החמירו כל כך לחוש למראית העין כזה , לפי סברא האחרונה ).

[1285] עתה בא לבאר שיטת הרי " ף והרמב " ם , הסוברים דאף מופלג לפני השבת אסור .

שלכאורה הי ' מקום לומר שלדעתם טעם האיסור " משום שטורח בשביל ישראל ", ומטעם זה אסרו אפילו כששולח ביום ראשון .

מכל מקום יש להוכיח , שגם הם סוברים הטעם של מחזי כשליח , ואם כן מובן , שיש להתיר לדעתם כל שיש שהות להגיע מבעוד יום .

[1286] שבפנים ס " ב ( ואם לא קצץ לו שכר ההליכה הרי הנכרי טורח בשביל ישראל , לפיכך אסור לשלחו אפילו ביום ראשון ), ושם נסמן ( הערה 1233 ).

[1287] שאין צריך לדעתם לטעם של מראית העין , שבס ' התרומה הנ " ל .

[1288] אף אם שלחו בתחלת השבוע .

[1289] ד " ה ומה שהתנה ( וכן כתב הרמב " ם ... וטעמא דבעינן קצץ , משום דכשלא קצץ מיחזי כאילו הוא שלוחו של ישראל ).

[1290] ואילו לדעת הרי " ף והרמב " ם מחזי כשלוחו אף כששולחו בתחלת השבוע .

[1291] ס " ג ( אסור לשלחו אפילו ביום ראשון ... ומכל מקום אם הוא דרך קרוב ... יש להתיר ... יש לו שהות הרבה ללכת קודם השבת ), וס " ו ( מותר לשלחם אפילו בערב שבת לדברי הכל , כל שיש שהות ביום שיוכל להגיע מבעוד יום ). וכן הוא לקמן סי ' רנב ס " ו ( לפיכך לא יתן לו אלא אם כן שיכול לגומרה קודם השבת ).

[1292] על מ " ש בשו " ע ס " א ( ואם לא קצץ ... אסור לשלוח אפילו מיום ראשון ), שהיא דעת הרי " ף והרמב " ם , כתב המ " א בס " ק ב ( כיון שכתב ידו של ישראל נושא , וניכר מעשה ישראל , יאמרו בשבת נתן לו להוליך ).

הרי שמפרש גם בדעת הרי " ף והרמב " ם , שטעם האיסור הוא משום מראית העין .

יוצא אם כן שמה שאסרו הרי " ף והרמב " ם אף כששולחו בתחלת השבוע , הוא או מטעם מחזי כשלוחו , או מטעם מראית העין , אבל לא מטעם ש " כשילך בשבת אחר האיש , טורח הוא בשביל ישראל ".

[1293] שפסק שם כדעת הרא " ש וסיעתו ( ויש מתירין אפילו לא קצץ ... אם משלחו ביום ה ' או קודם לכן . ויש לסמוך עלייהו אם צריכים לכך ).

[1294] תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה :

בפנים סי " ב נפסק , שאף אם הנכרי יש לו דרך לאותה העיר , יש להחמיר שלא לשלוח בידו כשלא קצץ , כמבואר בשו " ת מהר " ם מרוטנבורג .

ואף שבשו " ע ס " ה פסק להיתר בכל גווני , כדעת מהר " י אבוהב . מכל מקום פירש המ " א דמיירי כשיש שהות להגיע לשם קודם השבת .

ואף אם פירוש זה דחוק . מכל מקום קיי " ל כמהר " ם נגד האחרונים שלא הביאו דבריו .

ואף שהראב " ן הקיל מטעם אחר , קיי " ל כדעת כל הפוסקים שחלקו עליו בזה .

וטעם האיסור , כיון דמחזי כשלוחו בההוספה שמוסיף במשאו איגרת זו .

לכללות קונטרס אחרון זה ראה הערות וביאורים בקונטרס אחרון ע ' לז ואילך . כנישתא דבי רב ע ' קעג . קובץ הערות וביאורים חי " ג .

[1295] בהגהות מהר " י אבוהב ( ונראה שאם הגוי הולך מעצמו למקום אחר , דישראל נותן לו כתב שיולך לשם , שאין בכאן איסור כשכתב הוא לאיש אשר הוא מבקש ). וכן נפסק בשו " ע ס " ה ( אם הגוי הולך מעצמו למקום אחר וישראל נותן לו אגרת , מותר בכל גוונא ). וכתב עליו המ " א סק " ח ( וצ " ע , דהא מכל מקום עושה מלאכה בעדו שמוציא הכתב מרשות לרשות ומעביר ד ' אמות ברשות הרבים ... ולכן נראה לי דמה שכתב בכל גווני , היינו אפילו לא קבוע בי דואר במתא , דאף אם לא ימצאנו בביתו לא ילך העכו " ם אחריו , דהא הישראל לא שלחו ).

[1296] מהדורת פראג ( נראה שגם בית הלל לא התירו נתינת עורות לעבדן עם השמש אלא כשקצ [ ץ ] לו , כי היכא דלא שרו בשליחות איגרת בגמרא אלא כשקצץ . [ ו ] הא דלא מפלגי גבי עורות דמתניתין דשרו בית הלל בין קצץ בין לא קצץ , היינו משום דסתם עבדן אינו מקבל עורות לעבד אלא בשכר , אבל מוליכי איגרות לפעמים דרך הוא שמוליכו הגוי בחנם , היכא דאית ליה אורחא להתם ).

והיינו שההלכה שהצריכו קצץ במשלוח אגרת , הוא גם בכל קבלן , כדלקמן סי ' רנב ס " ו ( וכל זה כשקוצץ לו דמים בשכר מלאכתו ... אבל ... לא קצץ לו הישראל שכר ... לא יתן לו אלא אם כן שיכול לגומרה קודם השבת ).

ומה שאמרו בברייתא יט , א ( תנו רבנן אין משלחין איגרת ביד נכרי ערב שבת אלא אם כן קוצץ לו דמים ), ולא אמרו כן בדין המשנה יז , ב ( נותנין עורות לעבדן ... בית הלל מתירין עם השמש ). היינו " כי מוליכי איגרות לפעמים דרך הוא שמוליכו הגוי בחנם , היכא דאית ליה אורחא להתם ".

ונתבאר הפירוש במהדורא בתרא לסי ' רמג ס " ג ( והערה 2591 ), דהיינו " שאין חילוק בין אגרת לעורות ", שסתם " כלי לכובס ונתינת עור לעבדן מסתמא היינו קציצה ", " דסתם עבדן אינו מקבל עורות לעבד אלא בשכר ", ורק " מוליכי איגרות ... היכא דאית ליה אורחא להתם ", צריך לקצוץ בפירוש , כי " לפעמים דרך הוא שמוליכו הגוי בחנם ", ואם כן אינו סומך על הישראל שיתן לו שכרו בסתם , אלא אם כן קצץ בפירוש .

ועכ " פ רואים מכאן דעת מהר " ם , שאף שהנכרי הולך מעצמו לאותה העיר שיש לו דרך לשם , מכל מקום אין לשלוח בידו האגרת , כיון שהוא מרבה בהוצאה מרשות לרשות כו '.

[1297] כמבואר בקיצור הוראות באיסור והיתר להש " ך יו " ד סוס " י רמב ס " ח ( אם נמצא לפעמים תשובת גאון ולא עלה זכרונו על ספר , ונמצא אחרים חולקים עליו , אין צריך לפסוק כהאחרונים , שאפשר לא ידעו דברי הגאון , ואי הוי שמעי הוי הדרי בהו ... אם האחרון מביא דברי הראשון וחולק עליו , אם הוא מפורסם בכך שהוא ראוי לחלוק יכול לסמוך עליו ).

וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל ד .

וכך גם כאן , ששו " ת מהר " ם מרוטנבורג פראג נדפס לראשונה בשנת שס " ח , ואפשר שלא ראוהו מהר " י אבוהב והב " י .

וראה כללי הפוסקים וההוראה סימנים מה - ט .

[1298] סי ' שלט , הועתק במ " א שם ( וקבוע בי דואר , הוא השליח המוליכו במתא שמוליכו שם , שרו בית הלל , שהרי יש לו לילך שם , ולא שלוחו של ישראל הוא ). היינו שטעם היתר בי דואר , שכיון שהוא שליח בי דואר , הרי יש לו לילך לשם בכל אופן , ואם כן מותר לו לקחת אתו גם את האגרת של הישראל .

הרי שגם הוא , שהוא מגדולי הראשונים , סובר להתיר כדעת מהר " י אבוהב והב " י .

[1299] בברייתא יט , א ( אין משלחין איגרת ביד נכרי ערב שבת ... בית הלל אומרים כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה ).

[1300] ברייתא יח , ב ( לא ימכור אדם חפצו לנכרי ולא ישאילנו ולא ילונו ולא יתן לו במתנה ... בית הלל אומרים כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה , רבי עקיבא אומר כדי שיצא מפתח ביתו . אמר רבי יוסי ברבי יהודה , הן הן דברי רבי עקיבא הן הן דברי בית הלל , לא בא רבי עקיבא אלא לפרש דברי בית הלל ).

[1301] בסיום דבריו שם ( וכללא דמילתא לבית הלל בין קצץ בין לא קצץ משלחין איגרות בערב שבת ואפילו לא קבוע בי דואר במתא , דהני בריית [ ות ] תנא קמא דר ' עקיבא [ הוא דאמר ] במכירה ובשאלה לבית הלל כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה , בשלוח איגרות אמרינן נמי הכי . אבל לתנא דמתניתין ולר ' עקיבא דאמר דבית הלל מתירין במכירה ושאלה כדי שיצא מפתח ביתו של ישראל , בשלוח איגרות נמי כדי שיצא מפתח ביתו קאמר , דגוי אדעתא דנפשיה קעביד ).

[1302] כנפסק בטור ושו " ע ס " א ( והוא ישהא שהות ביום כדי שיוכל להגיע לבית הסמוך לחומה ). וכן נפסק בפנים ס " ב ( שיוכל להגיע קודם השבת לבית הראשון הסמוך לחומה ).

[1303] שאחר שהביא את דברי ראב " ן ( משמע מדבריו דעכ " פ בעינן שיהא שהות להגיע לעיר שנשתלח , דהא עלה קאי פלוגתא דבית שמאי ובית הלל ).

והיינו שאף שהוא פסק כרבי עקיבא , הרי אנן קיי " ל כבית הלל , והרי גם לדעתו סוברים בית הלל שיהא שהות להגיע לעיר שנשתלח , אף דמיירי בשליח שמוליך האגרת שגר באותה עיר . והיינו כדעת מהר " ם מרוטנבורג הנ " ל .

[1304] עתה בא לבאר הטעם שאסור ליתן לו אף שיש לו דרך לשם .

[1305] ד " ה כתוב בארחות חיים ( והא דאמרינן דמבשל לחולה בשבת אסור שמא ירבה בשבילו כתב הרשב " א ... אין לפרש שמא ירבה חתיכות בקדרה קודם שיתן אותה על האש , דאפילו עביד הכי לית כאן איסורא דאורייתא אלא דרבנן בלבד . בסימן של " א אכתוב דברי הר " ן ... אם אסור מדאורייתא או מדרבנן ). וכן הוא לקמן שם ס " ה ( שמא ירבה במלאכתו ).

[1306] ד " ה ומ " ש וכן ( וכתב הר " ן ... דלרבות בשיעורא ... בשבת אסור . ולא תיקשי לך ההיא דפרק הדר , דאלמא אפילו בשבת שרי לרבויי בשיעורא ... דניחים ליה על ידי גוי קאמר . והרשב " א מוסיף עוד ואומר , דאפילו למאן דמפרש התם דעל ידי ישראל קאמר , לא קשיא דכיון דלא מיתסר אלא מדרבנן , כיון דביום טוב שרי , התם גבי מילה משום מצוה התירו לגמרי , אפילו על ידי ישראל ... נראה לי ברור דודאי רבויי [ שיעורא ] בשבת מדאורייתא מיתסר ... האי דעירובין דוקא על ידי גוי היא ).

והיינו שלשיטת הסוברים דלהוסיף אסור מדברי סופרים , יש לומר שלצורך מילה התירו על ידי ישראל , ולשיטת הסוברים דלהוסיף אסור מן התורה , התירו על ידי נכרי לצורך מילה .

[1307] סח , א ( ההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה , אמר להו רבא נישיילה לאימיה אי צריכא , נחים ליה נכרי אגב אימיה ).

[1308] ס " ק ח ( דהא מכל מקום עושה מלאכה בעדו , שמוציא הכתב מרשות לרשות ומעביר ד ' אמות ברשות הרבים ).

`